קרן אורה עירובין קב

תיקשי להו ארב דאמר לעיל דחורבה לא ואמאי הא בחורבה לא גזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דחצר לחורבה לאיכא דאמרי ולא הבנתי דטעמא דרב דאמר חורבה לא לאו משום גזירה הוא אלא משום דאין קורה מתיר אלא בבתים וחצירות פתוחים לתוכו וצריך דווקא בתים וחצירות שאוסרין על המבוי וק"ל:

שם משנה גג גדול הסמוך לגג קטן כו' לא מצאתי בד' הרמב"ם ז"ל האי דינא ואי משום דקי"ל דכל גגות רשות אחת הם הא נ"מ לכלים שבבתים כמו שפירש"י ז"ל ועיין בפי' המשניות שכתב דמיירי הכא שהגג מוקף מחיצות אבל בלא"ה כל גגות העיר רשות אחת הם ויש לדקדק לענין מאי קאמר האי חילוקא אי לענין כלים ששבתו על הגג אפילו מוקף מחיצות מאי הוי הא כולן רשות אחת הם ואי לכלים ששבתו בבתים אפילו אינן מוקף מחיצות מאי הוי ואדרבה שניהם אסורין אי לא מינכרין מחיצות ועיין בריש פרקין כל הני לישנא דאיתמר על מתניתין ולכולהו לישני קצת קשה ליישב דבריו ז"ל בפי' המשניות ע"ש ודו"ק ולענין אי בעינן נכנסין כותלי קטנה לגדולה אי בעינן גבי גג דעת התוס' ז"ל דבגג נמי בעינן כה"ג וכן משמע קצת מהא דפריך הש"ס למה לי' למיתני תרתי אבל הריטב"א ז"ל כתב כיון דעיקר במחיצה הכא מחמת גוד אסיק לא מהני אלא לגדולה אבל לא לקטנה ע"ש:

ע"ב גמרא גפנים בגדולה אסור לזרוע בקטנה כו' ופירש"י ז"ל דאפילו ע"י הרחק ד' אמות אסור לזרוע דהוי כמו שכל הקטנה בתוך הגדולה היא וא"כ ה"ה לענין צואה בגדולה דאסור לקרות ק"ש בקטנה היינו אפילו חוץ לד' אמות וכן מבואר להדיא בריטב"א ז"ל וא"כ יש לדקדק על מה שכ' בש"ע סי' ע"ט דהרחקה בקטנה מועיל וכן משמע מלשון הכ"מ ז"ל בפ"ח מהל' תפילה והי' נראה לומר דלשון הש"ע הוא לשון הרמב"ם ז"ל ומדעת הרמב"ם ז"ל נראה דפסק כאביי דלא מצינו מחיצה לאיסור שכן בפ"ז מהל' כלאים לא ביאר דאסור לזרוע בקטנה אפילו ע"י הרחקה אלא כתב סתמא דלזה יש מחיצה היינו לגדולה ומותר לזרוע שם ולקטנה אין לה מחיצה להפסיק כיון דנפרצה במילואה אבל זו לא שמענו בדבריו ז"ל שיהי' כל קטנה חשובה כאילו בתוך הגדולה היא ולפ"ז יש ליישב קצת הא דהשמיט הרמב"ם ז"ל דינא דאשה בגדולה וגט בקטנה כו' משום דהוא מפרש כפי' התוס' דמיירי בהשאילה חצר וע"כ לא קאמרינן דאם שאלה הגדולה גם הקטנה בכלל אלא לרבה ור' זירא דס"ל דהקטנה בכלל הגדולה היא אבל לאביי לאו בכלל הגדולה היא ואפי' אשה בגדולה כו' לאו גיטא הוא אלא דלפ"ז תיקשי מהא דציבור בגדולה ושליח ציבור בקטנה שכ' הרמב"ם ז"ל והש"ע הא הלכה זו ג"כ רבה ור' זירא אמרוה וכיון דלא קי"ל כוותייהו גם בהא לא קי"ל כוותייהו וי"ל דאביי לא פליג אלא במחיצה לאיסור והוי כאלו השוה גיפופי' דהוי חשיבי תרווייהו כאחת השתא נמי חשיבי הקטנה כאחת עם הגדולה ומש"ה שליח ציבור בקטנה יוצאים ידי חובתן ועדיין צ"ע ליישב השמטת הלכה זו דגט עוד יש לדקדק לפי מש"כ בש"ע סי' שע"ד דהא דקטנה אסורה היינו דווקא בנכנסין כותלי קטנה לגדולה א"כ לענין צואה נמי הדין כן ואמאי לא ביאר זאת בש"ע לענין כל הני דיני ולמאי דפירשו התוס' בגט לענין שאלה אטו נאמר ג"כ דדעת המשאיל תלוי' בזה אי נכנסין כותלי קטנה לגדולה הוי הקטנה בכלל השאלה ואם לאו אינה בכלל השאלה אתמהה ודו"ק בכל הנ"ל וע"מ שלא כ' הרמב"ם ז"ל הך דנכנסין כותלי כו' כבר כתבתי בזה בריש מכילתין:

