קרן אורה ברכות יב

ואיידי דאיירינן בזמן ק"ש ותפלה אדבר קצת בזה שהסכימו כל הפוס' דהשעות הם שעות זמניות בימות הקיץ שעות גדולות ובימות החורף שעות זעירות וצ"ל לפ"ז הא דאמרינן שכן דרך מלכים ישנים ג' שעות על היום היינו ג"כ לפי השתנות האופק של כאו"א ולא שעות שוות. ולכאורה זה נגד הטבע כי בלילות הקצרות אינן ישינות על היום אלא ג' שעות ובלילות הארוכות ישנים ג"כ ג' שעות על היום. ועוד קשה מהא דאמרינן תלת שעי קמייתא הקב"ה כועס בשעה שמלכי מזרח ומערב משתחוין לחמה. ואמרינן עוד לא ליצלי אינש צלותי' דמוספים בריש שתא ביחיד בתלת שעי קמייתא אלמא דזמן עמידת המלכים שוה הוא עם שעת כעסו של הקב"ה והתחלקות הי"ב שעות למעלה ודאי הוא שעות שוות כמו שמבואר בד' הפוסקים מדברי זוהר הקדוש על חלקי האשמורות וא"כ גם שינת המלכים על היום הם ג' שעות שוות ועוד תיקשי הא דאמר לא ליצלי אינש כו' הא ביום הקצר כבר חלף שעת הזעם קודם וביום ארוך נמשך שעת הזעם אחר ג' שעות היום אשר לפי אופקו. ועוד משאז"ל בשעה שכל מלכי מזרח ומערב משתחוים משמע שבזמן אחד משתחוין וזה אינו מצד השתנות אופקיהם וגם משאז"ל בריש מכילתין על סימני המשמורת דנפ"מ למאן דגני בבית אפל משמע דסימני המשמורת בארעא שוין אל משמורת הרקיע וסימן דתינוק יונק הוא משתנה לפי ערך היום, אבל דברים אלו באמת קשה לפרשם ע"פ הפשט עכ"פ לא ידעתי מנ"ל דג' שעות לאו שעות שוות הן ולא ליתן לכל אחד ואחד שיעורו בידו. ועוד תנא בתוספתא ובירושלמי ריש מכילתין העונה אחד מכ"ד בשעה והעת אחד מכ"ד בעונה והרגע אחד מכ"ד בעת משמע דלענין שעות של זמן ק"ש היא מתניא בזה משמע דשיעורא דג' שעות בשעות שוות הן וכן מסתבר דהקימה ישתהא על היום תמיד בשוה

הן אמת דד' שעות דאמרינן גבי תפלת השחר לכאורה משמע דשעות זמניות הם דהיא כנגד עבודת התמיד ובתמיד נאמר בבקר וכי היכא דלרבנן עד חצות מיקרי בוקר בכל יום לפי זמנו כן לר"י דאמר דבקר מיקרי עד ארבע שמות הוי שעות זמניות וא"כ ה"ה בק"ש אבל גם זה אינו מוכרח דמשמע לי מדברי הרמב"ם ז"ל דר' יהודה לאו מה"ת קאמר עד ד' שעות דבאמת זמן התמיד עד חצי היום אלא דמעולם לא איחרו אותו כ"כ וכמעשה דבית שני שהביא הרמב"ם ז"ל וא"כ אפשר ד' שעות שוות קאמר אף דמדברי הש"ס כאן משמע דר"י מה"ת קאמר היינו דבוקר לא הוי עד ד' שעות מד' הרמב"ם ז"ל נ"ל דמדרבנן קאמר ועי' בירושלמי דאיכא פלוגתא בזה אי מדברי תורה למד או מעדות למד עי"ש וכן נראה מהאי מעשה גופא שנקרב התמיד בד' שעות א"כ היאך הקריבו קטורת אח"כ שנאמר בהם בבקר. אבל מהא דאמר ר' יהודה תפלת המוספין עד שבע שעות משמע להדיא דהשעות הם שעות זמניות דאל"כ יכול להיות דשלמו הז' שעות קודם חצות וגם כאן נראה דר"י לאו מה"ת קאמר דמוסף אינו קרב אלא עד ז' שעות דמנ"ל הא אלא על זמן הקרבתו במקדש תקנוהו וכולא מילתי' דר"י חד טעמא היא וע"כ איבעיא לן בגמרא התם בד' שעות איתמר הלכתא כר"י הכא גבי תפלת המנחה מאי משום דהוי ס"ד כיון דכולא מילתא דר"י חד טעמא ע"כ כי איתמר הלכתא כר"י בחדא מינייהו ה"נ בכולא מילתא דר' יהודה הלכתא כוותיה ובזה יש ליישב מש"כ הרי"ף והרמב"ם ז"ל דאחר ד' שעות נהי דלא יהיבי ליה שכר תפלה בזמנה שכר תפלה יהבי ליה ומנ"ל הא לא איתמר הכי אלא בשעת זמן תפלה אחרת ומשום תשלומין אבל אחר שעה ד' מנ"ל ועיין בב"י מה שכתב בזה ולפמש"כ א"ש כיון דגם לר"י זמן הקרבת התמיד מה"ת עד חצות ע"כ עכ"פ שכר תפלה יהבי ליה. ובפלוגתא דפלג המנחה נראה נמי דלאו מה"ת קאמר ר"י שהרי התמיד קרב והולך עד פלג המנחה דגם לזה אין שום רמז במקרא אלא אזמן הקרבה במקדש קאי. וכן מבואר בירושלמי דפריך ממשנה דתמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב בט' ומחצה ובע"פ נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמונה ומחצה אמר ר' ירמי' הכא את עביד מנחה שלש שעות ומחצה והכא עביד ב' שעות ומחצה. ופי' המפרש דמהא דנשחט בשמונה ומחצה פריך. ואינו מובן דלכאורה תיקוני התפלות נגד דם התמיד נתקנו והוי שפיר מנחה ב' שעות ומחצה אלא דמהאי עובדא בשעה שנשא שלמה את בת פרעה משמע דהשחיטה היתה בד' שעות שאמרו שם כי שלמה ישן אז עד ד' שעות ואין זה מוכרח כ"כ אלא נראה דתחילת זמנה נתקן נגד השחיטה ע"כ זמן מנחה גדולה מתחיל משש ומחצה שזה זמנה מה"ת ובשעת הצורך כמו ע"פ שחל בשבת אבל מנחה קטנה הוא כנגד הקרבה של כל יום שהתחלת עשייתו הוא בשמונה ומחצה ע"כ שפיר פריך בירושלמי הא מזה שמעינן דזמן מנחה קטנה הוא שלש ומחצה קודם הלילה כהתחלת עשיית התמיד ומשני דמנחה נגד קטורת נתקנה שהתחלתה הוא אחר זמן עבודת התמיד דהיינו בט' ומחצה וסיומא הוא שעה ורביע קודם הלילה דעד שם היה נמשך עבודת התמיד עם הקטורת ועיין בלח"מ מהל' תפלה מה שפירש בדברי הירושלמי ואינו מובן עיי"ש עכ"פ מה"ת כ"ע מודים דתמיד זמנו עד הערב אלא אזמן הקרבה במקדש קאי

והנה מכאן נסתייע הלבוש לשיטתו דכל שעות אלו נחשבים מן הנץ עד השקיעה. דאלת"ה א"כ ליכא בין רבנן לר' יהודה אלא פורתא דהא רבנן דאמרי עד הערב והיינו עד שקיעת החמה כמו התמיד שנפסל דמו בשקיעת החמה והיינו בתחילת שקיעה. וזה שעה וחומש קודם צה"כ. ולר"י זמנה עד שעה ורביע קודם צה"כ. ומזה אתה דן לכל שעות היום הנזכרים בש"ס דנחשבים מן הנץ ועד שקיעה וכן באמת דעת חכמי התבונה דמה שנחשב היום לי"ב שעות היינו מזריחה ועד שקיעה חצי סיבוב הגלגל וחצי ניסן וחצי תשרי ההיקף שוה ביום ובלילה

אבל קשיא לי ע"ז מהא דאיתא בריש מכילתין על פסוק קדמו עיני אשמורת שית בליליא ותרתי דיממא עי"ש. ולשיטה זו יש עוד שעה אחת דהיינו מן ע"ה ועד הנץ. כי סימני סוף משמר ג' הוא בע"ה מדפריך הש"ס שם סימנא למה לי יממא הוא ומשני דנ"מ למאן דגני בבית אפל וכיון דתינוק כו' ליקום וליקרי ואליבא דר"א קאי התם והקשו שם התוס' ז"ל הא ר"א ס"ל דזמן ק"ש אינה אלא עד שיכיר בין תכלת לכרתי ותירצו וז"ל וי"ל מ"מ כיון שידע מתי יעלה ע"ה קודם שיקום ויזמין עצמו כבר הגיע אותו העת עכ"ל מוכח מזה דסוף משמר ג' הוא בע"ה דהא כתבו בתירוצם כיון שידע מתי יעלה עמוד השחר כו' ע"כ סוף משמר ג' בע"ה היא וא"כ אמאי לא חשיב אלא תרתי דיממא ועיין במג"א ריש הלכות ק"ש ס"ק א' דמכח קושיא זו הוכיח דהג' שעות ודאי חשבינן מע"ה אף לדעת הלבוש הנ"ל עי"ש

ותו קשה לי מהא דאיתא בפ' ת"ה לענין לקיטת המן עד ג' שעות לרבנן משום דכתיב בבקר בבקר חלקהו לשני בקרים דהיינו ג' שעות מן הנץ ואמאי הא מע"ה עד הנץ ג"כ בכלל בקר הוא וא"כ יש מן תחילת הבקר עד חצי היום יותר משש שעות היום וכי קאמר רחמנא חלקהו לשני בקרים היינו לחציו ממש

ועוד בירושלמי ריש מכילתין מוכח להדיא דמה שאמרו ז"ל דבניסן ותשרי היום והלילה שוין היינו מע"ה עד צה"כ דבעי התם שמא בשחרית נמי הוי ספק מע"ה עד צאת השמש וקאמר א"כ לא יהי' היום והלילה שוין הרי לפניך דהשתוות היום וחשבון השעות הוא מע"ה עד צה"כ ועיין בפני משה ובמראה פנים שם

והנה במש"כ הפוסקים דעד הערב לרבנן היינו עד תחילת שקיעה כן מוכח בפסחים פ' מי שה"ט דזמן העבודה אינו אלא עד תחילת שקיעה לבד. ולפ"ז אינן שוין כל הנך דחשיב במגילה דמצותן כל היום להדדי דיש מהן כשירים עד צה"כ ויש מהן עד תחלת שקיעה לבד. והתוס' בפסחים שם הקשו על עולא מנ"ל דנפסל בתחילת שקיעה כיון דעדיין יום הוא לכל מילי. ולא ידענא מאי קשיא להו על עולא הלא מימרא דר' יצחק בר אבדימי היא בזבחים ומנחות מקרא ביום הקריבו את זבחו ולסוף שקיעה לא צריך קרא כמש"כ התוס' בזבחים ומנחות אלא דלפי הגירסא ביום שאתה זובח אתה מקריב ביום שאי אתה זובח אי אתה מקריב דמשמע דזה פשיטא לן דאינו זובח אחר שקיעת החמה שפיר קשיא להו דמנ"ל הא אבל מדברי ר"ת בריש מכילתין שכתב בטעם שאנו קורין ק"ש מבעוד יום משום דעבדינן כר' יהודה דאמר תפלת המנחה עד פלג המנחה ולבתר הכי הוא זמן ערבית וה"ה לענין ק"ש