קרן אורה ברכות יג

משמע דס"ל דלרבנן זמן תפלת המנחה עד הערב ממש עם בה"ש דאל"כ מדרבנן נשמע לר' יהודה כי היכא דלרבנן אף דתפלת הערב זמנה תיכף אחר כלות תפלת המנחה דהיינו תחילת שקיעה שהוא ד' מילין קודם צה"כ אפ"ה זמן ק"ש אינה אלא בשעת צה"כ לר' יהודא נמי הכי הוא אלא ש"מ דס"ל דעד הערב היינו סוף שקיעה ועיין תוס' זבחים שישבו ההיא דפסחים דמשמע שם דדם נפסל בתחילת שקיעה עי"ש

והנה בעיקר שיטת ר"ת דמתחילת שקיעה עד סופה היינו שיעור ג' מילין ורביע ודאי יום הוא והספק הוא מסופה עד צאת ג' הכוכבים

לענ"ד מן הירושלמי לא מוכח כן דאמרינן התם ר' חנינא כו' בעי כמה דאת אמר בערבית כיון שנראו ג' כוכבים אע"פ שהחמה נתונה באמצע הרקיע לילה הוא ה"נ בשחרית כן שאף כבר התחילה החמה לצאת הואיל והיא עדיין בעובי הרקיע לילה הויא ואנן קי"ל מע"ה יממא הוא ואמאי. ולשיטת ר"ת כיון שנראו ג' כוכבים כבר עברה החמה כל עוביה של הרקיע וא"כ בשחרית ג"כ קודם שנכנסה החמה בעובי הרקיע לילה הוא שזהו קודם עלות השחר. ותו אמרינן התם אמר ר' אבא כתיב השמש יצא על הארץ וכתיב ובא השמש מקיש יציאתו לביאתו מה ביאתו משיתכסה מן הבריות אף יציאתו לכשיתודע לבריות ולא כפי' הרשב"א ז"ל דדברי ר' אבא משינויא הוא ע"ש בפ"ב דשבת וכן פירש הפני משה. ונראה דר' אבא ג"כ מעין קושיא דר' חנינא ובא לומר דהסברא נותנת כן כמו שבביאתו תיכף משיתכסה מן הבריות ערב הוא אף שלא עבר עדיין עובי' של רקיע אף יציאתו לא הי' יום עד שיתודע לבריות אבל כל זמן שהיא בעובי הרקיע לילה. הוא דלעולם כל זמן שהוא בתוך עובי של רקיע נדין אותה כלילה ומשני א"ר בא כתיב הבוקר אור התורה קראה לאור בוקר היינו אור השחר אף שעדיין לא נתוודע לבריות והיא בתוך עובי' הרקיע קראה בקר אבל בערבית משהתחיל להשתקע בעובי הרקיע הוי לילה הנה משמע דכל מהלך עובי' הרקיע ללילה יחשב דלא כשיטת רב"ת לבד שיעורא דביה"ש בתחילת השקיעה ונמצא לפ"ז דהשתוות היום והלילה הוא עז"ה מן תחילת כניסת השמש בעובי' של רקיע בבוקר עד תחילת ביאתה בערב יום הוא ומתחילת ביאתה עד תחילת יציאתה למחר הוא לילה ובזה א"ש דבשחרית לא שייך ספיקא דביה"ש כיון דמע"ה יום הוא אבל לשיטת ר"ת דספיקא דביה"ש הוא בסוף שקיעה גמורה א"כ ה"נ איכא לספוקי בשחרית בתחילת היציאה ומיושב עוד בזה דכל הני דמצותן כל היום שוין הם עד שיתכסה השמש מן הבריות דלילה יחשב