דף צג ע"ב תוס' בד"ה גידוד חמשה כו' וצ"ע לענין שבת כו' ולא נתברר לי מאי מספקא להו כיון דתוכו לאו רה"י הוא א"כ אמאי יתחייבו בני רה"ר ועיין בתוס' בגיטין שהקשו אמאי לא יתחייבו משום דמצי מנח עלי' מידי ומשתמש ע"ש ומלשון הריטב"א ז"ל נראה דהא דאמר רב חסדא דאין מצטרפין הוא מדרבנן כיון דלא חזיא פני עשרה אתי למשרי' בכותל חמשה לחוד ע"ש:

שם תוס' בד"ה לא תימא כו' שקשו הא כל מילי דמר עביד כרב עיין בעה"מ ז"ל שכתב דרב נמי מודה דשבת הואיל והותרה הותרה והתם הוא דגזר דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים וא"ש קושיית התוס' ז"ל ובלא"ה אינה קושיא כ"כ כיון דחזינן לרבה דבעי מיני' דרב הונא ורב יהודא אלמא דלא פשיטא לי' מפלוגתא דרב ושמואל מאיזה טעם שיהי' או דלא שמיע לי' לפלוגתייהו או שמחלק בינייהו כשיטת בעהמ"א ז"ל ואין לומר דהא גופא קשיא להו מאי קמיבעי לי' לרבה הא רב אסר דא"כ לא יתיישב מש"כ ואין לומר כו' והי' נראה דהא דאמר רבה אימור מבע"י נפרצה ולא פשיטא לי' מדברי עצמו כדאמר לה אביי היינו משום דיש לחלק דבכותל חצר שנפרצה ליתנהו למחיצה אבל עירב דרך הפתח איתנהו למחיצות וכש"כ לדעת הרמב"ם ז"ל דהא דאמרינן גבי נסתם הפתח הואיל והותרה הותרה היינו כל חצר לעצמה ולא החצירות יחד דזה ההיתר יכול להיות אפילו אחר שנסתם הפתח פשיטא דיש לחלק בינייהו ועיין תוס' לעיל דף י"ז וריטב"א ז"ל כאן:

שם תוס' בד"ה אין מטלטלין אלא בארבע כו' בכלים ששבתו בבית לר' שמעון עיין מהרש"א ז"ל ועיין ריטב"א ז"ל:

דף צד ע"א משנה חצר שנפרצה לרה"ר כו' ופירש"י ז"ל שנפרצה במילואה או יותר מעשר נראה מלשון רש"י ז"ל דלא כשיטת התוס' דבעינן שלא ישאר בשני ראשי המחיצה כלום ולרש"י ז"ל בנפרצה יותר מעשר אפילו נשתיירו גיפופי מכאן ומכאן הוי רה"ר לר"א אבל בירושלמי אי איתא להדיא כשיטת התוס' ז"ל דבעינן שניטלו ראשי הזוית וקאמר עוד ובלבד בשוין הכוונה ששני הראשין ניטלו בשוה דאל"ה האחד מעכב מלעבור. ובגמרא איכא תרי לישנא בטעמו של ר"א ל"ק הוא משום דר"א לטעמיה דרבים שביררו להם דרך מה שבררו ביררו ופירש"י ז"ל שאין מקום המחיצה ניכר ולפ"ז וודאי ליכא למימר דמיירי בנפרצה יותר מעשר דא"כ ניכרין מקום המחיצות. וכתבו התוס' דרבנן ס"ל דאין יכולין לברור ולא נמסר לרבים ע"כ לא הוי רה"ר כדאיתא לעיל גבי שבילי בית גלגול ויש לדקדק דהא התוס' כתבו לעיל דדווקא בשבילי בית גלגול דלא ניחא תשמישתי' לאו רה"ר הם כיון דלא נמסרו לרבים אבל חצר שרבים כו' אפילו של יחיד הוי רה"ר וצ"ל דהכא ג"כ לא ניחא תשמישתי' ובזה א"ש מאי דפריך הש"ס והאמר ר"ח עד מקום מחיצות מחלוקת אלמא דר"א אתוכה פליג ורבנן מודו במקום מחיצה וכן איתא באמת חד מ"ד בירושלמי דרבנן מודו במקום מחיצה והשתא למאי דס"ד מ"ט דרבנן במקום מחיצות כיון דרבנן סברי דאין יכולין לברור והוי של יחיד אלא דהמקשן ס"ל דזה חשיב ניחא תשמישתי' ושפיר הוי רה"ר אפילו לרבנן. ותו קאמר הש"ס דפליגי בצידי רה"ר ואפילו לא אבדה להם דרך ולפ"ז צ"ל דזה חשיב ניחא תשמישתי' דאל"ה אמאי הוי רה"ר לר"א כיון דמקום מחיצות שלו היא או י"ל דצידי רה"ר שאני דבכל גוונא בטיל לרה"ר לר"א ועיין בכתובות פ' אלו נערות דבעי הש"ס למימר דלר"א דאמר צידי רה"ר כרה"ר לגמרי הוי כרה"ר אפילו לענין קנין אלא דמסקנא שם לא הוי הכי ופריך הש"ס והא מתוכה קאמר ומשני איידי דאמרי רבנן מתוכה כו' משמע דלרבנן תוכה הוי כרמלית גמור ואמאי הא איכא ג' מחיצות ולכ"ע ג' מחיצות דאורייתא ומש"ה כתבו התוס' דמיירי בנפרצו כל המחיצות ואפ"ה לא הוי אלא כרמלית כיון שאין לרבים כח שם וכל דברי התוס' הם לשינוי' קמא ולשינוי' בתרא דר"א טעמי' משום צידי רה"ר ה"נ בתוך החצר לא חשיב צידי ועיין במאור ומלחמות ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל כתב דאפילו איכא ג' מחיצות כרמלית הוי וכבר כתבתי קצת בזה לעיל בריש מכילתין אבל ממאי דס"ד דר"א בתוכה פליג וכן איתא באמת בירושלמי לחד מ"ד משמע כדברי התוס' דאי בדאיכא ג' מחיצות מ"ט דר"א דאמר דהוי רה"ר ועיין בפי' המשניות משמע דמפרש דפליגי בתוכה ואפילו איכא ג' מחיצות ס"ל לר"א דהם רה"ר ע"ש והוא פלאי ודו"ק:

שם תוס' בד"ה מאי שנא מרוח אחת כו' ועוד אומר"י כו' ביאור דבריהם דאי מיירי בפרוץ מרובה א"כ מרוח אחת נמי כבר הוי פרוץ מרובה בשתי מחיצות אלא ש"מ דמיירי בעומד מרובה וא"כ אפילו נפרצו ב' מחיצות מאותן ג' נמי פיתחא וכתבו עוד אף דלפ"ז הוי מפולש וצריך צה"פ היינו אם נפרצה לרה"ר או לבקעה אבל הכא מיירי שנפרצה למבוי או לחצר ואין דבריהם מובנים דהא משמע לקמן דמתני' מיירי בנפרצה לכרמלית. ועוד בנפרץ למבוי ולחצר לכ"ע אמרינן הואיל והותרה הותרה כדאיתא לעיל בכותל חצר שנפל ובעיקר הדבר מאי דמשמע מד' ז"ל דאם נפרץ מב' רוחות צריך צה"פ אפילו בעומד מרובה עה"פ לא ידענא מנ"ל אדרבה משמע לעיל בריש