קרן אורה ברכות טז

שבת במנין המצות ומצות זכירת יציאת מצרים בכל יום לא מנה כלל ונראה דזכירה דשבת ומעשה עמלק זכירה שלהם נאמר בלשון צווי זכור את יום השבת זכור את אשר עשה לך עמלק אבל זכירה דיציאת מצרים לא נאמר בלשון צווי זכור את יום צאתך מארץ מצרים אלא למען תזכור וא"כ אדלעיל קאי אמצוה דפסח ומצה שמחמתן תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך וכן פי' רש"י ז"ל בחומש למען תזכור ע"י אכילת הפסח והמצה יום צאתך עכ"ל. וממילא ש"מ דצריך לזכור יציאת מצרים כל הימים ע"כ אינו נכנס במנין המצות. ועיקר מצות זכירת יציאת מצרים הוא בליל פסח לבד שנא' זכור את היום הזה וכמש"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' חו"מ

ועפ"ז נראה ליישב הא דמשמע מסוגיית הש"ס דנשים פטורות מהזכרת יציאת מצרים בכל יום וכבר עמד בזה השאג"א ז"ל וכתב הוא ז"ל משום דהוי מצוה שהזמן גרמא כיון דחיובא ביום ובלילה נמצא דהזכרת היום זמנה ביום והזכרת הלילה חיובא בלילה והשיג שם על המג"א ז"ל לענין תפלה ולענ"ד הדבר צ"ע דאם זה חשיב הזמן גרמא א"כ ת"ת נמי יהי' ממצות שהזמן גרמא דחיובא ביום ובלילה כמש"נ והגית בו יומם ולילה ודוחק לומר דעיקר החיוב מה"ת אינו אלא ביום כמשאז"ל אין אגורי דיממא אנן דהא בכל דוכתא אמרינן אפילו לא קרא אלא ק"ש שחרית וערבית כו' משמע דהחיוב הוא ביום ובלילה ועיין בר"ן ריש נדרים דף ח' א' ד"ה דאי בעי כו' אלא ודאי כיון דהחיוב הוא כל הימים לאו זמן גרמא הוא וא"כ כ"ש יציאת מצרים שנאמר סתם למען תזכור כל ימי חייך ולא נזכר בקרא יום ולילה ודאי לא הוי הזמן גרמא ונהי דגבי תפלה מודינא דהוי הזמן גרמא אף דהוי כל היום זמן תפלה שחרית או מנחה או ערבית שאני התם דכל תפלה זמנה לחוד אבל יציאת מצרים החיוב הוא כל הימים ביום ובלילה. אבל לפי מה שכתבתי דעיקר חיוב הזכירה של יציאת מצרים הוא בלילה ראשונה של פסח וכיון דנשים פטורות מעיקר הזכירה דהוי מצוה שהזמ"ג וכן משמע בתוס' שם ד"ה שאשה כו' וק"ל וכדמשמע בע"פ דאמרינן התם נשים חייבות בד' כוסות שאף הם היו באותו הנס משמע דמסיפור הגדה פטורות דהאי טעמא דאף הם כו' לא מהני אלא במילי דרבנן כמו מקרא מגילה ונר חנוכה אבל לא למצות התורה ועיין תוס' שם ובריש מגילה דף ד'. תדע דאמרינן כל שלא אמר ג' דברים הללו בפסח לא יצא ידי חובתו כו' ואיכא מ"ד דנשים בפסח רשות ויכול להיות שגם במרור פטורות אליביה א"כ הרי האשה אינה יכולה לקיים מצות ההגדה וכיון דפטורה מעיקר ההגדה ע"כ פטורה ג"כ מכל הימים ועדיין צ"ע

ואיידי דאיירינן במצות זכירה נדבר קצת בדיני זכירות הנה הרמב"ם ז"ל לא מנה במנין המצות אלא זכירה דיום השבת וזכירה דמעשה עמלק ולא ביאר בדבריו אימתי הוא זמן זכירת מעשה עמלק. ויש מהראשונים ז"ל שאמרו דהמצוה לזכור בכל יום ויש אומרים דעיקר המצוה לקרותה בציבור. ולדעה זו יש להבין דמ"ש זכירה זו דמצותה בציבור משאר הזכירות וצריך לומר דכיון דכוונת הזכירה היא לנקום נקמת ה' מאת החטאים האלה וזה דבר המוטל על הציבור הוא. אלא דלא ידעתי היכן נאמר דזמנה רק משנה לשנה כיון דבתורה נאמר סתם משמע דצריך לזכור תמיד. וי"ל זזה אין סברא לזכור אותו בציבור בכל יום והוא דבר המסור לחכמים. וקבעו רק בכל שנה ושנה. אלא אי קשיא הא קשיא לפ"ז דעיקר המצוה הוא בציבור א"כ למה לן קרא דלא תשכח במגילה דף י"ח א' לאורויי דזכור בפה הוא כיון דעיקר המצוה הוא בציבור א"כ איך מצינן למימר דבהרהור הוא וכי שייך לומר דהציבור יהרהרו. מזה נראה דהחיוב הוא על כל יחיד. ואפילו לפי מאי דמשמע במגילה ד' הנ"ל דזכירה זו בספר היא מקרא דכתיב זאת זכרון בספר ג"כ אין להוכיח דדווקא בציבור הוא דמגילה תוכיח דכל יחיד ויחיד חייב. ובעיקר הדבר הוא דבעינן ספר בפ' זכור קשה לי דא"כ כל הזכירות וכמו זכירת יציאת מצרים נמי נילף מזכירה דעמלק שיהיה דווקא בספר כי היכי דילפינן זכירה דמגילה מזכירה דעמלק. וצ"ל דע"כ לאו גז"ש מעלייתא הוא אלא גילוי מילתא בעלמא כיון דזכירה דעמלק בספר הוא והמן ג"כ מזרע עמלק הוא ע"כ הוא נזכר ג"כ בספר

והנה השאג"א ז"ל האריך בזכירת יציאת מצרים בהרהור אי יצא ומסיק דכל הזכירות היינו זכירה דיציאת מצרים וזכירה דשבת ילפינן מזכירה דעמלק דדווקא בפה. והשתא לפי מ"ש דזכירה דעמלק דווקא בספר הוא א"כ לא מצינן למילף מינה לשאר זכירות דדוקא בפה דשאני זכירה זו דבעינן בספר. אבל לי נראה דהא דאיצטריך לן למילף מלא תשכח דזכור הוי בפה לאו דאי לא נאמר לא תשכח ה"א דהחיוב הוא לזכרו בהרהור אלא ה"ק יכול בלב כלומר משה הזהיר לישראל שלא ישכחו שנאתו והיה בהניח תמחה את זכרו כשהוא אומר לא תשכח הרי שנאת הלב אמור הא מה אני מקיים זכור בפה היינו שהחיוב הוא להזכיר תמיד מעשיו הרעים בפועל וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל והשתא בזכירה דשבת בלא"ה אין סברא לומר דהזכירה היא בלב היינו שלא לשכוח את השבת וכי צריך להזהיר אותנו שלא נשכח מצותו יתברך והלא כבר מוזהרין אנו שלא נשכח כל מצותיו כו' כמש"נ השמר לך פן תשכח כו' אלא ע"כ זכירה בפה קאמר וזכירה דיציאת מצרים נמי כיון שנאמר למען תזכור כל ימי חייך ע"כ זכירה בפה קאמר דזכירה בלב אי אפשר בכל ימי חייו זולת איזה פועל ועוד דילפינן מעיקר זכירה היינו בלילה הראשונה של פסח דדוקא בפה דכתיב והגדת והגדה בפה הוא כנ"ל. אלא דבספרי איתא זכור את יום השבת יכול בלב כשהוא אומר שמור הרי בלב אמור ומה אני מקיים זכור בפה. וכן איתא התם שאר זכירות כמו זכירת מעשה מרים וזכירת הר חורב והרמב"ן ז"ל בפ' כי תצא הביאו והרמב"ם ז"ל שלא מנאם במנין המצות מפני שלא נאמרו בתלמודין על כרחך פירש לכל שאר זכירות היינו בלב זכירה דמרים היינו שלא לשכוח המעשה כדי להשמר מלה"ר וזכירה דהר חורב אע"פ שנאמר זכור יום אשר עמדת כו' פן תשכח הדברים אשר ראו עיניך לא ילפינן זכירה בפה כיון שנא' פן תשכח ולא בלשון אזהרה לא תשכח אע"ג דפן נמי ל"ת הוא אבל לא בכה"ג וזכירה דעגל נמי לא דרשינן לזכור תמיד מעשה העגל כי לא מסתבר הוא. והנה מה שאמרו ז"ל בספרי כשהוא אומר שמור הרי בלב אמור משמע מזה דפירושו דשמור היינו לשמור שלא לשכוח את השבת א"כ היכי הוי בעי אביי למימר בפרק מי שמתו דף ק' ב' דנשים בקידוש היום דרבנן כיון דנאמרה אזהרה על הזכירה. ועוד למה לי' לרבא למימר משום דבדיבור אחד נאמרו מש"ה נשים חייבות תיפוק ליה בלא"ה איכא גם אזהרה. ואם תמצא לומר דשמור דעשה נמי עשה הוא וכדאיתא בעירובין ובכמה דוכתי א"כ הני נשי ליתנהו בשמירה כיון דעשה היא. ועוד נראה דאפילו אי נימא דשמור דעשה ל"ת הוא אפ"ה נשים פטורות כמו למ"ד דושמרת את החוקה קאי אתפילין ולילה לאו זמן תפילין ומש"ה נשים פטורות מתפילין ואמאי הא כתיב ושמרת דהוי ל"ת וגם בסוף עירובין משמע אי ושמרת קאי אתפילין מצינן למימר דושמרת הוי ל"ת ואפ"ה נשים פטורות מזה משמע דאפ"ה הוי בכלל מצוה שהזמ"ג א"כ היכי אמרינן הכא והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה מנ"ל הא אלא ודאי לפי סוגיית הש"ס דילן שמור דשבת קאי אשמירת מלאכות וקידוש היום בלא"ה שמעינן דבפה מזכור לבד וכמש"כ לעיל ועוד צ"ע בזה כי כתבתי דברים אלו במעט עיון בדברי הראשונים ז"ל ועיין בזה במ"ע פ' כ"ט מהל' שבת שכתב בזה דברים יקרים. ועיין בע"פ דף קי"ז דילפינן זכרון דיצ"מ בקידוש היום מגז"ש דזכירה זכירה ועיין פירשב"מ שם ודו"ק

עוד ראיתי לדבר מעט בדין תפלה אי מה"ת או מדרבנן. הנה כל הראשונים הסכימו דתפלה דרבנן וכפשטא דסוגית הש"ס בכמה מקומות אבל הרמב"ם ז"ל מנאה במנין העשין מקרא דלעבדו בכל לבבכם זו תפלה כדאיתא בש"ס דילן ובספרי ובירושלמי וכתב הוא ז"ל כי מה"ת אין לה זמן אלא פ"א בכל יום ועמדו המפרשים מנ"ל הא דזמנה בכל יום עיין בלח"מ פ"א מהל' תפלה. ונראה לי לומר דבר בזה ליישב ג"כ כל השגות הרמב"ן ז"ל על הרמב"ם ז"ל ע"ז. וזה הוא שמענה ודע לך כי באמת מצות תפלה היא ממצוה שאין לה זמן מיוחד אלא זמנה כל ימי האדם כמו האהבה והיראה מפני ה' ב"ה אלא שמצות אלו הם מצות פנימיות ואין להם הפסק כלל אפילו כרגע ותפלה היא לעבדו בכל צרכו אשר לזה נאמר בכל לבבכם כי צרכי האדם הגשמים כמו המזון והפרנסה הם קרובים