קרן אורה ברכות ט

כה"ת בכל לשון או בלשון הקודש היינו אלו הפרשיות שאמרו ז"ל באלו נאמרים ובעי הש"ס למימר דלרבי כולהו בכל לשון נאמרו ולרבנן כולהו בלה"ק נאמרו. ולא הבינותי דהא איכא התם כמה מילי דהוי ילפינן מהדדי אי לאו שיש לכל אחד מקרא לבדו לגלויי דזה בלה"ק וזה בכל לשון וא"כ דילמא רבי ורבנן נמי הכי ס"ל אלא שלא ידעינן בק"ש מה דינה ע"כ איצטריך למר שמע ולמר והיו ומהיכי תיתי למימר דפליגי בכולהו אי בלה"ק אי בכל לשון והתוס' במגילה הקשו עוד ממ"נ למ"ד כה"ת בכל לשון נאמרה א"כ למה לי קראי להני דנאמרים בכל לשון ולמ"ד כה"ת בלה"ק נאמרה ל"ל קראי להני דנאמרים בלה"ק. ולענ"ד דכל הנך דמתניתין דסוטה לית להו שייכות כלל לכה"ת כי כל הנך לחובת אמירה בלבד הם שמספר כל אחד מענינו ולא לחובת הקריאה כמו וידוי מעשר ומקרא ביכורים ע"כ הדבר ספק בהם אי נאמרים בכ"ל או בלה"ק וכן פרשת משיח מלחמה ועגלה ערופה ע"כ איצטריך קראי לכל הני והעד ע"ז כי בפרשת כה"ג ופרשת מלך לא נאמר שם בש"ס שום מקרא ע"ז מפני שהם על חיוב הקריאה ופשיטא לן דצריך לקרות מתורה כשירה מקודשת בכל מיני קדושה כתיבה אשורית. ולאפוקי כל אינך שהם לאמירה ולסיפור בלבד ע"כ איצטריך קראי. ועיין בתוס' י"ט שם שעמד על הרמב"ם ז"ל במה שכתב דברכות המלך נמי בלה"ק מנ"ל ועל מה שכתב דבלה"ק היה קורא מקרא דתקרא הזאת ככתבה ובש"ס לא אמרינן האי לימודא כנ"ל. ונראה לי דהא דאיצטריך קרא גבי פרשת המלך שהיא הקהל דבלה"ק היינו משום דעיקר הכוונה להודיע לכל העם חוקי האלהים ע"כ היה ראוי לאומרה בלשון שמבינים. ובאמת קשה מה שנסתפק רש"י ותוס' ז"ל בכל הקריאות של ציבור דרבנן או דאורייתא כמו פרשת זכור אי בלה"ק או בכל לשון ואמאי לא נילף מפרשת המלך וצ"ע יותר בזה

ג עכ"פ מהך פלוגתא דרבי ורבנן מוכח דק"ש דווקא דאורייתא וכן משמע מדרשא דוהיו דאל"כ והיו למה לי ועוד מהא דפליגי ר"י ור' יהודה בלא השמיע לאזנו ור"י יליף משמע השמע לאזניך כו' ואפילו בדיעבד אינו יוצא ואי בשכבך ובקומך אד"ת קאי איזה פ' שירצה א"כ היכי ילפינן משמע דצריך שישמיע לאזניו כיון דאין חיוב לקרות פרשה זו ובד"ת כבר נאמר הסכת ושמע ישראל. ועוד מכל הסוגיא בר"פ היה קורא דפליגי תנאי בק"ש אי בעי כונה ואי חיובא משום ת"ת א"כ פשיטא דבעי כוונה וכן מהא דפרכינן ש"מ מצות צריכות כוונה ומאי כוונה בעינן עוד בזה אם היה לומד בתחילה וסתמא דהש"ס פריך לה ויש לי לדקדק קצת מ"ש בכוונה דיליף משמע למ"ד פסוק ראשון או עד על לבבך למאן דיליף מוהיו הדברים כו' מעכבא אפילו בדיעבד ולענין משמיע לאזנו דיליף ר"י משום ראב"ע משמע אמרינן דצריך לכתחלה משמע

ד ולפום ריהטא יש להביא קצת ראיה לדברי התר"י והשאג"א ז"ל מהא דאמר ר' יהודה א"ש משקרא ק"ש א"צ לברך ברה"ת שכבר נפטר באהבה רבה ולפי דבריהם ז"ל א"ש טובא כיון דק"ש נמי מחמת חובת לימוד באה ע"כ נפטר כל היום בברכתה אבל באמת זה אינו דא"כ תיקשי דאמאי פסקינן כר"י בהא דילמא ר"י אזיל לטעמיה דק"ש מחמת חיוב ת"ת באה אבל לדידן דק"ש חיוב בפ"ע הוא מנ"ל דיוצא באהבה רבה. ועוד מהא דכתבו הראשונים ז"ל על דברי הירושלמי והוא ששנה על אתר לחלק בין אהבה רבה לברכת התורה דדוקא באהבה רבה בעינן על אתר משום דאהבה רבה לא נתקנה אלא בשביל ק"ש ואי כדבריהם ז"ל אדרבה אליבא דר"י הרי נתקנה בשביל התורה

ה עוד יש קצת סיוע לדבריהם מהא דאמר רב יהודה א"ש בבה"ת דמברך אשר קדשנו במצותיו משמע מזה דאיכא עשה מפורשת על לימוד התורה אבל באמת בלא"ה איכא עשה על ת"ת ולמדתם אותם כדאיתא בקדושין ואדרבה מזה נראה דאין שום מקרא אחר על חיוב ת"ת ומיניה נפקא לן דהחיוב לעסוק בתורה כל היום ואיך מצינו למימר דבשכבך ובקומך הוסיף עוד עשה בת"ת

ו והנה במנחות משמע דחיוב הלימוד הוא מוהגית בו יומם ולילה ואמרינן נמי התם אמר ר' ישמעאל לבן דמא צא ובדוק שעה שאינו לא יום ולא לילה וא"כ החיוב הוא ללמוד כל היום ולכאורה משמע דרב יהודה ס"ל דכל היום מחוייב הוא ללמוד דאי כר' אמי במנחות דאפילו פ"א שחרית ופ"א ערבית יצא א"כ איך מברך אחר ק"ש אם לא שנה על אתר אשר קדשנו במצותיו כיון דעיקר החיוב אינו אלא פ"א שחרית ופ"א ערבית ולשמואל הרי הוא יוצא בק"ש דהא לחובת לימוד היא באה אלא ש"מ דכל היום מחויב ללמוד. ותו איכא התם אמר ר' אמי מדבריו של ר' יוסי נלמד אפילו לא שנה אלא פ"א שחרית כו' ור' יוחנן אמר משום רשב"י אפילו לא קרא אלא ק"ש שחרית וערבית משמע דלר' אמי אינו יוצא בק"ש וצריך לשנות איזה פרק והיה נראה לכאורה דפליגי אי ק"ש דאורייתא או דרבנן אי דאורייתא היא מצוה בפ"ע היא ואינו יוצא בה חיוב ת"ת ואי מדרבנן יוצא בה. אבל זה דוחק לומר דר"י משום רשב"י ס"ל דק"ש דרבנן דהרי"ף גרס בפ' היה קורא רשב"י אומר הקורא את שמע צריך שיכוין את לבו נאמר כאן שמע ונאמר להלן הסכת ושמע ישראל משמע להדיא דאליביה ק"ש מה"ת ובנדרים נמי איתא סתמא דהש"ס אי בעי פטר נפשיה בק"ש שחרית וערבית ואין סברא לומר דהסתמא דהש"ס ס"ל ק"ש דרבנן. וע"כ צריכין למימר דאפילו אי ק"ש מה"ת מ"מ יוצא בה חובת ת"ת משום דחיובה אינה מצוה בפ"ע כמו כל המצות מעשיות אלא חובת לימוד הוא כמו שנאמר ודברת בם

