קרן אורה ברכות ח

משנה מאימתי כו'. הנה שיטת תר"י בזה דלרבנן דאמרי עד חצות משום סייג היינו דאפילו בדיעבד לא יצא והכריחו לזה דאי הסייג הוא רק לכתחילה א"כ מאי איריא עד חצות הלא חכמים עשו סייג לקרותה תיכף בשעת צאת הכוכבים כדתניא חכמים עשו סייג כו' אלא ע"כ צ"ל דהא דאמרי רבנן ע"ח היינו אף בדיעבד ור"ג שאמר עד שיעלה ע"ה היינו בדיעבד אבל לכתחילה משעת צאת הכוכבים

אבל יש לדקדק מהא דלקמן דף ט' דאמרו בניו של ר"ג לר"ג רבנן פליגי עלך ויחיד ורבים הלכה כרבים א"ד כו' והאי דקאמרי ע"ח כדי להרחיק ולשיטת תר"י האמת הוא דלרבנן אחר חצות אין צריך לקרות עוד ומשום סייג כדי כו' דהסייג הוא בדיעבד ואכתי פליגי עלי' דר"ג ויחיד ורבים הלכה כרבים ודוחק לחלק בין אי הפטור לרבנן אחר חצות הוי מדאורייתא או מדרבנן

והנה לקמן אמר ר' יהודא אמר שמואל הלכה כר"ג משמע דלית לי' סייג כלל וכן הוא דעת הרא"ש ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל כתב הסייג שעד חצות וכתב השאג"א ז"ל דהוא ז"ל מפרש כפירוש תר"י דחכמים דאמרי ע"ח אפילו בדיעבד ור"ג לא פליג עלייהו אלא בדיעבד אבל לכתחילה מודה דעד חצות. ולא הבנתי דהא כבר כתבתי דעיקר ההכרח הוא לשיטת תר"י דהא לכתחילה הסייג הוא משעת צה"כ ולמה לי עוד סייג לכתחילה וא"כ לדעת הרמב"ם ז"ל שכתב הסייג דע"ח ע"כ צריך לחלק בין סייג דברייתא לסייג דע"ח ועיין בב"י א"כ מנ"ל דרבנן דיעבד קאמרי דילמא לא אמרי ע"ח אלא לכתחילה ור"ג לא ס"ל סייג כלל והדק"ל. ועוד דלקמן אמרינן להדיא ר"ג מי קאמר ע"ח משמע דלית ליה לר"ג ע"ח כלל. ובזה י"ל דלפי מה שצידד השאג"א ז"ל שם בדעת הרמב"ם ז"ל דבהקטר חלבים ואכילת קדשים דאמרי בהו רבנן ע"ח היינו נמי אפילו בדיעבד הי' אפשר לומר דלא חשיב במתניתין אלא הנהו דע"ח דידהו הוי אף בדיעבד וא"כ שפיר פריך מי קאמר ר"ג ע"ח אלא דלפ"ז תקשה מאי פריך הש"ס לקמן ואלו אכילת פסחים לא קתני כו' ומשני הא ראב"ע כו' ואי איתא אפי' כר"ע מצי אתיא מתניתין והא דלא חשיב אכילת פסחים משום דגבי פסח וודאי לא עבדי סייג אף בדיעבד דאכילת פסחים מעכבא וכן מוכח להדיא בסוף ע"פ דמוקי מתניתין דפסח אחר חצות מטמא את הידים כראב"ע ודלא כר"ע. ע"כ הנכון בדעת הרמב"ם כמו שכתב הכ"מ דפסק כחכמים והוא ז"ל מפרש הא דאמר ר"י אמר שמואל הלכה כר"ג היינו בפירושו בדעת חכמים דלא אמרי ע"ח אלא משום סייג ולא מה"ת. ואפשר עוד לומר כדעת הרמב"ם ז"ל דהוא פסק כדברי בניו של ר"ג דיחיד ורבים הלכה כרבים והא דאמר ר"י הלכה כר"ג זה הוא משום דאזיל לטעמיה דס"ל דק"ש דרבנן ולא החמירו בו לעשות סייג כי היכא דלא עשו סייג בתפלה אלא דיש להבין לר"י תיקשי דאמאי עשו סייג בק"ש יותר מבתפלה דלא עשו סייג וצ"ע בפוסקים בזה

והנה מדברי הרי"ף ז"ל נראה שדעתו ג"כ כשיטת תר"י שכתב מיהו הא דאמר ר"ג עד שיעלה עמוד השחר בדיעבד הוא אע"פ שאינו רשאי לעשות כן מהא דתניא חכמים עשו סייג הרי דס"ל ג"כ דסייג דלכתחילה כבר אמרו בברייתא וא"כ ע"כ ע"ח דאמרי רבנן נמי בדיעבד הוא אבל לאחר חצות אפילו בדיעבד אין לקרות ואפשר לומר דלרבנן עשו חכמים עוד סייג אחד יותר גדול וקבעו זמן עד חצות ואם איחר לקרות עד אחר חצות עבר אזמן דרבנן אבל אעפ"כ מחוייב לקרות אח"כ כיון דמה"ת מחוייב ולא מסתבר לעשות סייג לבטל ממנו מצוה מה"ת וכי משום שאכל שום ופשע לאחר זמן קריאתה יפשע עוד שלא לקרות כלל בתמיה הגם שמצינו כיוצא בזה לאחר ע"ה דע"י הדחק שבא לו ע"י אונס מותר לקרותה ואם פשע אסור לקרותה עיין בכ"מ מה שכתב בזה והרמב"ן ז"ל האריך בזה וביאר הדברים בתכלית הביאור ע"ש ותמצא נחת לבד זאת לא הבנתי בדבריו ז"ל מש"כ בדעת הרי"ף סייג דע"ח ולענ"ד נראה מד' הרי"ף ז"ל דלא ס"ל סייג דע"ח כלל כנ"ל וגם לא הזכירו בהלכות ודו"ק

דף ג גמרא ולא זו בלבד אלא כל שעה שישראל נכנסין לבית הכנסת כו' הקב"ה מנענע בראשו ואומר אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך מה לו לאב שהגלה את בניו ואוי להם לבנים כו'. בא וראה רמיזתם ז"ל. הנה באמת אף בשעת הגלות שכינת כבוד מלכותו יתברך עם ישראל אלא דאינו דומה התגלות מלכותו בהיות ישראל שרויין על אדמתן ומשכן ה' בתוכן ושמו הגדול והקדוש נקרא עלינו בכל מיני טובה וברכה אבל בשעת הגלות כבודו ית' בהסתר ואוצר הברכה נסתם ולזה אנו מתפללין יהא שמו הגדול מבורך אבל יש עוד בחינה אחת התגלות אהבתו ית' אלינו כאב עם הבנים בתכלית היחוד והאהבה אשר לזה הגלות הוא למסך מבדיל כמשאז"ל מיום שחרב ביה"מ נפסקה מחיצה של ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים ומה שנאמר בישראל לרוב אהבתו ית' עלינו ישראל אשר בך אתפאר בעת הגלות נאמר השליך משמים ארץ תפארת ישראל. והנה אמרו ז"ל קב"ה מניח תפילין ונאמר בהם שבח ישראל. ולזה אמרו ז"ל בשעה שהאדם חוטא שכינה מה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי כי בעבור חטא האדם הפגם בא לשני דברים אלו הא' להשליך תפארת ישראל והב' מיעוט הברכה וההשפעה עליונה אשר בעת הגלות בכלל ולכ"א בפרט מפני החטא וה' הטוב רצונו להטיב כמש"נ פותח את ידך כו' לזאת אומרת בשעת החטא קלני מראשי כי הפאר אינו בשלימות קלני מזרועי כי החטא סותם צינורי השפע וזה שאמרו ז"ל כאן הקב"ה מנענע בראשו ואומר אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך כי מלכותו ית' אתנו בגולה ושמו הגדול נקרא עלינו אבל במעט ברכה מפני הגלות וארץ העמים וע"ז אנו מתפללין יהא שמו הגדול מבורך וז"ש אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך היינו שיאמרו זאת בקילוס והודאה כשיהיה שמו הגדול מבורך ומברכתו יבורך כל בית ישראל ויהיה זאת לקילוס. מה לו לאב שהגלה את בניו כי בבחינה זאת הגלות למסך מבדיל ולבחינה זו אף שאין מגיע לשם פגמי החטא כמש"נ אם חטאת מה תפעל לו אעפ"כ השעשוע והפאר אשר התפאר בישראל בשעה שעשו רצונו ית' לנחת רוח הוא לו כטבע האב שמקבל נחת רוח משלימות בניו אבל עתה בשעת הגלות מה לו לאב כו' ואוי להם לבנים כו'. וע"ז התפלל נעים זמירות הושיענו כו' וקבצנו מן הגוים להודות לשם קדשך היינו שיתמלא ברכה להטיב לנו ואז נודה לשמך הטוב ועוד נזכה להשתבח בתהלתך כי ישיב לנו השבח והפאר שתתפאר בנו לעולם וזש"נ להשתבח בתהלתך והבן. באתי לדבר בקצרה מדין ק"ש אי דאורייתא אי דרבנן ולהקל על המעיין סידרתי על פי אותיות האלפא ביתא

א הנה לקמן בפרק מי שמתו אמר רב יהודא דק"ש דרבנן וקרא דבשכבך ובקומך בד"ת כתיב וכבר הקשו התוס' בסוטה ע"ז מכמה משניות ע"ש. ועוד יש להקשות מהא דפשיטא לן דעוסק במצוה פטור מן המצוה מדרשא דבשבתך ובלכתך ואי בד"ת כתיב א"כ אין להוכיח בעוסק במצוה דפטור מן המצוה רק דפטור מלעסוק בתורה ולזה אין צורך ללמוד מן המקרא דהא מפסיקין לק"ש וכבר עמדו ע"ז הפ"י והשאג"א ז"ל והעלה השאג"א ז"ל כמש"כ התר"י על הא דר"י דבשכבך ובקומך בד"ת כתיב היינו שאין החיוב דווקא בפרשת שמע אלא החיוב הוא בכל בוקר וערב ללמוד דבר מן התורה וחכמים תיקנו פרשת שמע ומה שאינו חוזר וקורא בספק אם קרא כתב השאג"א דאמת ויציב הוי כלימוד ע"ש באריכות. וגם ע"ז קשיא טובא חדא דאכתי תיקשי דמאי מוכח מזה לעוסק במצוה כיון דעיקר החיוב הוא ללמוד איזה דבר הוי בכלל תלמוד תורה דמעשה עדיף. ועוד במאי יוצא ידי חובתו בזה אי דוקא תורה שבכתב או אפילו תורה שבע"פ ולפי הנראה יוצא אפילו בתורה שבע"פ דהא לחובת לימוד הוא וא"כ מאי פליגי רבי ורבנן בק"ש אי ככתבה או בכל לשון הלא חובת לימוד ודאי יוצא בזה ובאיזה לשון שירצה ומה ענין דרשת שמע לכאן ומה שייך בזה למיתלי כל התורה אי בכל לשון נאמרה או בלה"ק ובלא"ה מהיכי תיתי למימר דבעינן דוקא לה"ק כיון שהוא לחובת לימוד

ב ואגב אכתוב מה שיש לי לדבר בדברי התוספות בזה שפירשו