קרן אורה ברכות טו

משום דתוספת שבת דאורייתא ע"כ יכול לקדש ג"כ מבעוד יום:

ואפשר לכוין זאת במה שאמרו ז"ל אמר רב יהודא אמר שמואל מתפלל אדם של שבת בע"ש ואומר קדושה על הכוס והלכתא כוותיה היינו לומר דזה לא שייך לספיקא דהילכתא אי כר"י אי כרבנן בתפלת המנחה ועבדינן כוותייהו מספיקא אלא הלכה ברורה היא בשבת דיכול להתפלל ולקדש מבע"י מטעם תוספת שבת

אלא דאכתי צ"ע בהבדלה טעמא מאי. ואולי משום דרבנן היא ע"כ דין אחד להבדלה עם תפלה. והנה כתבתי רק שרשי הדברים בהלכה זו והשי"ת יאיר עינינו בתורתו ובמצותיו לעמוד על אמיתת כל הלכותיו ולא הי' ת"י כעת ספרי הראשונים ז"ל לעיין בהם ע"כ דברי מעטים אך לענין דינא לדעתי ברורים הם דל"ק בהם

והנה יש לי עוד הרהורי דברים במה שאמר ר' יהודה אמר שמואל בשיעור ביה"ש כוכב אחד יום שנים ביה"ש ג' לילה ויש לדקדק אליבא דמאן קאמר אי אליבא דר' יהודא דאמר בהכסיף הדבר תלוי א"כ הך דכוכב א' יום צ"ל דהוי קודם שקיעת החמה לדעת רבה דביה"ש הוי תיכף משתשקע החמה ואין זה נראה. וגם זה דוחק לומר דאליבא דר' יוסי קאמר דאמר ביה"ש כהרף עין והוא אחר ביה"ש דר' יהודא כמו שפירש הגר"א ז"ל דא"כ לר' יהודא הוי לילה קודם צאת הכוכבים ובקרא נאמר מעלות השחר ועד צה"כ ואין לומר דלר' יהודא הוי לילה בב' כוכבים ולר' יוסי בעינן ג' כוכבים דלא מצינו פלוגתא בזה. ומש"כ הגאון ז"ל דר' יוסי אמרה להך מילתא דכוכב א' ברי"ף ורא"ש ז"ל הגירסא ר' יוסי בר זבידא דהוא אמורא. ועוד קשה דהיכן מצינו דאמורא יאמר ב' מימרות דסתרי אהדדי ונאמר דאליבא דתרי תנאי אמר כן אף דקאמר סתם בלשון הלכה והכא ר' יהודא א"ש קאמר שניהם הך דתרי תילתא מיל דאליבא דר"י והך דכוכב א' כו' נאמר דאליבא דר' יוסי קאמר זה לא מצינו. ע"כ הי' נראה לומר דעיקר העת של לילה תלי בכוכבים כמש"נ ואת הכוכבים לממשלת הלילה. וכאשר יצאו ג' כוכבים בינונים כ"ע מודים דהוי לילה וכמש"כ בקרא דנחמי' מעלות השחר ועד צה"כ. ובזה הוי ספיקא דילמא מיעוט כוכבים שנים ובשנים הוי לילה או דילמא כוכב הראשון אינו נחשב וצריך שנים אחרים. ונמצא כדי עיקר הספק הוא בעת אשר נראה ב' כוכבים לבד אבל כשנראה רק כוכב אחד ודאי יום הוא. ומימרא זו היא טעם לעיקר ספיקא דביה"ש והשתא פליגי תנאי בזה בשיעור הספק דבראיית הכוכבים אין לשער דמי יודע שיעורא דבינונים וכמו שכתבו התוס' ז"ל ע"כ שיערו בזמן מר כדאית ליה ומר כדאית ליה ר' יהודה ס"ל דבשיעור מהלך ג' רבע מיל או תרי תילתא מיל הוא זמן יציאת ג' כוכבים ור' נחמיה ס"ל דבשיעור חצי מיל כבר יצאו הכוכבים ולפ"ז לא קשיא אימתי נראה הכוכב הא' וכי קודם שקיעת החמה. כיון דאין ידוע לן בבירור זמן יציאת הכוכבים יכול להיות דכוכב אחד נראה עם שקיעת השמש כיון דלאו לשיעורא נאמרו מספר הכוכבים. ור' יוסי לא מספקא ליה זמן רב כ"כ אלא הוא כהרף עין

אלא דלפ"ז דהספק הוא במשמעות המקרא שנאמר צה"כ אי שנים הם או שלשה הם א"כ אמאי מספקא לן בחציו מן היום וחציו מן הלילה וע"כ צ"ל דגם זה מן הספק מתי הוא צה"כ וא"כ קשה לענין מאי קאמר שמואל שנים ביה"ש ודברים אלו צריכין לשקלן במאזני אמת ונסתרים המה עד יבא מורה צדק ויורה לנו האמת לאמתו

ועוד יש להבין דברי ר' יוסי דאמר ביה"ש כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו. דלכאורה לדברי רבנן דפליגי עליו נמי כה"ע הוא אלא שאין אנו יודעים מתי דהא מספקא לן בכולו מן היום ומן הלילה וגם בכל רגע ורגע שבו שמא היא הרגע שמחלק בין יום ולילה. ובירושלמי איכא מ"ד דה"ע דר"י הוא בכל חצי מיל דר' נחמי' ובירושלמי באמת לא נאמר בד' ר"נ דהוי ספק מן היום ומן הלילה אלא או כולו מן היום או כולו מן הלילה ע"כ בא ר"י (הגלילי) לחדש דהוי ספק מן היום ומן הלילה ועי' בד' המפרש ול"נ כמש"כ אבל לשיטת הש"ס דילן א"א לפרש ד' ר"י כן וע"כ צ"ל דר"י ס"ל דאין לספק ביה"ש זמן רב כ"כ אלא דהוא עצמו כה"ע ומפני שלא יכלו לעמוד עליו ע"כ יש שהות קצת בספיקו

ואכתי יש להבין לשמואל דאמר דכי שלים ביה"ש דר' יהודא מתחיל ביה"ש דר"י ואמאי לא נאמר שיעור ביה"ש דר' יוסי ומחמת זה צריכין אנו לד' הגאון ז"ל דסימני הכוכבים אתיא אליבא דר' יוסי ולר' יהודה באמת בב' כוכבים הוי לילה. ואיכא מ"ד בירושלמי דס"ל הכי עיי"ש בריש ברכות. אלא דמירושלמי שם לא משמע כן דהוא מפרש ה"ע דר"י בכל חצי מיל דר' נחמיה וע"כ הני אמוראי דאמרי דכוכבים הוי שיעורא אחריני וצ"ע יותר

עוד רגע אדבר בזה במה דאיצטריך לן קרא דנחמי' דעד צה"כ לאו לילה הוא ואי לאו קרא הו"א דמכי ערבא שימשא הוי לילה ול"ל קרא כיון דמספקא לן בכל הזמן דביה"ש אי ביאת השמש הוי תיכף משיתכסה מן העין או עד שיכסוף העליון והתחתון וא"כ ממילא נחמיר עד צה"כ

וי"ל דביאת השמש ודאי היא תיכף משיתכסה מן העין אלא כיון דעדיין האור שולט וגם לא יצאו כוכבים עדיין ע"כ מספקא לן בזמן ההוא אי ליום יחשב או ללילה וא"כ שפיר איצטריך קרא דנחמיה לאוריי דעד יציאת הכוכבים לא הוי לילה כיון דספק בה"ש הוא לאו בביאת השמש רק אחר שכבר שקעה השמש לא הי' מחמירין מדעתנו עד צה"כ בספק ביה"ש שאחר ביאת השמש ועיין ברשב"א ז"ל בריש מכילתין שכתב בשם רב האי גאון ז"ל דר"א ס"ל דובא השמש שכ' גבי תרומה היינו תיכף שיתכסה מן העין מזה משמע דספיקא דביה"ש לאו בביאת השמש הוא אלא הוא ן בפ"ע ומספקא לן אם הוא מן היום או מן הלילה וכן פי' הגאון ז"ל לר' יהודא כמו שכתבתי לעיל וא"כ לפ"ז אפילו למ"ד כ"ז שפני מזרח מאדימין ודאי יום הוא נמי מותר בתרומה כיון דכבר בא השמש וא"כ מנ"ל דר' יוסי פליג עלי' בהא. ועוד הא דאמר שמואל ביה"ש דרבי יהודא כהנים טובלין בו ופריך למאן אי לר' יהודא ספיקא הוא ואמאי הוי ספיקא ודאי לאו טבילה היא כיון דעיקר הערב שמש בתחילת שקיעה הוא לזאת גם זה יפלא בעיני עד יגלה לנו נצורות שלא ידענום ממקור הצפונות. ועיין במהרי"ן חביב בה' ק"ה שהאריך בזה

ונשאר עוד לדבר במה שדברנו לעיל למ"ד ק"ש דרבנן מנ"ל דעוסק במצוה פטור מן המצוה. והיה נראה לומר דהא דקי"ל דת"ת נדחית מפני מצוה מעשיות היינו חיובא דת"ת כל היום אבל פ' אחת ביום הוי ככל המצות וכמו ק"ש למ"ד מה"ת. והשתא כיון שנאמר בשבתך בשבת דידך הוא דמחייבת הא דמצוה פטירת ש"מ דעוסק במצוה פטור מן המצוה ואפילו אם עוסק במצוה כל היום או יאמר דיליף ממישאל ואלצפן דהוי טמאי מת מצוה וכדאיתא בסוכה דף ק"ה ב' ואי משום דהתם לא מטא זמן חיובא דפסח אפשר דס"ל כרבא בזבחים דף ק' דמטמא לקרובים אפילו לאחר חצות אלמא אף דמטא זמן חיובא פטור מן הפסח וכמו שכתבו התוס' בסוכה ע"ש. אבל באמת דברי התוס' נפלאו בעיני דמה ענין זה לעוסק במצוה אם שניהם באו בבת אחת מצוה דלה יטמא ומצוה דעשיית הפסח וע"כ התם טעמא משום דפסח יש לו תשלומין כמש"כ רש"י ז"ל בזבחים שם או מקרא כשהוא שלם הוא מביא כו' ועיין בזבחים שם והנה המפרשים ז"ל הקשו אהא דיליף בירושלמי מי שמתו מוטל לפניו פטור מק"ש כו' מלמען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ימים שאתה עוסק בחיים כו' ואמאי לא יליף מבשבתך ולדידי לא קשיא דבאמת שיטת הירושלמי שם דלת"ק דרשב"ג אפילו בשבת וי"ט פטור מכל המצות ואינו חלוק שבת מחול אלא לענין סעודה וברכה ורשב"ג הוא דמחוייב בכל המצות מק"ו אם חיי שעה התרת לו חיי עולם לכש"כ משמע דלת"ק פטור מכל המצות וזה לא הוי ידעינן מהא דעוסק במצוה ע"כ יליף מכל ימי חייך

ומה אעשה אם התוספ' ז"ל וכל הראשונים ז"ל האריכו ליישב הא דאיתא בירושלמי פטור מנטילת לולב עם שיטת הש"ס דילן דבשבת חייב בכל המצות לבד תשהמ"ט ולדעתי הקצרה שיטת הירושלמי לא כשיטת הש"ס דילן כי איך אפשר לפרש הא דאמר רשב"ג חיי עולם לא כ"ש על תשהמ"ט וידי שמתי למו פי לחשות מול אבותינו הקדושים הראשונים ז"ל אך תורה היא כו'

והנה יציאת מצרים בכל יום מבואר בש"ס דמה"ת היא ולא ידעתי לכאורה למה לא מנאו הרמב"ם ז"ל במנין המצות כי לא מנה אלא הספור בליל פסח לבד וזכירה דעמלק וגם זכירת