שוב מצאתי להרשב""א ז"ל במס' שבת פ' ב"מ שהקשה מירו' הנ"ל אשיטת ר"ת ובר"ן ז"ל ראיתי שהביא סייעתא לשיטת ר"ת מהא דאיתא שם בירו' בזו ההלכה רבי אומר גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות זהו ביה"ש אמר ר' חנינא סוף גלגל חמה לשקוע כו' מזה משמע דבה"ש הוא בסוף שקיעה עיי"ש ולפי מה שנראה בעליל מד' הירושלמי שהבאתי לעיל דביה"ש הוא בתחילת שקיעה נראה לומר דהא דרבי ורבי חנינא מילתא אחריתא היא ובגוף השמש הנראית על הארץ הוא דפליגי רבי אומר משהתחיל גלגל החמה לשקוע אף שעדיין נראית מקצתה זהו ביה"ש ור' חנינא ס"ל דבעינן סוף גלגל חמה לשקוע היינו שלא יהא נראה גוף השמש כלל אפילו מקצתה אז הוא ביה"ש. ובזה יש ליתן סמך קצת לספר יראים שכתב דביה"ש הוי קודם שקיעה היינו לאו קודם שקיעה ממש אלא כרבי דמשהתחיל הגלגל לשקוע הוי ביה"ש אף שעדיין נראית מקצתה על הארץ ומה מאוד רוחא שמעתא לשיטה זו כמו שהאריך הגר"א ז"ל בביאוריו על הש"ע עי"ש אלא שבסוף דבריו ראיתי דלר' יהודא אוכל הכהן תרומה בביה"ש וקרינן ביה ובא השמש ולא זכיתי להבין דבריו דא"כ מאי מקשה הש"ס דר"א אדר"א דבמתניתין אמר משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן ובברייתא אמר משעה שקידש היום דהיינו ביה"ש ולפי ד' הגאון דילמא ר"א כר"י ס"ל וכולי' חד שיעורא הוא. ועוד הא עיקר ספיקא דביה"ש הוא בזמן שקיעה דדילמא כל זמן שפני מזרח מאדימין לאו שקיעה היא וא"כ איך יותר הכהן בתרומה מספק. וכן מתניתין דלגין טבול יום שאמר הרי זה תרומה משתחשך וגם אמר עירובו לי בזה לא אמר כלום לפי מאי דס"ד משום דסוף יום קונה עירוב משמע דטהרת טבול יום נמשך עד סוף היום ממש. וגם מה שפירש בהא דריש ברכות דילמא ביאת אורו היינו שתעבור כל עוביה של רקיע שהיא ד' מילין אחר שקיעה גם זה לא אבין מהיכי תיתי לומר כן דאכילת תרומה יתעכב קרוב לשעה בלילה גמורה

אלא דקצת סתירה יש לשיטה זו מהא דאיתא במגילה וכולן שעשו משעלה ע"ה כשר מנ"ל אמר רבא ויקרא לאור יום למאיר ובא קרא יום דהיינו ע"ה ופריך אלא מעתה ולחושך קרא לילה למחשיך ובא קרא לילה והא קי"ל דעד צה"כ לא הוי לילה ולשיטה הנ"ל אדרבה ע"כ דרשינן למחשיך ובא קרא לילה ללמד דבג' כוכבים בינונים הוי לילה דמקרא דעזרא לא שמעינן לה דאימא ועד צה"כ היינו כל הכוכבים שהוא ד' מילין אחר תחילת שקיעה וע"כ איצטריך למילף מקרא דלחשך קרא לילה למחשיך ובא כו' דהיינו ג' כוכבים בינונים. ועוד דאמרינן התם ודילמא הוי מקדמי ומחשכי אבל באמת מכי ערבא שמשא לילה הוא ר"ל והיה לנו הלילה כו' ולשיטה זו האמת הוא דמכי ערבא שימשא לילה הוא אלא דבביה"ש איכא ספיקא מתי הוא ההערב שמש וא"כ קשיא קרא דעזרא. והדברים עתיקים לעמוד על בוריין עד יזרח לנו ה' שמש צדקה ולילה כיום יאיר אמן כיה"ר במהרה בימינו ומה אעשה שלא ראיתי איש חכם ונבון להשוות בזה דברי חז"ל עם דברי בעלי התבונה הידוע ועיין בלח"מ בה' שבת

נשוב לראשונות. דלשיטת ר"ת הנ"ל אין הכרח מפלוגתא דרבנן ור"י בזמן מנחה דהשעות נחשוב מזריחה ועד שקיעה משום דהשתא איכא טובא בינייהו דשעה ורביע קודם צה"כ קדים טובא לשקיעת החמה דהיינו לסוף שקיעה

ועתה אדבר מעט בדין קבלת שבת בתחילתו הנה אמרו ז"ל בפ' ת"ה מדרב צלי של שבת בע"ש ש"מ דהלכה כר' יהודא דאמר מפלג המנחה אזיל ליה זמן תפלת המנחה ועייל ליה זמן תפלת ערבית. ויש להבין בהאי דיוקא כיון דכ"ע מודים דקודם שקיעת החמה יום הוא לכל מילי א"כ מנ"ל דלר"י הוי זמן ערבית אחר פלג המנחה דהא במנחה, עיקר טעמא של ר"י מטעם הקרבת התמיד במקדש וכמש"כ לעיל א"כ מנ"ל דאליבי' מותר להתפלל ערבית אחר פלג המנחה. והיה נראה לומר בזה דזה פשיטא לן דג' תפלות זמנו של זה לא כזמנו של זה מקרא דערב ובקר וצהרים ותפלת הערב מן הדין הי' ראוי להתפלל אפילו קודם ביאת השמש כיון שהוא כנגד הקטרת איברים ופדרים אלא כיון דהקטרת איברים הוא ע"כ אחר הקרבת התמיד וא"כ לרבנן דהקרבת התמיד וזמן מנחה שהיא כנגדו נמשך עד הערב ע"כ אין להתפלל ערבית קודם הערב כיון דעדיין זמן מנחה הוא אבל לר' יהודא דזמן מנחה היא עד פלג המנחה דהקרבת התמיד לא נמשך רק עד פלג המנחה וא"כ תיכף אחר פלג המנחה הרשות להתפלל ערבית. אבל בזה כ"ע מודים דעדיין יום הוא עד שקיעת החמה. אמור מעתה שאין ראיה מכאן לענין קבלת שבת דלא הוי קבלה קודם פלג המנחה כמו שהסכימו כל הראשונים ז"ל דכיון דטעמא דהוי מצלי של שבת בע"ש לאו משום דחשוב לילה מפלג המנחה ולמעלה אלא משום דשלים זמן מנחה ותיכף מתחיל זמן ערבית אבל לשאר מילי יום הוא ואפ"ה יכול לקבל שבת מבעוד יום ומנ"ל דקודם פלג המנחה לאו קבלה היא בשלמא לדברי יש מהראשונים דס"ל דקבלת שבת תלוי בתפלה א"ש כיון דא"א להתפלל קודם פלג המנחה אלא להנך דס"ל דקבלת שבת תלוי בהדלקת הנר לא ידעתי מנ"ל האי שיעורא דפלג המנחה לענין קבלת שבת תדע דהא ר' אבין העיד על רבי דהתפלל של שבת בע"ש וע"כ משום דס"ל כר' יהודא וא"כ באידך עובדא שהתפללו של מ"ש בשבת בטעותא ובאו ושאלו לרבי ואמר הואיל והתפללו התפללו ואי האי עובדא איירי נמי דוקא אחר פלג המנחה א"כ מאי איריא ציבור דלא מטרחינן להו אפילו יחיד אין לו לחזור ולהתפלל כיון דרבי ס"ל כר' יהודא אלא ש"מ דעובדא דרבי איירי קודם פלג המנחה ואפ"ה פריך שפיר כיון, דאין צריך לחזור ולהתפלל א"כ קבלתו הוי קבלה ואמאי שרי ליה אביי לרב דימי לכברויי סלא אי אמרת דקבלת תפלה הוי קבלה ומשני לעולם קבלת תפלה הוי קבלה ורב דימי טעותא הוי היינו ג"כ שהי' קודם פלג המנחה וצריך לחזור ולהתפלל וא"כ קבלה ראשונה לאו כלום הוא והא דרבי שאני ציבור דלא מטרחינן להו אבל יחיד