קרן אורה ברכות כב

א"כ אפילו בכזית ליבריך עלי' ג' ברכות ואי לא מיקרי לחם אפילו בקביעות סעודה לא ליבריך עלי' ג' ברכות. ועוד לשיטה זו כביצה הוא שיעור שביעה וא"כ מאי קאמרינן על הא דר"נ שמע דמברכי המוציא על כסנין משום הא דר' יהודא דאמר פת הבאה בכסנין מברך עליה המוציא וג' ברכות ומאי ראיה מהא דר' יהודא הא ר"י ע"כ בכביצה קאמר וא"כ היינו שיעור סעודה אלא ע"כ כביצה לא הוי שיעור שביעה מה"ת אלא דיש קצת ראיה לשיטה זו מהא דאיתא ביומא פ' יוה"כ להוכיח דכותבות הוא פחות מכביצה מהא דדריש ר' יהודה אכילה שיש בה שביעה זו כביצה ואי כותבת גדול מביצה השתא ביצה שביעה משבעי אותובי דעתא מיבעי' ואמאי בעינן ככותבות לענין יוה"כ ואי נימא דשביעה דאורייתא לאו כביצה היא א"כ אין ראיה מכאן דכמו שיש חילוק בשביעה בין דאורייתא לדרבנן ה"נ יש חילוק באותבי דעתא וגם זה יש לדחות והיה נראה עפ"ז ליישב סוגיא מחולקת דבסוכה מסקינן דכביצה לא בעי סוכה והא דתנן גבי עובדא דר' צדוק אוכל פחות מכביצה היינו לענין נטילה וברכה וביומא שם אמרינן דכביצה בעי סוכה ואפ"ל דסוגיא דסוכה אזל' כמ"ד דמחלוקת ר"מ ור"י הוא מדרבנן ושיעור שביעה דאורייתא הוא יותר מכביצה. ע"כ כביצה הוי נמי בכלל אכילת עראי דמותר חוץ לסוכה. אבל ביומא אזיל הש"ס בשיטה זו דמה"ת פליגי כמש"כ לעיל וכביצה הויא שיעור שביעה מה"ת א"כ אין זו אכילת עראי אלא אכילת קבע. ולכאורה הוא נכון מאוד אלא דקשה ע"ז מהא דאביי אמר בסוכה דכביצה לא בעי סוכה ואביי גופא מפרש דר"מ ור"י פליגי בקראי ועיין בתר"י פ' מי שמתו גבי איבעי' דנשים בבהמ"ז דאורייתא או דרבנן דברים נפלאים עכ"פ נראה מדבריו שם דלר"מ כביצה הוא שיעורא דאורייתא א"כ לפ"ז יקשה לדידן אמאי בעינן בסוכה יותר מכביצה וצ"ל כיון דעכ"פ לאו דרך קביעות הוא אלא דרך טעימה קודם סעודתו כמשאז"ל כהאי בר בי רב כו' ועי' בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל חשיב עראי. והנה לפי המבואר בראשונים וכן פסק הש"ע דכל היתר מכביצה הוי סעודת קבע א"כ אי נימא דשיעורא דר' יהודה הוא מדרבנן לא הוסיפו אלא משהו דיותר מכביצה ודאי מה"ת חייב לברך כיון דהוי סעודת קבע אם לא שנאמר דגם זה דיותר מכביצה בעי סוכה היא מדרבנן וגם פת כסנין כתבו האחרונים דשיעור קביעות סעודה היא ג' או ד' ביצים עי' פ"מ סי' קס"ח שהביא כן בשם אלי' רבה ואין הא"ר כעת בידי לעיין בו מאין הוציא זאת. וצ"ל דקביעות דפת כסנין הוא יותר מקביעות דפת גמור ולפ"ז תיקשי מאי פריך הש"ס ביומא על הא דאמרינן שם ככותבות הוא יותר מכביצה מהא דר"ג אכל שני כותבת חוץ לסוכה אף דהוי יותר מכביצה ומאי קושיא דילמא בפירות הוי קביעות יותר מכביצה הרבה וי"ל וודאי לפי מאי דס"ד דקביעותא דסוכה הוא כביצה היינו ע"כ משום דילפינן