קרן אורה מועד קטן קצד

דרך ובמים עזים נתיבה ע"כ המשילו עוד ללויתן אשר הוא ראש כל דגיהם ע"כ רצה לומר בהפסידו אם בארזים נפלה כו' מה יעשו איזובי קיר לויתן בחכה הועלה כו' וזה ההספד הוא על ההתפרדות ממקום חיות ושוב בא לקונן על המקום אשר נעדר ממנו ונשאר כמצולה שאין בה דגים וזש"א בנחל שוטף נפלה חכה מה יעשו מי גבים וא"ל בר אבין ח"ו דשלהבת וחכה בצדיקי אמינא כי טעה בר קיפוק לומר דח"ו יש חסרון לצדיקים ע"י העדרם מן העוה"ז וכאלו כאן בעוה"ז הוא עיקר גידולן אבל באמת לא כן הוא כי הצדיקים עיקר גידולן ושרשיהם הוא בעוה"ב אפילו בחיים חיותן וכמש"א ז"ל בקידושין למה הצדיקים דומין לאילן שעיקרו במקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה כך הצדיקים עיקר חלקם בחיים בחיי העולם הבא במצות ומעשים טובים ומשכנם בעוה"ז הוא דרך עראי בעלמא ובהגיע עתם בהשלמת ימיהם בטוב הם בעצמן שבים אל מקומן להתענג בנועם העליון וא"כ לא נכון לומר שלהבת בצדיקי כי שלהבת מורה על כליון דבר שנאחז בו השלהבת אבל צדיקים ח"ו לומר כן כי בשרם ישכון לבטח ואפילו במיתתן קרוים חיים וכן אין לומר חכה בצדיקים שמורה על הפרידה נפש מן הגוף בלתי רצונם אלא בכפייה אבל אינו כן בצדיקים כי מיתתן הוא מיתת נשיקה אחרי השלמת ימיהם הם עולים למעלה בחשק ואהבה לקבל שכר פעולתם לטובה ואמר בר אבין אנא אמינא בכו לאבלים ולא לאבידה כוונתו כי אמת הוא שיש לקונן על כל אלו הדברים אבל לא על הצדיקים אלא על דורן כי הם בחיותם נמשלו לארז והיה לצל מחסה לדורו ומכל עברה וזעם ועתה סר הצל ח"ו ואין מגין ומציל וכן בהיו' הלויתן בתוך הים הוא המלך על כל הדגי' ומורה להם הדרך אשר ילכו בה להנצל ממצודה רעה כן הצדיק בדורו מורה דרך לדורו ללכת בדרכי יושר באין מכשול אבל אחרי אשר לוקח מדורו ילכו ח"ו בחשך ולא אור וכשול יכשלו באין מורה דרך אבל גם על דברי בר אבין חלש דעתו דרב אשי כי הוא העמידנו על רגלינו ללכת בדרכי יושר באין מכשול לעולם במה שהניח לפנינו תורה שבע"פ ערוכה בכל וח"ו לא נאבד זכותו מאתנו לעולם כי אין לפנות ימין ושמאל מדרכו הטובה אשר הניח לנו ע"כ יענשו הספדנים אלו בשביל זה ונמעדו רגליהם באין מעמד כי זכותו של רב אשי קיים ועומד לעד:

רבא כי הוי אתא לדיגלת כו' באו רוב שלישים במים כו'. עיין פירש"י ז"ל ול"נ לפרש ע"פ מה דאיתא לקמן דאמר רבא הני תלת מילי בעי קמי שמיא חוכמתא דר"ה ויהבו לי עותרי' דרב חסדא ויהבו לי ענותנותו דרבה בר רב הונא ולא יהבו לי כי אלו הג' מדות הם מכשירין את האדם להשראת השכינה והחכמה והעושר יהבו לי' מן שמיא אבל ענווה לא יהבו ליה כי המדה הזאת צריך האדם השלם להשיג כמו היראה דלאו בידי שמים היא כש"כ ענווה שגדולה ממנה ע"כ כי מטו לדיגלת הוא חידקל שמימיו חדים ומסוכנים אמר באו רוב שלישים במים כי רוב הג' מדות היו בו ברבא ע"כ בזכותן זכור ורחם והנה השלם במדת ענוה לא יפנה מאחרי ה' אפילו כרגע כי במקום הענוה אין שם פירוד ח"ו כדברי הזוה"ק שנקראים ריעין דלא מתפרשין אבל אם לא נשלם במדת הענוה יוכל להיות שיבא ח"ו הפירוד בין הדבקים לזה אמר אם תעינו מאחריך כאשה מבעלה אל תזניחנו בשעת הסכנה במים האלו אלא עשה עמנו אות לטובה כמו מי מרה אשר יתהפכו למתוק והבן:

שם גמרא כי נח נפשיה דר' זירא כו' ארץ שנער הרה וילדה ארץ צבי גידלה שעשועים אוי נא לה אמרה רקת כי אבדה חמדתה יתבאר ע"פ מה שכ' על דברי המשנה באבות חביב אדם שנברא בצלם כו' חביבים ישראל שנקראו בנים למקום חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה הכוונה על ג' מדרגות שהאדם מתעלה ממעלה למעלה חביב אדם שנברא בצלם היא מעלת ראשית יצירתו כי האומה הישראלית נבראין בתחלת לידתן בצלם אלהים כי ירושה היא להם מאבותיהם הקדושים מדור דור שלא שינו את צלמם וכש"כ אחר קבלת התורה אשר היחוד הוא ע"י כמה מצות ואזהרות ע"כ בתחלת יצירת איש הישראלי יקנה נפש טובה כנודע אבל עדיין לא הגיע למעלה שיקרא בן למקום עד עת אשר יתגדל בתורה וחכמה אז הוא עולה במעלה יתירה וה' אמר לו בני אתה כמש"נ וכאשר זכה שנקרא בן חביב אז הוא עולה מעלה מעלה עד שמצא חן ונתן לו כלי חמדה הגנוזה במתנה גמורה והוא והיא הם באהבה מיחוד גמור והיא מגלית לו כל שוד תנחומיה ומתענג הוא בנועם דברי' וזאת היא החביבות היתירה והיותר גדולה וכן אמרו במדרש בני אם תקח אמרי אם אתה נעשה בני אז תקח אמרי וזה שאמר הספדן ארץ שנער הרה וילדה הקדוש הזה ארץ צבי גידל השעשועי' כי שם נתגדל בתורה וחכמה וזכה למעלת בן ולעת זקנתו ישב בטברי' וניתן לו הכלי חמדה במתנה גמורה ע"כ אמר אוי נא לה אמרה רקת כי היא מתאוננת יותר מכולן על אבידת כלי חמדתה כי בהיות הצדיק שם עם הכלי חמדה כולם יתענגו מטובה:

דף כו גמרא אביו ואמו ורבו מנ"ל דכתיב ואלישע כו' משמע מכאן דיליף נמי עיקר קריעה מקרא דאלישע ואם כן קריעה דשאר קרובים ליכא אסמכתא בקרא כלל וא"ש לפ"ז מאי דאמרינן לקמן אתיא קריעה קריעה והקשו התוס' ז"ל אם כן כל קריעות לא יתאחו ולפי הנ"ל ניחא דלא ילפינן מהדדי אלא קריע' דכתיבי בקרא וע' בדברי הרא"ש ז"ל שנראה שלא לפניו הי' גירסא דאתיא קריעה קריעה ע"ש מש"כ אבל בסנהדרין איתא להדיא דיליף לה בג"ש דקריעה קריעה ע"ש ומש"כ לעיל על קושיית התוס' עדיין אינו מיושב דהא בשאר קרובים נמי כתיב קריעה ויקם איוב ויקרע את מעילו ויקם המלך ויקרע את בגדיו ועיין בתוס' סנהדרין דף ס' וברש"ל שם ולענ"ד דבריהם שם פשוטים דאי לאו דילפינן מעומד מהאי קרא ה"א דמילתא יתירתא הוא דעביד ולא שייך למילף קריעה קריעה אבל כיון דילפינן מינה מעומד א"כ נילף נמי דאין מתאחין ולגירסת הרא"ש ז"ל נראה לסייע מהא דעל שמועות רעות נמי אין מתאחין ומנ"ל דהא לא שמעינן התם אלא מדכתיב ולא קרעו את בגדיהם מכלל דבעי למיקרע ולא שייך למילף גז"ש בזה:

שם גמרא אחד השומע מפי השומע כו'. עיין בנימוק"י מש"כ בזה והוא דברי הירושלמי הביאו הכ"מ בפ"ב מהל' ע"ג ועיין בש"ך סי' ש"מ ס"ק נ"ו ועיין עוד ש"ך שם ס"ק נ"ב שכתב בשם רבינו ירוחם דמקרא משמע דצריך לצום כל היום ולפ"ז אינו שולל עד למחר וכתב הש"ך נראה דה"ה שמאחין למחר והוא פלאי דהא מבואר שם בש"ע דאין מתאחין לעולם וכדתניא בברייתא וכבר תמה עליו הק"ע ויגעתי להגיה דברים אלו ולא מצאתי:

שם תוס' בד"ה משכם ומשילה. ע"ש לפירוש הרא"ש ז"ל דיליף מקרועי בגדים דאין מתאחין אכתי קשה קושית התוס' דילמא מילתא יתירתא הוא דעבדי וצ"ל דלענין איחוי אין לומר מילתא יתירתא והוי מצי נמי לאקשויי נמי אקרא דדוד לענין שמועות רעות דילמא מילתא יתירתא היא דהא כתיב נמי ויצומו עד הערב ובירושלמי נראה שהיו מחזירים באמת לצום כל יום שאירע בו דבר אחד מדברים אלו אבל לא מצינו שיש חיוב בזה:

ע"ב גמרא וכשם שמוכר אסור לאחותו כו'. עי' תוס' שכתב דד"ה הוא ולפי מה שכתב באבל רבתי סוף פ' ט' משמע דהכל דברי רשב"א הוא דס"ל דאסור לאחות הקרע באיזה אופן שיהיה או ע"י היפוך למטה דלאו מקום קריעה היא או למוכרו לאחר ורבי מתיר דלא נאסר לאחות אלא זה שקרע ובשעה שהוא במקום קריעה אבל להפכו למטה דלאו מקום קריעה או למוכרו לאחר דלאו מחוייב בקריעה הוא מותר לו לאחותו:

שם גמרא ת"ר אמרו לו מת אביו כו'. בדברי הלכה זו עיין בנימוק"י וברש"י שברי"ף ז"ל ובריטב"א ז"ל ובב"י ז"ל סימן ש"מ ויתבארו לך ד' הלכה זו היטב. והנה הרי"ף והרא"ש ז"ל הביאו כאן ברייתא דנדרים אמרו לו מת אביו וקרע ואח"כ נמצא בנו יצא ופריך עליה מברייתא דתני דאמרו לו מת אביו כו' לא יצא כסבור שהוא אביו ואח"כ נמצא בנו יצא וקשיין אהדדי ומשני רב אשי אם נודע לו תכ"ד של קריעה יצא ולאחר כ"ד לא יצא אבל סבור שהוא אביו ונמצא בנו אפילו לאחר כדי דבור יצא והיינו סתם דאיתמר בשינוי' קמא בנדרים שם אבל ברי"ף ז"ל הנוסחא לפנינו גבי סבור שהוא אביו ג"כ לא יצא וכן נראה קצת מפסקי הרא"ש ז"ל ע"ש ובד' הרמב"ם ז"ל מפורש להדיא דבכולהו לא יצא אי לא תכ"ד ולא הזכיר כלל הא דאמרינן כאן בסתם ועי' בלח"מ שכתב בד' דרב אשי פליג אשינויא קמא ולא ס"ל ומש"ה כתב הטור על דברי הרמב"ם ז"ל גבי נדרים שלא הזכיר שום קולא לא סתם ולא תכ"ד משום דנקיט לחומרא בתרווייהו כיון דפליגי אהדדי ול"נ דהרמב"ם ז"ל גריס כגירסא