ז נחזור לראשונות הנה השאג"א ז"ל הוכיח מהא דאמרינן אי בעי פטר נפשיה בק"ש שחרית וערבית וסתמא דהש"ס קאמר לה ומסתמא שמואל לא פליג עלה ש"מ דאין הפירוש בהא דקאמר שמואל בשכבך ובקומך בד"ת כתיב היינו שילמוד תמיד ביום ובלילה דא"כ היאך מצי פטר נפשיה בק"ש לבדה ואני אומר גם לשיטתו תיקשי מובשכבך ובקומך שנאמר בפרשה והיה אם שמוע דזה ודאי על התמדת התורה נאמר ע"כ נראה דהא דאמרינן בד"ת כתיב היינו כפשטא להתמיד בתורה בכל עתיו אא לעיל באות ו'

ח ולולי דמסתפינא הייתי אומר דבאמת הפלוגתא בין רב יהודה דאמר ק"ש דרבנן ובין ר"א דאמר ק"ש דאורייתא לאו פלוגתא רחוקה היא והוא ע"פ הקדמה אחת מדעת הרמב"ם ז"ל דכל דבר שאין עליו מקרא מפורש ע"פ פשוטו אף דדרשו ז"ל זה הדבר מן המקרא אך לא מפשוטו זה מיקרי מד"ס. והנה זה כ"ע מודים דכל ד' פ' שמע והי' אם שמוע גם בד"ת נאמרו כדאיתא בקדושין ושננתם אל תקרי ושננתם אלא ושלשתם כו' ועוד שם ת"ר ושננתם שיהי' דברי תורה כו' וכן מנאה הרמב"ם ז"ל במנין עשין ללמוד תורה שנאמר ושננתם וכ"א ביומא ודברת בם ולא בדברים בטלים מכאן אמר רבא כל השח שיחה בטילה עובר בעשה הרי שלמדו מפ' זו לד"ת אלא דהם ז"ל קבלו דגם חיוב קריאת הפ' עצמה ג"כ נאמרה בה ובזה פליגי ר"י ור"א רב יהודה ס"ל דעיקר פשטות המקרא אד"ת קאי וק"ש הוי מילתא דאתיא מדרשא ולא החמירו בספיקא דגם זה ספק דבריהם הוא ור"א ס"ל דדרשא זו קרוב לפשוטו הוא ושפיר הוי מה"ת ובזה א"ש כל הקושיות תוספות בסוטה דוודאי גם לשמואל כל דיני ק"ש מפרשה זו נאמרה אלא דהוי מילתא דאתיא מדרשא וא"ש נמי הא דילפינן מבשבתך לעוסק במצוה בכל דוכתא דבאמת דרשא גמורה היא. ובזה יש ליישב גם דעת הרמב"ם ז"ל בדין תפלה שדעתו דמה"ת היא מלעבדו בכל לבבכם ואפ"ה מקלינן בספיקא משום דהוי מילתא דאתיא מדרשא

ט ולפ"ז יש להסתפק לענין ברה"ת שהסכימו הראשונים ז"ל דמה"ת הוא מקרא דכי שם ה' אקרא אם נסתפק בברכה זו אי צריך לחזור ולברך כיון דמדרש חכמים הוא

י ועוד יש להעיר בזה כיון דיוצא בק"ש שחרית וערבית וכל היום לא נאמר החיוב בפירוש א"כ היכי מצינן למימר דהברכה דאורייתא ובפרט לשמואל דאמר נוסח הברכה אשר קדשנו במצותיו ודוחק לומר דחיוב הברכה הוא דווקא עד שלא קרא ק"ש. חדא דהא לריב"ק אסור ללמוד קודם ק"ש כדאיתא בפרק היה קורא דפריך ורב מי סבר לה כר"י בן קרחא והא מתני פירקא ואח"כ קרא ק"ש. אלא דנראה לי דלמסקנא דמסיק שלוחי' הוא דעוות גם לריב"ק מותר ללמוד קודם ק"ש משום דקשיא לי לפי מאי דמשמע דאיכא מאן דפליג על ריב"ק א"כ מאי פריך הש"ס לעיל על רשב"י ותיפוק ליה משום דריב"ק דילמא לא סבירא ליה כריב"ק בהא אלא ודאי משמע דסברת ריב"ק בהא מילתא דפשיטא היא וכ"ע מודים