מבהמ"ז א"כ אין חילוק בין פת לשאר מינים אבל לדידן דקביעות דסוכה הוא דרך קביעות ממש ודאי יש לחלק בין פת לשאר דברים דאין קביעותן שוה. ובזה יש ליישב דעת הרי"ף ז"ל שהשמיט הא דרבא דפירי לא בעי סוכה וכתב הרמב"ן ז"ל משום דלפי מאי דקי"ל דכביצה לא בעי סוכה א"כ תו לא קשיא מהא דר"ג אכל שני כותבות חוץ לסוכה ותמה הר"ן ז"ל הא עכ"פ שני כותבות הוי יותר מכביצה ולאביי אכילת עראי הוא כביצה ולא יותר אבל לפמש"כ א"ש דבפת הוי אכילת עראי כביצה אבל בפירות הוי אכילת עראי אפילו יותר מכביצה רק אם הוא קובע סעודתו עליו ועיין במ"א סי' תרל"ט מה שנשאר בצ"ע על הרא"ש ז"ל בקביעותא דפירות ולפמש"כ ניחא ודברי הרא"ש מיושבים ואינו מדוקדק שם לשונו שכ' שם דכביצה הוי אכילת קבע וז"א אלא דוקא יותר מכביצה. אבל מד' הרמב"ן ז"ל נראה דאביי לא פליג ארב יוסף אלא אתלת ביעי אבל בתרתי מודה וגם הרמב"ם ז"ל כתב דיותר מעט מכביצה ג"כ הוי אכילת עראי ונראה דמזה הוציאו האחרונים דקביעות סעודה דפת כסנין הוא ג' או ד' ביצים וכד' הרמב"ן ז"ל וא"כ לדידן דקביעות הוי ביותר מכביצה יכול להיות דגם בכסנין הוי קביעותא ביותר מכביצה. וכן הוא דעת המ"א ז"ל שם בסי' הנ"ל לענין סוכה ודבר זה צ"ע כי לא נהגו העולם כן

שוב מצאתי בירושלמי סוכה על עובדא דר' צדוק הוינן סברין למימר לא בירך אחריו ג' ברכות אבל בירך ברכה אחת אשכח תני לא בירך אחריו כלל מזה מוכח דיש לחלק בין ברהמ"ז לברכה מעין ג' כמו שמסתבר בתחילה לבני הישיבה אלא דמסקנא לא קאי הכי אלא גם למעין ג' בעינן שיעורא. ולכאורה יש להוכיח מזה הירושלמי דאפילו בורא נפשות בעי שיעורא מדתני על ר' צדוק דלא בירך אפילו ברכה אחת אבל באמת אין זו ראיה דברכת בורא נפשות לא מצינו בברייתא והאחרונים תקנוהו כמו שמבואר לפנינו אי"ה וכן תניא בברייתא דאורז ולבסוף ולא כלום ועיין תר"י שם. וראיתי בפנ"י שצידד לומר בדעת רש"י ז"ל דפלוגתא דר"מ ור"י היינו להוציא את הרבים והוא תמוה מעובדא דר' צדוק וכן פרש"י ז"ל ביומא שם להדיא עד כמה מזמנין היינו לברך ברכת המזון ע"ש ומש"כ רש"י ונ"מ להוציא את הרבים עי' מהרש"א ז"ל ומע"מ ז"ל. והנה התוס' ז"ל הביאו ד' הירושלמי בשם ר' יוחנן דעל ברי' כמו ענב או רמון צריך לברך אחריו אף אם אין בו כזית. ולכאורה לד' ר"י דאמר כביצה הוא שיעור לברך אחריו א"כ ודאי דברי' לא מעלה ולא מוריד כיון דבעינן כדי שביעה וכבר הוכחנו דאין חילוק בין ג' ברכות למעין ג' וא"כ מנ"ל לעשות פלוגתא חדשה בין ר"מ ור"י וכי היכי דלר"י אין לברך על ברי' ה"נ לר' מאיר ועוד למ"ד דר"מ מה"ת קאמר בכזית מדכתיב ואכלת א"כ ודאי שיעור אכילה בכזית וברי' דענב ורמון לאו כלום הוא כדאיתא במכות גבי אכילת טבל ומעשר ראשון דברי' שאין בה נשמה לאו ברי' היא ועיין בתוס' חולין