קרן אורה מועד קטן קצז

רוח פרעה וכל חילו בער מן הארץ והלכו לבטח עד כי הביאם אליו יתב' והוא המקום המבוקש אשר בקשו אבותינו לתקוע את זרעם במקום נאמן לעולם וזש"נ ולקחתי אתכם לי לעם וכ"ז עשה הקב"ה בכבודו ובעצמו ית' כי אין בכח מלאך או שרף או שליח להוציא מירידה גדולה כזו ולהעלותן למעלה גדולה כזו וע"ז הסדר סידרו לנו הד' כוסות כוס ראשון לברך על הקידוש אשר קדשנו וקרא שמו הקדוש אלינו בהיותינו במצרים והוא נגד ראשית היציאה מתחת סבלות מצרים כוס שני אומרים עליו הלל לשבח על היציאה אשר יצאו מכל דרך הרע עד שהגיעו אל ארץ טובה כוס שלישי מברך על הטוב והמזון אשר צמח בדרך הטובה כוס רביעי אומר עליו הלל הגדול להודות ולהלל בנפש שבעה כי השביענו מטובו והשפיע עלינו כל טוב אשר בכחינו לקבל והנה כבר אמור אצלינו במ"א פי' המקרא לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה כו' כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא כי הביאה למקום הקודש לא נשלם אז על קיום עולם כי בשביל מעשה העגל הי' שמו ית' בכעס ואמר הנה אנכי שולח מלאך וכמש"נ בימי יהושע עתה באתי וכיון שלא באו אל תכלית הטוב גרם החטא וירדו מטה עד שמהראוי הי' שישתעבדו בד' מלכיות כ"א בעומק הירידה כמו מלכות מצרים ולקולו של אברהם אבינו חמל הקב"ה וצירף כל הד' גליות ובכולם ירדו ממדריגה למדריגה עד שביריד' הרביעית שבו לבחי' ירידת מצרים כמש"נ בתוכחת משנה תורה והשיבך ה' מצרים. והנה זה ידוע כי לעומת בחי' ירידת ישראל כן הוא נגד זה עליית הבבליים ע"כ ראה יעקב אבינו ירידת ועליית הג' מלכיות הראשונות כי ירידתן של ישראל לא הי' גדולה ולעומת זה עליות הבבליים לא היתה גדולה ומפני זה ג"כ היו אלו הגאולות בידי אדם ע"י מרדכי ואסתר ובני חשמונאי כי הי' עדיין בכח השליח להשיבן אל מקומם אבל גלות הרביעי ירדנו פלאים ירידה שאין למטה הימנה ע"כ היתה עליית מלכות הרביעית גדולה מאוד עד שלא הי' בכחו של יעקב אבינו לראות ירידתו והקב"ה אמר לו אל תירא כי אם יגביה כנשר כו' משם אורידהו כי הגאולה האחרונה יהי' ע"ד יציאת מצרים ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו והוא יביאנו אל המנוחה ואל הנחלה בביאת עולם כמש"נ תביאמו ותטעמו כו'. והנה הנהגה זו היא בכללי' אומה הישראלית שמקוים אנו במהרה שיוגמר עלייתינו אל מקום הטוב וקיום עולם אבל בכל דור ודור הנהגה זו מתנהגת ע"י צדיקי הדור כמש"נ יפקוד ד' איש על העדה אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם והן הן העלאת ישראל בכלל ובפרט לקרבן לאביהם שבשמים על סדר האמור לעיל כי האדם בראשיתו שקוע הוא בעומק התאוה ע"י טעימת דברי היצה"ר מתחילת היצירה ועל הצדיקים מוטל הדבר לאחוז ביד האדם ולהוציאו מרפש וטיט החטא והתאוה ולהוליכו בשמירה מעולה עד שיעבור כל דרך הרע ולהובילו בדרך עד שיביאוהו אל השלימות לפי מקום השגתו של כאו"א וזש"נ אשר יצא לפניהם להורותם הדרך הטובה אשר ילכו בה ואשר יבא לפניהם אל מקום השלימות של כאו"א ויש אשר יצטרכו להוציאם מעמקי התאות אשר המה שקועים בהם וזש"נ אשר יוציאם וצריך לישא אותם בחיקו עד אשר יביאם אל הדרך הטובה כי אין להניח אותם לילך בעצמן כי קרוב הוא שישובו אל קברות התאוה ע"כ צריך לאחוז בהם בחזקה עד אשר יביאם אל דרך טובה ואז רשות להניח אותם ללכת בעצמן רק הוא יצא לפניה' להורות להם הדרך. ועתה נבא אל ביאור ד' אלו הד' זקנים שהם רמזו בד' ז"ל כל הד' בחינות אלו אשר הצדיקים הם לאורה לדורן ע"כ מהראוי לספוד מספד מר על האדם ח"ו וכ"א אמר דבר אחד כפי סדר הנ' במקרא אשר יצא לפניהם ואשר יבא כו' וענה ר"ט: