קרן אורה ברכות יא

יוצא בזה אלא ש"מ דבספק חוזר וקורא ובזה א"ש דברהמ"ז פשיטא ליה דחוזר וקורא ובק"ש מיבעיא ליה משום דזמנה דרבנן היא ואסמכוהו אקרא דבשכבך ובקומך ופשיט ליה דבספק חוזר וקורא דהא עכ"פ עיקר המצוה מה"ת היא אבל ק"ש מצד עצמה וזמנה הכל מדרבנן היא כדי שלא יעברו על המצוה דת"ת. ולא הבינותי מה שכתבו התוס' לפרש ד' הירושלמי משאז"ל למה קורין אותה בבהכ"נ כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה היינו שהיו רגילין לקרוא את שמע קודם תפלתם ואמאי לא נימא דהיו קורין את שמע וברכותיה ויצאו ידי הברכות כיון דביה"ש ספק הוא אבל בק"ש לא יצאו ולא אמרוהו אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת. דהא האי ברייתא הקורא כו' למה כו' לא איירי רק בזמן ביה"ש מדפשיט ליה מהאי ברייתא דבספק חוזר וקורא

טז ועוד נראה לי לידון בדבר החדש דמשיטת הירושלמי נראה דלא שייך כלל סמיכת גאולה לתפלה בערב כמו שאביא לפניך לשון הירושלמי בפיסקא וח"א עד חצות ר' ייסא מפקיד לחברייא אין בעיתין לעסקא באורייתא אתון קריי' שמע קודם חצות ומתעסקין מילתא אמרה דאומר דברים אחר אמת ויציב תני הקורא את שמע בביהכ"נ בשחר יצא ידי חובתו ובערב אינו יוצא ידי חובתו מה בין הקורא את שמע בביהכ"נ בשחר לקורא בערב ר"ה בשם ר"י מ"ט אמרו צריך אדם לקרוא שמע בערב בביתו כדי להבריח מן המזיקין מילתי' אמרה שאין אומרים דברים אחר אמת ויציב מילתי' דר"ש בר נחמני אמר כן דהוי קרי וחזר וקרי עד דהוי משתקע בו שינתי' מילתי' דריב"ל פליג דריב"ל קרי מזמורים בתרא והא תני אין אומר דברים אחר אמת ויציב פתר לה באמת ויציב שחרית דמר ר' זעירא שלש תכיפות הן תיכף גאולה לתפלה עכ"ל ועיין בדברי המפרש ותראה כי רחוקים המה מן הפשט מאוד אבל באמת הדבר כפשוטו דלשיטת הירושלמי בערב לא שייך כלל סמיכות גאולה לתפלה ומאי דפליגי בערבית אי אומר דברים אחר אמת ויציב או לא הא מטעם אחר ודבר אחר היינו שיקרא ק"ש סמוך לשינתו ולא יפסיק בין ק"ש לשינה בד"א ומש"ה קאמר דר' ייסא דהוי מפקיד לחברייא שיקראו ק"ש ואח"כ יעסקו בתורה מילתי' אמרה דיכול להפסיק בין ק"ש לשינה ור"ה בשם ר"י דאמר משום הכי אין יוצא בשל ערבית בביהכ"נ משום דצריך לקרות סמוך לשינה כדי להבריח את המזיקין מילתי' אמרה שאין אומר דברים אחר אמוי"צ מילתיה דר"ש בר נחמני אמר כן דאין להפסיק בין ק"ש לשינה מדהוי קרי וחזר וקרי ריב"ל פליג מדאמר מזמורים בתרא אלמא דמותר להפסיק בין ק"ש לשינה וברייתא דתני דאין אומר דברים אחר אמוי"צ מיירי בשחרית ומטעם סמיכות גאולה לתפלה ולדעתי זה ברור בדעת הירושלמי הרי לפניך דלפי הירושלמי אין צריך לסמוך גאולה לתפלה בערבית. ואי תיקשי הא דאמרינן הכא דמשום הכי אין יוצא ידי חובתו בביהכ"נ בערב משום דצריך לסמוך ק"ש לשינה ובריש מכילתין אמרינן למה קורים בביהכ"נ כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת משום דעדיין לא הגיע זמנה י"ל דלאו בכל זמן מקדימין בביהכ"נ הקריאה כ"כ ע"כ צריך לומר דמש"ה לא יצא י"ח משום דצריך להסמיך ק"ש לשינה

יז ועתה אבאר כמה ראיות לדברי בשיטת הירושלמי בק"ש דהיא באה משום מצות ת"ת חדא מהא דאמרינן התם מי שתורתו אומנתו אינו מפסיק לא לק"ש ולא לתפלה ופריך וכי מה שתורתו אומנתו אין צריך לקיים מצות ומשני שאני ק"ש דשינן היא ואי נימא דחיובה מדאורייתא מצד עצמה היא א"כ למה יבטלנה כיון דמ"ע מה"ת היא אלא ש"מ דאינה באה אלא משום ת"ת. ובזה א"ש דבש"ס דילן במסכת שבת איתא משום רשב"י דאפילו מי שתורתו אומנתו מפסיק לק"ש משום דש"ס דילן ס"ל דק"ש מצד עצמה מה"ת היא והוי ככל המצות, ועוד ראיה מהא דאיתא שם מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום ר' לוי ור' סימון ר' סימון אמר מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה ר"ל אמר מפני שעשרת הדברות כלולים בהם ומה זו שאלה מפני מה קורים פרשיות הללו אי נימא דמה"ת הם אלא ש"מ דחכמים קבעו הפרשיות האלו וכן משמע מהא דאמרינן בדין הוא שיקראו גם עשרת הדברות ואי פרשיות אלו לבד מה"ת הם א"כ מהיכי תיתי לקרות עוד פרשה אחת. ועוד ראיה מהא דמפרש התם אמתני' דנשים כו' פטורים מק"ש נשים דכתיב ולמדתם אותם את בניכם ולא בנותיכם ולמה לי האי מיעוטא בלא"ה מ"ע שהזמן גרמא היא אלא ש"מ דעיקר חיובא משום ת"ת היא. ואגב ראיתי בירושלמי עבדים מנ"ל דכתיב ה' אחד מי שאין לו אלא אדון אחד. וצ"ל דהדרש הזה איצטריך למי שחציו עבד וחציו בן חורין דאלת"ה בלא"ה כל מצוה שהאשה חייבת בה כו' וכדתירץ רבינא בחגיגה דף ד' לענין ראי' ע"ש

יח והתוס' בסוכה ובמנחות דעתם להלכה כמ"ד ק"ש דרבנן שכתבו במנחות על דרש דוראיתם אותו ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת ואיזה זה ק"ש וכתבו שם דאין זה אלא אסמכתא דק"ש דרבנן ותמה ע"ז השאג"א ז"ל. אבל באמת נראין דברים דאסמכתא היא מטעם אחר דהאי שיעורא דמשיכיר בין תכלת ללבן נראה דלא הוי אלא מדרבנן משום סייג ועוד י"ל בשיעורא דמשיכיר כמו שכתב הרמב"ן ז"ל מפני כו' מה"ת זמנה משיעלה ע"ה ככל הדברים שמצותן ביום וחכמים קבעו זמן קריאתה משיכיר כו' מפני שקבעו פ' ציצית בק"ש דכתיב בה וראיתם אותו ומפרשים מן הסמוך לו דהיינו שיעורא כדי שיכיר כו' והיינו טעמא מאי שדרשו ראה מצוה כו' וכן נראה מברייתא דרשב"ל פעמים שאדם קורא שני פעמים בלילה אחת קודם שיעלה עמוד השחר ואחת אחר שיעלה ע"ה ומש"כ התוס' שם גבי ברייתא דר"ש לעולם לילה הוא היינו לענין שאר מצות לא אבין קצת הא תנן להדיא וכולן שעשה משעלה ע"ה יצא ודוחק לחלק בין שאר מצות לתפילין וציצית דמנ"ל לחלק תדע דכל הני שיעורא אסמכתא הם דתינח שיעורא דמשיכיר בין תכלת ללבן יש ללמוד אותו מן המקרא דוראיתם אותו וזכרתם כל הני שיעורא דשאר תנאי מנ"ל אלא וודאי אסמכתא בעלמא היא. ובפרט לפי מה שהעליתי בשיטת הירושלמי דעיקר תקנת ק"ש היא לקיים מצות והגית בו יומם ולילה ודאי עיקר זמנה יום ולילה ממש וכל הני שיעורא דרבנן אסמכתא היא וסייג הם ולשיטה זו א"ש דלא מצי למימר פעמים שאדם קורא שני פעמים לאחר שיעלה ע"ה ויוצא בהם כיון דמה"ת יום הוא אלא דאידך ברייתא פעמים שאדם קורא שני פעמים ביום תיקשי לפ"ז אמאי יוצא בשל ערבית אחר שיעלה ע"ה כיון דמה"ת יום הוא

יט אלא דיש לדקדק לפ"ז דאסמכתא היא למ"ד לילה זמן ציצית למה לי' קרא דוראיתם אותו ולשיטת הירושלמי ניחא דלשיטתי' ליכא למ"ד דלילה זמן ציצית והא דמחייבי רבנן נשים בציצית היינו משום דלא הוי זמן גרמא כיון דכסות המיוחד ליום ולילה חייב בציצית כדאיתא להדיא בירו' דמכילתין והתוס' ז"ל הביאו אבל לשיטת הש"ס דילן במנחות דלרבנן לילה לאו זמן ציצית. א"כ וראיתם אותו למאי אתיא ולא הבנתי דברי התוס' ז"ל במכילתין דף י"ד ד"ה ויאמר שהביאו ד' הירושלמי בטעמא דרבנן ומש"ס דילן לא מוכח הכי כדאיתא במנחות. והיה נראה לומר דהירושלמי וש"ס דילן פליגי בפלוגתא דהרמב"ם ז"ל והרא"ש ז"ל הירושלמי ס"ל כהרא"ש דכסות לילה פטור אפילו ביום וכסות יום חייב אפילו בלילה וא"כ לא הוי הזמן גרמא כי אין הזמן גורם הפטור אלא הכסות גורם הפטור ומש"ה מחייבי רבנן נשים בציצית וש"ס דילן אזיל בשיטת הרמב"ם ז"ל דעיקר הפטור הוא בלילה אפילו בכסות יום א"כ הוי מצוה שהזמן גרמא וע"כ צ"ל דרבנן מחייבי בלילה. אלא דלפ"ז צ"ע מש"א בירושלמי שכן כסות המיוחד ליום ולילה חייב אמאי לא קאמר שכן כסות המיוחד ליום חייב בלילה ועיין ברא"ש בה"ק ואין להאריך כעת בזה. עכ"פ לש"ס דילן ולפי מה שהעליתי דהך דרשא דראה מצוה זו וזכור אחרת אסמכתא היא א"כ מאי עבדי רבנן בקרא דוראיתם אותו. ותוס' בסוכה כתבו לר"י דס"ל ק"ש דרבנן וגם ס"ל כרבנן דלילה זמן ציצית מדרמי תכלתא לפרזומא דאינשי ביתיה א"כ היכי דריש לקרא דוראיתם אותו ותירצו דדריש ליה להך דרשא דראה מצוה זו וזכור אחרת זו כלאים ולדעתי גם זו אסמכתא היא דל"ל קרא הלא כבר נאמר לא תלבש שעטנז צו"פ גדילים תעשה לך ע"כ נראה דעיקר קרא אתי שראיה מביאה לידי זכירה: