קרן אורה מועד קטן קצו

מחברתה ושיעור חמשה ימים ילפינן ממשה רבינו ממה שנ' הן קרבו ימיך כו' והקשו התוס' ז"ל דלא מצינו במשה שהי' חולה ולפי הנ"ל א"ש דעיקר התחלת החולי הוא מפני שילך ממנו חלק אחד בחיים אבל לא כן הוא במשה רבינו כי חלק אחד מחלקיו יוכל ליתן חיים יותר מכל חלקי שאר האדם ע"כ לא כהתה עינו ולא נס ליחו עד רגע אחרונה. ובזה מיושב נמי מאי דילפינן ממשה ולקמן אמרינן דכשהגיע לגבורות דרך הוא במיתה פתאומית והיא מיתת נשיקה אבל טעמו של דבר הוא ג"כ כנ"ל כי בחמשים שנה אחר עשרים שנה הראשונים בכל עשר שנה מהם יתפשט חלק אחד מחלקי החיים בשלימות בקרב אדם השלם כנודע התחלקות כל חלק לעשר ע"כ ימי שנותינו בהם שבעים שנה כי אז השלים עבודתו תמה וקנה כל מה שבכח בחירת האדם לקנות ומי שניתן לו חיים יותר מע' שנה נקראין גבורות מפני שבעת הזאת יתגברו כחות הנפש על הגוף וכאשר אין בכח הגוף להכיל אור הגדול אז הוא נאסף אל אוצר החיים באין מעכב וזו היא בחי' מיתת נשיקה אבל במשה הרועה הנאמן הלא נודע האהבה הגדולה והעזה אשר הי' בין החבירים כמו שאמרו במדרש כי טעונה נפשו הקדושה כי דירתה בחומרו הטהור נעים עלי' מאוד ולא רצתה לצאת ע"כ היתה היציאה בהדרגה מיום אל יום:

עיין ברא"ש ז"ל שהביא דברי ר"מ ז"ל בקטן שהגדיל תוך ל' דצריך לנהוג ז' ול' כמו בשמע ברגל והרא"ש ז"ל חולק עליו וכתב כיון דגברא לאו בר חיובא בשעת עיקר המצוה היינו בשעת מצוה מיתה תו ליכא בתשלומין ולדברי ר"מ ז"ל צריך לחלק בין זה להא דאמרי' בסנהדרין לענין הרוגי ב"ד כיון דלא חזי להתאבל בשעת סתימת הגולל תו אין להתאבל כלל אבל הכא גברא הוא דלא חזי דקטן הוא כי הגדול שפיר חייב להתאבל וס"ל דלאו תשלומים הם והרא"ש ז"ל ס"ל דתשלומין הם ומש"ה כי לא חזי בשעת עיקר המצוה פטור הוא לגמרי ודחה ראיית הר"מ ז"ל מהא דאין דיחוי אצל מצות דשאני כיסוי דבידו לגלות ולא משמע כן בסוכה דף ל"ב והתוס' שם כתבו להדיא דאין זה בידו דלא כהרא"ש ז"ל אבל באמת לא היה צריך לזה דהכא עיקר הטעם כאן הוא משום דבשעת עיקר החיוב פטור הי' ועיין בסי' שצ"ו בדברי הט"ז שהאריך בדין זה וביה"ק שם מה שהקשו מהבדלה באונן וכבר כתבתי לעיל בדין הבדלה מה שנ"ל:

ע"ב גמרא אבל לעתיד לבא הוא אומר בלע המות לנצח כו' עיין בש"ג שכ' לפרש דמיתה ע"י מקרה כמש"נ ויש נספה בלא משפט לא יהי' לעתיד אלא איש בחטאו יומתו כמש"נ כי החוטא בן מאה שנה ימות ומפני שיצה"ר לא ישלוט אז לא יהי' החטא מצוי וכל הנשאר בציון קדוש יאמר לו ולכאורה הוא נגד ד' הש"ס דרמי לקראי אהדדי ומשני כאן בישראל בלע המות לנצח וקרא דכי הנער בן מאה שנה ימות מיירי באומות העולם מזה משמע דבישראל ליכא מיתה כלל אבל יש לומר דכוונת הש"ס ג"כ הכי דבישראל לא יהי' החטא מצוי אבל באומות העולם אין קדושה בהם כ"כ ויכולים לבא לידי חטא:

שם גמרא כשמתו בניו של ר' ישמעאל נכנסו ד' זקנים לנחמו כו' נענה ר"ט וא' ומה נדב ואביהוא שלא עשו אלא מצוה א' כו' כבר דקדקו המפרשים ז"ל וכי לא עשו אלא מצוה אחת וגם ממה שאמר ר"ט דעו שחכם גדול הוא מזה נראה שכל אחד ד' חכמה דיבר ונראה לפרש שבד' ז"ל הורו לנו גודל תועלת הצדיקים לדורן בחיים חיותן ומה מאוד יגדל ההספד בהלקח אותן מן הדור ח"ו והוא כי זה ידוע שכל העבודה השלימה בכללה נחלקת לעשה ול"ת וא"א לבא לידי קיום מצות עשה בשלימות אם לא ע"י קיום מצות ל"ת כמש"נ סור מרע ועשה טוב כי עיקר כוונת עשיות הטוב הוא להדבק בקונו בכל לבבו ובכל נפשו ומאודו ואם לא נטהר מפגמי המעשים הרעים הם כל הל"ת איך הוא יכול להדבק בקונו והוא מלובש בגדים הצואים והם מסכים מבדילין בינו לבין קונו ע"כ האדם השלם צריך שינקה עצמו מכל רע תחילה ואח"כ יוכל לבא לידי עשיית הטוב בשלימות. והנה זה ידוע שלפני כל פועל יקדם תחילה ההליכה והכנה לזה הפועל עד שהוא מגיע לתכלית דבר וכן הוא דרך היצה"ר כי תחילה מתעה את האדם ללכת בדרך חטאים וממשיכו בחבלי השוא עד שהוא מביאו אל מקור הרע מקום אשר קשה מאוד לשוב מדרך הזה וכמו כן הוא פעולת היצ"ט להוליך את האדם בדרכי חיים ובכל יום הוא מתקרב למקור החיים יותר עד שהוא מביאו אל תכלית החיים ומובטח הוא שלא יחטא כיון שכבר הגיע אל מקומו הטוב ולא יתעהו היצה"ר עוד מן הדרך אבל כ"ז שלא הגיע אל תכלית דרך האמת ועדיין הוא מחזיק בדרך כי הולך הוא קרוב הוא יותר לתעות מן הדרך ע"י פיתוי היצה"ר וכן הוא במדה טובה כי ההולך בדרך לא טובה קל הוא יותר לשוב מדרך הזה ממי שכבר הגיע ח"ו אל מקום הרשע בתכלית וזה שאמרו ז"ל ד' מדריגות בדרכי האדם צדיק גמור צדיק שאינו גמור צדיק גמור הוא מי שכבר הגיע אל מקום השלימות והחיים וצדיק שאינו גמור זה הוא שעדיין הוא מחזיק בדרך ההליכה ועדיין לא הגיע אל תכליתו וכן הוא רשע גמור ורשע שאינו גמור ומזה תראה כי מי שהוא צדיק גמור וכבר הגיע אל המעלה העליונה מובטח הוא שלא ירד עוד ח"ו ממעלתו וכן מי שהוא רשע גמור ובא אל תכלית קץ הרע והרשע רחוק הוא מאוד מן התשובה וכמעט לא ישיג אורחות חיים. והנה ככה הוא הנהגת כל נפש פרטי וכן הוא ג"כ הנהגה זו בכלל אומה הישראלית כשהן עולין עולין עד לרקיע ואז שונאי ישראל הם בתכלית הירידה ואם ח"ו גורם החטא יורדין עד לעפר ושונאיהם ירימו ראש ויעלו אך בא וראה חסדי ה' עם עמו כי אפי' אם הם ח"ו בתכלית הירידה לא יטוש ה' את עמו ואם אין בכח עצמן לעלות מעומק הירידה הוא בכבודו ובעצמו יוציאם ויעלם וירידתן צורך עלי' הוא ובאומות העולם הוא להיפך כי עלייתן צורך ירידה הוא כי לבסוף ירדו לבאר שחת באין תקומה ועוד זאת כי אין זוכין לבוא אל תכלית המעלה העליונה כמו ישראל. וע"ז הכוונה נאמר בברכת משנה תורה והיית רק למעלה ולא תהי' למטה ובקללות נאמר הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה והוא כי אם יהיו ישראל על שלימות המעשים יביאם ה' אל המעלה שאין גדולה הימנה היינו שיגיעו אל מקום השלימות אשר בכח האדם להשיג וכאשר יגיעו אל השלימות הזאת לא יהיו למטה כי רחוקים המה זמ"ז בתכלית הריחוק כנ"ל ובהיפוך ח"ו בעת הירידה נאמר ואתה תרד מטה מטה וכיון כי לא יניח אתכם לירד אל מקום הירידה התכלית שאין למטה הימנה אלא תרדו מטה מטה כי תבאו בדרך הירידה ובכל הליכה והליכה תרדו מטה מטה אבל לא יניחם לבא אל שפל המדריגה וכן הוא בעליית הגר כי לא יעלה אל שלימות המעלה ולא יחזיק בדרך העליי' וילך מעלה מעלה ולא ישיג התכלית ובאלו הדברים יבואר דברי המדרש והנה מלאכי אלהים עולין ויורדין בו כי יעקב אבינו ראה עליות וירידות כל המלכיות ומלכות הרביעית ראה עלייתו ולא ראה ירידתו ונתיירא יעקב אבינו ע"ה עד שאמר הקב"ה אם תגביה כנשר כו' משם אורידך כו' ולהבין דברי חכמים מדוע בראשונות ראה ירידתן ובד' לא ראה הירידה והוא ע"פ מה שאז"ל במנחות לקול המולה גדולה את קולך שמעתי וחמלתי עליהם אני אמרתי שבכל מלכות שתעבדו כשיעור מלכות מצרים לחד נוסחא ובשבילך כולם יחד יהיו כשיעור מלכות מצרים ואם נפרש כפשוטו על הזמן הלא בעונותינו רבו כמו רבו כמה פעמים יותר ממלכות מצרים אבל הכוונה כי זה נודע כי גאולת מצרים היתה שקולה כנגד כל הגאולות ע"כ נאמר בה ד' לשונות של גאולה והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי וזה מפני שבשעת הגלות היו בתכלית הירידה הגדולה כמש"נ או הנסה כו' לבא לקחת לו גוי מקרב גוי כעובר כו' וכבר נאמרו הדברים כי מי שכבר הגיע אל מקום הרע קשה מאוד לשוב מאיליו מדרך הזה ולזאת הי' הרועה הנאמן מסרב בלכתו כי להוציא ממסגר אסירים כאלו כמעט אין בכח האדם מצד עצמו כי אם ביד אלוה כאשר הבטיח השי"ת ליעקב אבינו אנכי ארד עמך ואנכי אעלך גם עלה ולזה נאמר ב' לשונות של עליי' כי באמת נתעלו אחר ירידתן מעלה גדולה יותר ממה שהיו קודם ירידתם ומפני זה היו צריכין אז לד' לשונות של גאולה להוציאם מן המקום הרע הזה קליפת מצרים אשר הוא מקור הקליפות ולהעביר אותן בכל הדרך הרע לבל ישלוט הרע בהם עוד ולהובילם בדרך טובה באין מחריד ולהביאם אל המקום הנאמן מקור הטוב והן הן ד' לשונות של גאולה והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים כי יוציאם מבית כלא וחושך אשר הנפשות שקועים היו תחת סבלותם והצלתי אתכם מעבודה כי לא תלכו בדרכם כלל לעבוד עבודתם הזרה והנכרי' וגאלתי אתכם בזרוע נטויה כי אפנה הדרך הטובה באין מכשול ואבן נגף וזה נעשה בים כי אמר פרעה נבוכים הם בדרך ורדף אחריהם להשיבם אליו והקב"ה ברחמיו וברוב חסדיו בדרך ישרה הוליכנו ואת