דף צ"ו ואפשר משום שנאמר בתורה גפן תאנה ורמון כו' ואכלת הוי כמו גיד ועוף טמא עיין בתוס' שם ודו"ק. אלא דלפ"ז יש לומר דר' יוחנן בירושלמי לא קאמר אלא בשבעת המינים אבל בשאר מינים לא קאמר וכן אמר ליה ר"י לראב"ע שם ולית לך כל שהוא מז' המינים מברך לאחריו ואפשר עוד לומר דשיטת הירושלמי הוא דלרבנן נמי כל ז' המינים צריכין ברכה לאחריהם מה"ת מדאמרינן התם דרבי שהיה מברך אחר בשר וביצה אתיא כר"ג דאמר כל שאינו מין שבעה ולא מין דגן צריך ברכה לפני' ולאחרי' וחכמים אומרים מברך לפניו ולא לאחריו משמע דלרבנן לא איתקין כלל ברכה לאחריהן בשאר מינים לבד בז' המינים ברכתם מה"ת ע"כ יש לברך אפילו על ענב ורמון. ובזה יש ליישב מה דקשה לכאורה מאי קמ"ל ר' יוחנן ברמון אחד הא רמון גדול מזית הרבה א"כ יש בו שיעור אלא דלר' יהודא נצרכה דאמר כביצה חייב בברהמ"ז ואפ"ה על ענב ורמון אחד צריך לברך כיון דהוי ברי' ונאמר במקרא גפן תאנה ורמון. אבל לשיטת הש"ס דילן דכל ז' המינים ברכתם מדרבנן היא א"כ אין לברי' שום חשיבות כלל ואין צריך לברך אלא אחר אכילה בכזית. והנה צריך לבאר סוגיא דריש כיצד מברכין דמשמע התם דברכת ז' המינים מה"ת הוא והכי הוא תוכן הסוגיא קודש הלולים מלמד שטעון ברכה לפניהם ולאחריהם מכאן אמר ר"ע אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיברך ופריך הניחא למ"ד נטע רבעי אלא למ"ד כרם רבעי מא"ל הא איצטריך להא דאין אומרים שירה אלא על היין הניחא אי יליף גז"ש כו' ואי נמי יליף גז"ש תינח לאחריו לפניו מנין הל"ק כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לכש"כ אלא אשכחן כרם שאר מינים מנין וקאמר דיליף במה הצד מקמה וכרם ופריך עלי' ומסיק אלא יליף מז' המינים מה שבעת המינים טעון ברכה אף כל טעון ברכה הרי מוכח מכאן דז' המינים פשיטא לן דטעונים ברכה אלא דבאמת מהתם מוכח איפכא דהא בתחילה הוי בעי למימר דהלולים אתיא לכרם לבד אלמא דפשיטא לי' דז' המינים אין טעונים ברכה וע"כ צ"ל דהש"ס רוצה ליישב דברי ר"ע שאמר מכאן אתה למד דאסור לטעום כלום קודם שיברך ומנ"ל ע"כ היה רוצה לומר בתחילה דיליף במה הצד מכרם וקמה ופריך לה והדר אמר דס"ל כר"ג דכל ז' המינים מה"ת ויליף לכולהו מז' המינים אלא דיש לדקדק לפ"ז למה לי קרא דהילולים עיין ברשב"א ז"ל הא בלא"ה ידעינן מקרא דואכלת ושבעת. ועוד קשה לי הא ר"ע באמת בכל המינים מחייב לברך אחריו מה"ת כדתנן ר"ע אומר אפילו אכל שלק כו' וא"כ מאי פריך מה לז' המינים שכן חייבין בביכורים הא לר"ע גם שאר מינים צריכין ברכה לאחרי' אם לא שנאמר דבשאר מינים לר"ע דוקא אם זה הוא מזונו לבד אבל כשאוכלין עם דברים אחרים אין צריך לברך ג' ברכות אבל בז' המינים מודה דגם אם אוכלן עם דברים אחרים צריך לברך וכבר הארכתי בזה לעיל: