קרן אורה דיני טריפות קכד

הרמב"ם ז"ל בפי"א מה' רוצח שפסק דציר יש בו משום גילוי ודוחק לומר כיון דר"ש מעשה קאמר הלכתא כוותיה הא ר"פ ור"ה בריה דר"י ס"ל דציר אין בהם משום גילוי. וגם מ"ש דבשאר דברים כגון חומץ ומורייס לא פסק כר"ש ובציר פסק כר"ש והא שכ' דביין שהתחיל להחמיץ יש בהם משום גילוי היינו דוקא שהתחיל להחמיץ כדאיתא בע"ז אבל חומץ ממש אין בו משום גילוי וצ"ע ועיין בפירוש המשניות להרמב"ם במס' תרומות שכתב גם מוריית בכלל המשקים שיש בהם משום גילוי והנה הפוסקים העירו ע"מ שבזה"ז אין חוששין משום גילוי דאין נחשים מצוין ולא הוי דבר שבמנין. ולדעתי נראה דבזה לא שייך דבר שבמנין בדבר שאין איסורו אלא משום סכנה והיכא דליכא סכנה אין חשש בזה וכי לאסור גמור שמוהו חכמים שיהא צריך להתיר. ובאותו ענין ראיתי בדברי הרמב"ם ז"ל והראב"ד ז"ל בפי"ב מה' רוצח שכתבו דאיסור אוכלין ומשקין תחת המטה שרשו הוא מירושלמי וש"ס ערוך הוא בתלמודא דידן בפ' ע"פ ד'. שוב ראיתי בב"י סי' קט"ז בי"ד שהעיר בכל הנ"ל. ובאמת לא זכיתי להבין לשון הרי"ף ז"ל והרא"ש ז"ל בפרק אין מעמידין שכתבו דמשמע מהאי שמעתא דציר ודבש יש בו משום גילוי ובציר משמע להיפך. ויש להבין הא דאמר ר"פ אודי לי מיהת בדבש דרשב"א קאי כוותי' ומאי נ"מ כיון דסתמא דמתניתין דתרומות דלא כוותייהו הוא אבל גם מדברי רבא נראה דלא סמיך כולי האי אסתמא מדאיצטריך לטעמא דתורה חסה על ממונן של ישראל. והנה לכאורה יש להוכיח ממתניתין דע"ז שמן רבותינו התירו והציר של נכרים אסור באכילה ומותר בהנאה ואם יש בו דגה כלבית מותר אפילו באכילה ש"מ דאין בהם משום גילוי דהא שכר של כותים אסרו משום גילוי אלא דכבר כתבו התוס' שם דף ל"ה גבי הא דאמרינן דאסרו גבינות משום גילוי ומקשי התוס' אמאי לא אסרו מים ודבש של נכרים משום גילוי וכ' דדוקא גבי חלב חיישינן אבל בשאר משקין קפדי גם נכרים וצ"ל הא דאיתא בדף ל' דשמואל ורב לא שתו מיא מבית ארמאה היינו חומרא בעלמא אבל מדברי הרא"ש שם נראה דאין חילוק בין דבש או חלב שכתב גבי גזירת שכר משום גילוי דבאותו הפעם גזרו נמי על דבש אבל אין ראיה מזה דהא הרא"ש ז"ל מפרש דדבש היינו מים עם דבש ובאתרא דמצלי מיא ועל דברי התוס' ז"ל שכתבו שם בדף ל"ה על הא דתנינן חלב שחלבו נכרי ואין ישראל רואהו אסור באכילה ומותר בהנאה ומפרש טעמא משום עירוב חלב טמא דהוי מצי למימר משום גילוי לדעתי הי' נראה דחלב נמי הוי כשאר משקין דקפדי אמיקרותא והחשש משום ניקור היינו בגבינה עצמה וכן משמע הל' משום ניקור כמו ניקורי תאנים ועיין ברש"י ז"ל שם בד"ה חדש מותר יין ושכר שנתגלו כשהם חדשים אינו מדוקדק דבשכר עצמו אין חשש משום גילוי כדאיתא בד' ל' שם רק משום המים. עוד דבר אחד יש לי לדקדק בזה הענין אהא דתנן כמה שיעור מים המגולים כדי שתאבד בהם המרה ומאי מועיל רבוי המים בזה אם הארס צף כדתניא בברייתא שם וכיון דהשתא מקילין בגילויא אין להאריך בזה:

דף בפלוגתא דחלב שעל הקיבה שבין בני בבל לבני א"י איכא תרי לישנא לחד לישנא באקשתא כ"ע לא פליגי דאסור כי פליגי דאייתרא ולאידך לישנא דאייתרא כ"ע לא פליגי דשרי כי פליגי דאקשתא ופירש"י ז"ל ל"ל דבאקשתא כ"ע מודו מדאייתרא פליגי היינו משום דפליגי בני מערבא ובני בבל אי הלכה כר"ע או כר"י בני מערבא ס"ל כר"ע דאמר דבעינן תותב קרום דוקא ובני בבל סברי כר"י דלא בעינן אלא קרום ונקלף ונמצא להאי לישנא פלוגתא דר"ע ור"י לא הוי אלא דאייתרא אבל דאקשתא גם ר"ע מודה ולאידך לישנא כולהו ס"ל כר"ע דבעינן תותב ובני מערבא ובני בבל פליגי אליבא דר"ע בדאקשתא אי גם היא תותב הוא. והנה לל"ק אליבא דתרווייהו ולל"ב אליבא דבני בבל דאמרי דר"ע מודה באקשתא יש להבין אמאי קאמר ר"ע בברייתא לעיל להביא חלב שעל הדקין אמאי לא קאמר להביא חלב שעל הקיבה אדאקשתא וצ"ל כיון דאין לרבות כל חלב הקיבה משום דלאו כלו תותב הוא מסתברא יותר לרבות שעל הדקין אלא דעל הדקין ג"כ לא מרבינן אלא מקצתו ריש מעיא באמתא. והנה בגוף מחלוקת ר"ע ור"י צריך להבין ר"י אומר להביא חלב שעל הקיבה היינו שגם הוא בכלל אימורים להעלות על גבי המזבח ומה הוא אומר בחלב שעל הדקין אי צריך להעלותן על גבי המזבח אי לא כיון דלענין איסורא כ"ש הוא מחלב הקיבה אפשר לענין העלאה נמי כן הוא אבל מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' מעה"ק לא משמע כן שכתב שם האימורים הם החלב שעל הקרב ובכללו חלב הקיבה ואלו חלב שעל הדקין לא קאמר וכבר עמד ע"ז הכ"מ שם וכתב שם דהרמב"ם ז"ל מפרש הא דמסיק הש"ס באקשתא כ"ע לא פליגי דאסור היינו אליבא דר' ישמעאל דאמר לרבות חלב הקיבה ולדידי' חלב הדקין לא הוי בכלל חלב הקרב לענין העלאה ועי' בלח"מ בה' מאכא"ס מש"כ על דברי הכ"מ ולא הבנתי דבריו ע"ש ועכ"פ חלב הדקין אסור הוא מכש"כ אלא דלפ"ז חלב דאייתרא נמי אינו בכלל העלאה כיון דמותר הוא ולא הוי בכלל חלב שעל הקרב ואמאי כתב הרמב"ם ז"ל סתמא דחלב הקיבה הוא בכלל אימורים והנה ברייתא השניה דפליגי בהקישא דחלב המכסה את הקרב נראה דכל חד יהיב טעמא למילתיה ר"י דדרשי להביא חלב שעל הקיבה משום דהוי דומיא דחלב המכסה בקרום נקלף ור"ע דאמר להביא חלב שעל הדקין ס"ל דמרבינן דבר הדומה לחלב המכסה בכל מילי אפי' בתותב וצריך ליתן טעם אמאי לא בעי ר"י באמת דהריבוי יהי' דומה לגמרי לחלב המכסה והראב"ד ז"ל כתב הביאו הקרבן אהרן דר"י ס"ל דאיכא תרי ריבוי' את כל ולפ"ז גם חלב הדקין הי' צריך להיות בכלל העלאה וכבר הוכחתי מדברי הרמב"ם ז"ל דלא ס"ל כן וצ"ל דבסברא פליגי דאיתא לקמן בדף צ"ג דעיקר חלב שעל הקרב הוא חלב שעל המסס ובית הכוסות וא"כ ס"ל לר"י דמסתברא לריבוי' באת כל חלב הקיבה הסמוכה להם וגם דמי להן בקרום ונקלף ור"ע ס"ל דמסתברא יותר לריבויי דבר הדומה לגמרי לחלב המכסה והנה רש"י ז"ל פי' לקמן על הא דאמרינן המסס וביה"כ זהו חלב שעל הקרב לא שזה הוא עיקר חלב המכסה שהוא תותב קרום ונקלף אבל אותו חלב המכסה דבוק לחלב שעל המסס ובית הכוסות לכאורה משמע מזה הלשון דחלב שעל המסס לאו תותב הוא וא"א לומר כן מכמה טעמי אלא נראה כוונת רש"י ז"ל לפרש המקרא דחלב המכסה הוא שקורין טיל"א וחלב שעל המסס וביה"כ סמוך לו הוא ע"כ נק' חלב שעל הקרב כי על ל' סמוך הוא ומה שחלב שעל המסס וביה"כ עליו נא' פשוטו של מק' החלב שעל הקרב וחלב הקיב' וחלב הדקין מיתרבי מריבוי דאת כל היינו כמש"כ לעיל כי המסס וביה"כ יותר קרובים ומחוברים בחלב המכסה שקורין טיל"א ולפ"ז קשה למה להו לר"י ור"ע לאקושי ריבוי' דאת כל לחלב המכסה אמאי לא מקשי לחלב שעל הקרב גופא ורש"י ז"ל פי' כאן דחלב שעל הקרב זה הוא שקורין טיל"א [וצ"ע בדבריו פ"י מה' שחיטה שכתב כרס שניקב טריפה שהחלב שעליו אסור הוא וא"כ אמאי לא כתבו בכלל האימורים] אבל מדברי הרמב"ם ז"ל נראה דחלב המכסה הוא חלב שעל המסס וביה"כ שהרי לא הזכיר החלב שקורין טיל"א לא בפ"א מה' מעה"ק ולא בפ"ז מהל' מאכא"ס והנה לפי מה דמשמע לקמן בפרק גיד הנשה שאין אסור משום חלב אלא מה שנקרא חלב בתורה כדאמרינן התם זהו חלב שעל הקרב זהו חלב שעל הכסלים וכן משמע מהא דפריך הש"ס אלי' ליתסרי שנקראת חלב וכן משמע מפי' רש"י ז"ל גבי קרום שעל דד הטחול לקמן דפריך אמאי אין חייבים עליו כרת ופירש"י ז"ל דגם הוא בכלל חלב שעל הקרב אם כן חלב הדקין מנ"ל דאסור כיון דלא נקרא חלב בתורה מדוע יהא עדיף מחלב דפנות שכ' התוס' לקמן שיש לו כל הג' סימני החלב ואפ"ה מותר הוא כיון דלא קרב עם החלב האימורים א"כ חלב שעל הדקין נמי וא"ל דבאמת ליכא כרת בחלב שעל הדקין אלא לאו דכל חלב לא תאכלו דלא בעינן דבר הקרב אלא לענין כרת וכן הוא דעת קצת פוסקים כמו שהאריך בזה המשנל"מ בה' שגגות כמו שיבואר לקמן אי"ה ז"א דהא חלב דפנות לגמרי אימעיט אפילו מאזהרה כדאיתא בת"כ וגם בעיקר היסוד אשר דין חלב בנוי עליו דבעינן דוקא הג' סימנים לפי קט שכלי אין לזה הכרח דהא דאמרי ר"י ור"ע מה חלב המכסה כו' אף כל כו' היינו לאורי' לן מה שנרבה מריבוי דאת כל החלב שעל הקרב אבל שארי החלבים האסורים כמו חלב הכליות וחלב הכסלים אפשר לאיתותב הם ואפ"ה אסירי וכן משמע מהא דאיצטריך למעוטי מה שבתוך הכסלים ומה שבתוך הכליות וזה יתבאר לקמן גבי דינא דסתימה. הן אמת דזה שכתב רש"י ז"ל דחלב הטחול הוא בכלל חלב הקרב לא מצינו מי שיאמר כן וכן כתב הרמב"ן ז"ל .