קרן אורה דיני טריפות קכה

בפי' החומש הביאו המשנל"מ דאיסור חלב אין תלוי בהקרבה מהא דחלב הטחול ובמרדכי גבי פלוגתא דרבינו יואל ורבינו אפרים כתב לשון רש"י דחלב הטחול ג"כ דבוק הוא לחלב הקרב נראה מזה דכל שיש לו חיבור עם חלב הקרב חייבים עליו כרת אפילו אינו קרוב ויש להעיר מזה על דעת הגאונים דמפרשי' דיש מעיא כאמתא על המעי האחרון וכי גם זה הוא מחובר לחלב הקרב. אבל מדעת הרמב"ן ז"ל נראה דאין הדבר תלוי בחיבור לחלב שעל הקרב אלא כל חלב שיש בו ג' סימנים הוא בכלל כל חלב לא תאכלו ולמידין אנו במה מצינו כל הדומה לחלבים האמור בתורה הוא בכלל אזהרת כל חלב אבל בזה הכל מודים אם נקרא חלב לענין קרבן וודאי הוי בכלל איסור חלב כדפריך הש"ס אלי' ליתסרי דמיקרי חלב ובאמת הלכה זו מונחת עד שיבא אליהו ז"ל כי רבו המחלוקות בזה. ועתה באתי לברר בדבר אשר ראיתי בקצת פוסקים לצדד דחלב הקיבה וחלב הדקים לאו בכרת הם ונפלאתי ע"ז מ"ג הוריות הורו מיעוט בחלב הקיבה ומיעוט בחלב הדקין כיון דמתרי קראי קאתו כו' וכן בד' ט' הוא החלב שעל הקרב והם בחלב שעל הדקין הרי דחייבים עליהם בהוראת ב"ד והוראת ב"ד אינה אלא בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת כדתנן בהוריות ונוראות נפלאתי על המשנל"מ ז"ל שכתב דלא בעינן בהוראת ב"ד רק שיהא מאיסור שזדונו כרת אף שאין גוף ההוראה זדונו כרת כחלב הקיבה והדקין לדעתו וכתב עוד משום דהוראת ב"ד ילפינן דבר דבר מזקן ממרא והביא ראיה לזה מדברי הרמב"ם ז"ל ודברים אלו הם נגד הש"ס כי לא ילפינן האי מילתא כלל מזקן ממרא אלא יחיד וציבור למידין זמ"ז מדרשא דעלי' וגם הוא נגד דברי הרמב"ם ז"ל שכתב שם בחלב הקיבה דיחיד מביא חטאת ועיקר סברתו הוא משום דחלב הקיבה וחלב הדקין אתו מריבוי' והוי דומיא דח"ש אבל באמת אין מכסין זל"ז ובפרט הכא דלא ילפינן אלא דמקרי חלב וממילא הוא בכלל לאו וכרת דחלב. והנה מסוגיא זו דהוריות דחלב הקיבה וחלב הדקין מביאין עליהם פר בהוראה יש להוכיח לכאורה כפירש"י דבאקשתא אפילו רבי עקיבא מודה דאסור דאי כמש"כ לעיל בדעת הרמב"ם ז"ל וכן ד' הכ"מ דר"ע מתיר בכל חלב הקיבה א"כ אמאי יביאו פר על חלב הקיבה הא לאו הוראה בטעות הוא אלא דאכתי תיקשי להאי לישנא דבאקשתא פליגי ולדידהו בכל חלב הקיבה ר"ע מתיר וצ"ל דסוגיא דבכורות ודהוריות לא אזלא אליבייהו ועוד דרש"י ז"ל גרס התם חלב שעל הקרב וחלב שעל הדקין וכן נראה מדקאמר התם כיון דמתרי קראי קאתו ובחלב שעל הקרב וחלב שעל הדקין א"ש דחלב שעל הקרב אתו מגופא דקרא וחלב שעל הדקין אתו מרבויא דאת כל אבל חלב הקיבה וחלב הדקין תרוייהו מחד קרא אתו אם לא כמש"כ לעיל בשם הראב"ד ז"ל דאת וכל תרי רבויא נינהו וחד אתי לחלב הקיב' וחד אתי לחלב הדקין וגם זה אינו דהא איירי הכא ע"כ בחלב הקיב' דכ"ע מודו בה דהיינו דאקשת' וחלב הזה עם חלב הדקין מחד קרא נפקא ומהך סוגיא נמי משמע דלא ילפי' שום חלב ע"י מה מצינו אלא מקראי האמורים בחלב אימורים עכ"פ בש"ס דהוריות נראה דגרסינן חלב הקרב אבל מדברי הרמב"ם ז"ל גופא יש להוכיח דהא דאוסר חלב דאקשתא היינו אפילו דר"ע דהוא ז"ל כתב בה' שגגות כמה פעמים דאחלב הקיבה מביא יחיד חטאת וב"ד פר וא"כ הדק"ל אמאי לא כתב חלב הדקין גבי אימורים לענין העלאה ובאמת יש להבין אמאי השמיט הרמב"ם ז"ל חלב הדקין הנאסר בש"ס וכתב חלב הקיבה ודוק בדברים אלו. והנה נשאר לנו לבאר עוד בזו ההלכה על דבר הסתימה שחלב טהור סותם וחלב טמא אינו סותם ופירש"י ז"ל הטעם לפי שאינו חיבור אלא תותב ולפ"ז לכאורה אין, הלכה זו פסוקה אלא אליבא דר"ע דלא הוי חלב טמא אלא התותב ולזה אפ"ל האי כללא דחלב טמא אינו סותם אבל לר"י חלב הקיבה טמא הוא ואמאי לא יסתום כיון דלאו תותב הוא ועוד צריך להבין לפי פשט ההלכה לר"ע דאמר חלב הקיבה מותר מיסתם נמי סתים ולר"י דאסר חלב הקיבה אינו סותם והיכן מצינו פלוגתא זו ביניהם ממ"נ אי נימא דקרום ונקלף לחוד נמי אינו סותם א"כ מפני שהוא טהור לר"ע ישתנה דינו לענין סתימה ומה ענין זל"ז האיסור וההיתר תלוי בדרשות המקרא ודין הסתימה תלוי בסברא וטעמא. והנה בש"ס אמרו הטעם דחלב טמא לא מיהדק ונראה דשמעינן זאת דחלב טמא לא מיהדק מהא דאסרה תורה חלבים אלו באכילה ש"מ דאין אדוקין בבשר ויש להם שם בפני עצמן אבל שאר שומן הרי הוא והבשר אחד ע"כ עלה בדעת ר"ז לומר דבחי' שחלב טהור הכל סותם ואמר ליה אביי כיון דשמעינן מבהמה דנאסר חלבה דחלב טמא לא מיהדק א"כ ה"ה בחלב חיה והשתא לר"י דאוסר חלב הקיבה מיסתם נמי לא סתים כיון דלא מיהדק היינו שאינו מתאחד עם בשר האבר ודבר בפני עצמו הוא אבל לפירש"י ז"ל דמשום דחלב טמא תותב הוא או לפ"מ שפירשו האחרונים בדעת הרמב"ם ז"ל דמשום דחלב טמא קשה הוא לא ידעתי מנ"ל לעשות פלוגתא בזה בין ר"ע ור"י והאחרונים כתבו דהא דחלב הקיבה אינו סותם הוא מדרבנן גזירה אטו חלב הכרס ודו"ק. וכתבו התוס' וכל הפוסקים דבעוף כל שמנו סותם וצ"ל דלא הוי תותב לפירש"י ז"ל ולפ"ז קשה הא דאמרינן בכריתות אי לא כתב רחמנא אלא כל חלב שור לא תאכלו הוי ילפינן ש"ש מסיני דאפילו חיה ועוף בכלל ואיך אפשר לומר דעוף יהי' בכלל הא אפילו בשור כל חלב שאין בו ג' סימנים כשר הוא וי"ל מהיכן ידעינן הני ג' סימנים בחלב משום דילפינן מענינא דקדשים והש"ס שם בכריתות עדיין לא אסיק אדעתיה הך סברא דבענינא דקדשים כתיב ובתר הכי הוא דמשני כן והדברים ארוכים ואין פנאי כעת והנה לדעתי יש מחלוקת בין רש"י והרמב"ם ז"ל בפי' הקשת והיתר רש"י ז"ל פי' דקאי אקיבה דבקיבה יש מקום עשוי כקשת ומקום עשוי כיתר והרמב"ם ז"ל פי' דאחלב קאי שיש מקום אחד שהחלב עקום כקשת ויש שהחלב משוך כחוט ולא מצאתי זאת בפוסקים:

שם גמרא מקיפים בבני מעיים כו'. הפוסקים כתבו דמסתמא תלינן שמשמשו הידים עיין במע"מ ומלשון הרמב"ם ז"ל נרא' דבעינן שידעו בודאי שמשמשו הידים ע"ש:

שם גמרא חלחולת שניקבה מקום הדבק ברובו עיין פירוש רש"י ובמע"מ וגירסת מהרש"ל עיקר דוק ותשכח ומסקנא מקום הדבוק אפילו ניטל כולו כשר ובלבד שישתייר כדי תפיסה ולפ"ז יקשה מ"ק זעירי חלחולת שניקבה כשרה מאי איריא ניקבה אפילו ניטלה כולה כשר ולדעת האומרים דבמקום כדי תפיסה ברובה יכול להיו' דזעירי קאי אמקום כדי תפיסה דניקבה כשרה אלא למ"ד במקום כדי תפיסה במשהו מא"ל והר"ן ז"ל כתב דזעירי קאי אשלא במקום הדבק משמע מדבריו דלמסקנא דבמקום הדבק אפילו ניטל כולו כשר שלא במקום הדבק ברובו. ולא מצאתי דעה זו כעת בפוסקים והגהת מהר"ם על הר"ן אינו מובן ע"ש וראיתי במשנל"מ ז"ל בהל' שגגות שהבאתי לעיל ונראה שהיא הגהת משנל"מ שהביא בשם הפר"ח אם ניקבה המעי האחרון החלב שעליה סותם אף שהגאונים פירשו חלב שעל הדקין על המעי האחרון כיון דאיכא פלוגתא בזה נאמר אינהו מיכל אכלי ולדידן מיסתם לא סתים והקשו עליו מהא דחלב העשוי ככובע דבלא"ה אינו סותם ותמה שם המשנל"מ אמאי לא הקשו דברי הש"ס אהדדי לפי' הגאונים דאמעי האחרון הוא חלב טמא ל"ל למימר בחטי דכרכשא הטעם דעשוי ככובע ולא הבנתי דחלב טמא לא הוי אלא בראש המעי ולדעת הרמב"ם ז"ל הוא פחות מאמה ע"כ שצריך לטעם דעשוי ככובע אכל הכרכשא אבל למימר איפכא דבראש המעי אינו עשוי ככובע מנ"ל הא וא"כ ממ"נ בראש המעי אינו סותם לפי' הגאונים הוי חלב טמא ולמאן דמפרש חלב שעל הדקין אראש הדקין א"כ כל המעי הוי בכלל חלב העשוי ככובע ואינו סותם וזה ברור:

דף נב ע"ב גמרא או שנקרע רוב החיצונה. ופליגי בזה אמוראי אי בכרס גופא יש חילוק בין פנימי לחיצון וי"א דכל הכרס כולו נקרא כרס הפנימי והחיצונה היא בשר החופה את רוב הכרס והנה שמואל אמר לקמן דבשר החופה את הכרס ברובו ובעי הש"ס ברוב קרוע או ברוב נטילה ופירש"י ז"ל אי בעינן דוקא ניטל רובו היינו שנחסר רוב הבשר החופה וקאמר תפשוט ממתניתין או שנקרע רוב החיצונה ואמר ריב"ח איזהו כרם החיצונה בשר החופה כו' ומשני מידי הוא טעמא אלא לשמואל הא אמר שמואל מקום שאין בו מילת משמע מזה דליכא למילף דין בשר החופה מדין כרס החיצונה מדמספקא ליה דילמא בעינן בבשר החופה רוב נטול ולפ"ז יש לדקדק מנ"ל האי דינא דנקדרה כסלע בבשר החופה הא גניבא קאמר להא שמעתא דנקדרה כסלע וגניבא מפרש לכרס החיצונה היינו בכרס ממש מקום שיש בו מילת וי"ל כיון דטעמא משום שאם