קרן אורה דיני טריפות קכו

תמתח תעמוד על טפח ע"כ אין לחלק וא"כ עיקר הדין דטפח ולא הוי רובא בבשר החופה ספיקא הוי לריב"ח דזה נקרא כרס החיצונה טריפה בטפח ולא הוי רובא ולמ"ד דכרס החיצונה הוא בכרס עצמה ובשר החופה מימרא דשמואל היא א"כ בעינן דיוקא רובא ועיין בכר"ו סי' מ"ח מש"כ בזה ומדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה' שחיטה נראה דלא מפרש לרוב נטול היינו שינטל רובו דא"כ למה כתב כיון שנקרע רוב בשר הזה או ניטל פשיטא דניטל עדיף מנקרע וכתב הרמב"ם ז"ל עוד דין חדש בזה אע"פ שלא הגיע הקרע לכרס עד שנראית אלא כיון שנקרע רוב עובי הבשר וכבר קדמני בזה התב"ש ז"ל להביא סיוע לדברי הרמב"ם ז"ל מהא דמשמע לקמן דאליבא דשמואל נמי אפשר לפרש או שנקרע רוב החיצונה דמתניתין בבשר החופה ומאי קמ"ל שמואל אלא ע"כ דברובו דקאמר שמואל היינו ברוב עוביו והי' נראה עוד לומר אי נימא דבעינן שנקרע כולו עד שיראה הכרס אם כן טריפותו הוא מחמת שיצא הכרס והוי בכלל טריפות הכרס ולא מיחשיב ליה לטריפות בפ"ע לעיל אבל אי מטרפא ברוב עובו לבד יכול להיות דהטריפה מחמת עצמה היא. והנה בפי' בשר החופה משמע מדברי הגה"מ דאיכא פלוגתא בזה בין הרמב"ם ז"ל לרש"י ז"ל ע"ש וצ"ע ובדברי הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות ראיתי דבר פלאי שפי' אז שנקרע רוב החיצונה בריב"ח וחשיב לה גם כן בכלל שבשמעתא דאתיין בזה הכלל ע"ש וכ"ז צריך ישוב. והתוס' ז"ל לעיל הקשו למ"ד או שנקרע רוב החיצונה הוא בשר החופה בצרי לה י"ח טריפות ולדידי לא קשיא דר' ישמעאל מפרש הכא כרס הפנימי איצטומכא דכרסא ולא ס"ל כריב"ח ומשמע דר"י התנא הוא דמתני' ריב"ק גבי' ואפשר דכל זה העיד נתן בר שילא ריש טבחיא ועיין בתוספתא בזה:

שם גמרא כגון דעיילין תלת קושייתא כו'. הכ"מ תמה משל"כ לחלק בין בציפא אי לא וכתב הלח"מ לפרש בציפא ובלא ציפא היינו זה בצד זה או זה ע"ג זה והוא תמוה דאטו בין דוחקא לרווחא יתגדל כ"כ השיעור שישוה גרעין א' לג' גרעינין ויש להבין מאי בעי וכמה יתר מכסלע הלא השיעור בריוח אם יקיפנו בחוט ויהי' יותר מטפח ובפרט לדברי האלפס דשיעור כדי שתמתח קאי על יותר מכסלע ולפי' רש"י ניחא קצת שפי' שאם תמתח הקרע וק"ל:

דף נא גמרא מחט שנמצא בביה"כ מצד אחד כשרה כו'. שיטת רש"י ז"ל בזה הוא דבהמסס אפילו בצד אחד טריפה כמו שפי' בפרק כירה ובסוכה ואליביה נחלקו הפוסקים אי אפילו ניקב מקצת ע"י חולי או דוקא ע"י מחט דחיישינן שמא הבריא ולדעת זו דמצד אחד טריפה אפילו ע"י חולי א"כ מאי קאמר הש"ס לעיל גבי הא דתנא דבי ר' ישמעאל המסס וביה"כ כחד חשיב להו ואמאי הא אינן שוין דזה אפי' מצד א' וזה דוקא מב' צדדי' והנה עיקר דיוקא דרש"י ז"ל מהא דנקט מחט שנמצא בעובי ביה"כ ועוד מהא דאמרינן בכירה למאי נ"מ למחט שנמצא בביה"כ מצד אחד בשוה ובשני צדדים טריפה עכ"ל הש"ס שם. ובזה מיושב קושית הכר"ו בסעיף ור"ת חלק על רש"י ז"ל ופי' דהא דקאמר נ"מ למחט כו' היינו שלא יטעה באחד משני אופנים או שלא נאמר דבזה שהיו קורין בתחלה ביה"כ אפילו מצד אחד טריפה הואיל וניקב עור שלם או שלא נאמר איפכא דאפילו משני צדדים כשרה הואיל ששוכב ע"ג המסס ויש להבין איך אפשר לומר דבא לאשמעינן שלא נאמר דבביה"כ אפילו משני צדדים כשרה הא תנינן במתניתין המסס ובית הכוסות שנקבו לחוץ וא"כ אין לומר אלא באופן השני דהא דבביה"כ אפילו מצד אחד טריפה הואיל וניקב עור שלם ע"ז ג"כ יש לדקדק כי היכא דלפי מאי דמפרשינן השתא ביה"כ זה הוא שנקרא בראשונה ביה"כ ואפ"ה לא דייקינן מינה דבהמסס אפילו מצד אחד טריפה משום דאפשר לומר לרבותא נקטי' ה"נ אם נפרש ביה"כ דברייתא היינו המסס אין למידק מינה אביה"כ דאפ"ל דלרבותא נקטי' דאפילו בהמסס שדק הוא מצד אחד כשרה ולענ"ד לשיטת ר"ת הנכון לפרש הא דקאמר למאי נ"מ למחט שנמצא בביה"כ זה הוא גופא דאשמעינן אביי דבביה"כ הכל בכלל כיון דגם המסס נקרא עתה בית הכוסות ותוספתות נסדרו ע"י ר"ח ור"א שהיו הרבה אחר חורבן וא"ש בזה שלא נזכר בתוספתא כלל טריפות דהמסס משום דבכלל ביה"כ הוא וצ"ע ולא הבנתי מה שכתבו התוס' אהא דנקט בברייתא משני צדדים טריפה אע"ג דמילתא דפשיטא היא ומנ"ל האי פשיטותא אי ממתני' וא"כ לא מתרצי מידי אלא ע"כ דרך הברייתא לאשמעינן אפי' מש"כ במשנה א"כ בלא"ה אין בזה פשיטות ואיצטריך לאשמעינן דטריפה ודו"ק. ומסיק הש"ס לקמן דבדאיכא ק"ד אפילו מצד אחד טריפה וכבר כתבו הפוסקים לחלק בין האי ק"ד לק"ד דברייתא והרמב"ם ז"ל השמיט לה דרבי ועיין בלח"מ שם ולא זכיתי להבין דבריו ודברי הרמב"ם ז"ל צריך ביאור ועיין בדברי האחרונים בזה במה שיש לדקדק על דברי רש"י ז"ל דבהמסס אפילו מצד אחד טריפה במאי עסקינן אי באיכא ק"ד אי לא ועיין לעיל ברש"י ז"ל גבי ישב לו קוץ בוושט ודו"ק היטב:

שם לא הוגלד פי המכה המוציא מחבירו עליו הראיה. הרא"ש ז"ל הביא כאן פלוגתא בין הראשונים בטריפות דשכיח כמו סירכות הריאה דברי רבינו אפרים דבזה הוי ליה ללוקח לאתנויי ולהפסיד הלוקח אפילו הי' טריפות זו בודאי קודם שלקחה והביא מדין אונס בגיטין ודברי הרמב"ן ז"ל דאפילו בטריפות דשכיח הוי מקח טעות והביא ראיה מהא דנמצא גנב או קוביוסטוס דהגיעו משום דכולהו הכי איתנהו הא אי רובא הכי איתנהו הוי מקח טעות אפילו אם לא התנה ודחה הרא"ש ז"ל דדוקא התם דסמיך אנאמנות המוכר ע"כ לא התנה אבל הכא דגם המוכר אינו יודע הוי ליה לאתנויי ויש להבין הא פרכינן בר"פ המוכר פירות מהא דנמצא גנב לשמואל דאמר אין הולכין בממון אחר הרוב ולפי הה"א דרובה הכי איתנהו אמאי הגיעו ופי' רשב"ם ז"ל בשלמא לרב דאמר הולכין בממון אחר הרוב וא"כ ה"נ כיון דרובא הכי איתניהו וודאי סבר וקיבל הלוקח אע"ג דלא פירש אלא לשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב א"כ הוי כפלגא ופלגא ואמאי הגיעו ומסתמא כי יהיב איניש זוזי אפירי שפיר יהיב ולסברת ר"א דאמרינן הוי ליה לאתנויי א"כ מאי פריך לשמואל דילמא היינו טעמא דהגיעו משום דלא אתני וכי זה פשוט הוא דאם המוכר יודע במומו אין הלוקח צריך להתנות:

דף עד גמרא נולדו בדגים סימני טריפה מהו ופירש"י ז"ל דאליבא דר"ע קמיבעי' ליה ומדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' טמ"א נראה דמפרש לה אליבא דרבנן דאמרי עד שימותו וצריך לישב מאי דקאמר הש"ס תיבעי למ"ד טריפה אינה חיה והבן. עוד יש להעיר בזה מאי דמדמי בן פקועה לדגים הא טעמא דב"ש נראה דדגים כיון דסופן למות אחר שעלו מן המים מיד הרי הם כמתים וקודם שנצודו וודאי אין מקבלין טומאה וכן חגבים צריך לדקדק בכ"ז:

סליקא לה דיני טריפות