קרן אורה מועד קטן קפב

צריך לנהוג ז' ושלשים אפילו בשמועה רחוקה וברייתא דבד"א ע"כ לא אתיא כוותי' ונראה ליישב דבירושלמי ובאבל רבתי איכא פלוגתא בשמועה רחוקה אי היא לאחר ל' או לאחר י"ב חודש וא"כ י"ל דהאי ברייתא ס"ל בשאר קרובים שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום א' אבל דווקא לאחר י"ב חודש ובנו של רב אחי' נודע לו בתוך י"ב חודש ולאחר ל' כדי הליכה מן הגולה לא"י אבל עובדא דר' צדוק שהי' לאחר ג' שנים ע"כ צ"ל דס"ל דעל אב ואם אין דין שמועה רחוקה כלל והיינו דדייק הש"ס ונקט והודיעוהו לאחר שלש שנים דאשמעינן בזה דבאביו ואמו אפילו רחוקה כמה צריך לנהוג ז' ושלשים ומה שדקדקו התוס' ז"ל בהא דתני לעיל וחכ"א בלשון רבים אינו מובן דבהא מילתא לחלק בין חמשה מתי מצוה לאב ואם קאמרינן דיחידאה היא וק"ל. עיין באבל רבתי דלא גרס התם ובא ושאל לאלישע בן אבוי' וד' זקנים אלא ינהוג בעצמו ז' ושלשים ולפ"ז א"ש טפי הא דאמרינן יחידאה היא ובלא"ה לא יתכן לומר דר' צדוק שהי' בימי ר' יוחנן בן זכאי ובימי ר"ג ושאל לאלישע בן אבוי' שהי' מתלמידיו של אם לא שנ' דר' צדוק אחר הוא ובנזיר איתא מעשה בר' צדוק הכהן כו' ובא ושאל לר' יהושע בן אלישע ע"ש:

ע"ב גמרא ש"מ אבל אסור בנעילת הסנדל הרמב"ן ז"ל בתה"א דקדק מאי קמ"ל בזה פשיטא אלא במאי ינהוג יום ומפני זה הוכיח דאין צריך לנהוג כל דיני אבילות אלא לעשות איזה מעשה הניכר לשם אבל ולענ"ד נראה דהא דקאמר ש"מ אבל אסור בנעילת הסנדל לאו אשמועה רחוקה קאי אלא אפילו אשמועה קרובה וכי היכא דאמר רב חסדא לעיל אברייתא דתכפוהו אביליו זאת אומרת אבל אסור בתכבוסת. ועיין תוס' שם והיינו משום דדיני אבל אינם מפורשים במשנה והא דתנא לקמן אלו דברים שהאבל אסור בהן איכא תנאי דפליגי אהא כמו רחיצה כדאיתא בירושלמי דאיכא תנא דמתיר ברחיצה כמו אכילה ושתי' ועיין בדברי ק"ע שם ומשום הכי קאמר הכא ש"מ דאסור בנעילת הסנדל ומדברי הרמב"ם ז"ל נראה דאסור שעה א' בכל דיניו:

שם גמרא שמע שמועה קרובה ברגל כו' תני רב אדא כו' שמע שמועה קרובה בשבת כו' אינו נוהג אלא יום אחד נראה דרב אדא רבותא קמ"ל דאפילו שבת דעולה לימי אבל אפילו בתחילתו כגון שמע שמועה קרובה בשבת וכמש"כ לעיל אפ"ה לא אמרינן הכא דיעלה ליום ראשון של אבל אלא כיון דאינו נוהג אבילות בשבת אינו עולה ולמוצאי שבת נעשית שמועה רחוקה ובירושלמי איתא הא דרב אדא דמן קפרי בשם ר' יוחנן בשמע שמועה קרובה בשבת למחר קורע ומתאבל והיינו משום דשבת לא דמי לרגל כיון דעולה לימי אבל אבל ליכא למימר משום דנוהג דברים שבצינעא בשבת חדא דהא ברגל נמי נוהג דברים שבצינעא לשיטת הירושלמי ועוד דר' יוחנן ס"ל שם דגם בשבת אינו נוהג דברים שבצינעא וכמו שהביאו התוס' לקמן אלא ע"כ הטעם לחלק משום דשבת עולה ורגל אינו עולה:

שם גמרא קורע או אינו קורע כו' הנה הרי"ף ז"ל פי' דמיבעי לי' בשמועה רחוקה אי חייב בקריעה ור' חנינא אומר קורע ור' מני אמר אינו קורע משום דלא מצינו קריעה בלא שבעה ופריך לר' מני מהא דר' זירא דעל אביו ואמו קורע אפילו לאחר ז' ומשני כי תניא ההיא לכבוד אביו ואמו וכתב הרא"ש ז"ל שמעינן מהא דעל אביו ואמו קורע אפילו בשמועה רחוקה והראב"ד ז"ל פי' דלא פליגי אלא בשמועה רחוקה דאב ואם ובהא נמי אמר ר' מני דליכא קריעה בלא ז' וכי תנא ההיא לכבוד אביו ואמו פי' דווקא התם קורע משום כבוד אביו והביא ראי' לזה מהא דר' חייא לא קרע לפי' ר"ח דאביו ואמו של ר' חייא הי' וכבר הקשה הרמב"ן ז"ל על דבריו ז"ל דמסתמא דהש"ס ודאי משמע דפליגי בכל מתי מצוה אבל גם על פי' הרי"ף ז"ל יש לדקדק מאי קא' ר' מני קריעה בלא ז' מי איכא הא מצינו יום ליקוט עצמות דליכא ז' ואפ"ה קורע כדתניא באבל רבתי וכן פסקו כל הראשונים ז"ל אלא דלשיטת הרמב"ן ז"ל שכ' לעיל דבשמועה רחוקה אין צריך לנהוג כל דיני אבילות א"ש קצת די"ל דהא דקאמר מי איכא קריעה בלא ז' לאו דווקא אלא מי איכא קריעה בלא אבל והשתא לא תיקשי מליקוט עצמות דביום ליקוט נוהג כל דיני אבל כל היום ומש"ה שייך בי' קריעה אבל בשמועה רחוקה דליכא אבל לא שייך בי' נמי קריעה ובזה מיושב נמי מה שלא אמר הש"ס ש"מ מדר"ח דאינו קורע משום דהא בכלל הא דאמרינן ש"מ אבל אסור בנעילת הסנדל דהכוונה לפי' הרמב"ן ז"ל דאין צריך אלא נעילת הסנדל לחוד וממילא שמעינן נמי דאינו קורע אבל לפמש"נ מד' הרמב"ם ז"ל דבשמועה רחוקה נוהג כל דיני אבל ודאי קשה מאי קאמר קריעה בלא ז' מי איכא הא מצינו בליקוט עצמות דקורע אע"ג דליכא שבעה ע"כ נראה כשיטת התוס' ז"ל דבשמועה רחוקה לכ"ע אינו קורע וכי פליגי בהא דרב אדא בשמע שמועה קרובה בשבת ולמוצאי שבת נעשית רחוקה בהא ס"ל לר' חנינא דקורע כיון דהשמועה היתה קרובה ונהי דלענין אבל נעשית רחוקה ואינו נוהג אלא יום א' מ"מ בקריעה מחייב ור' מני ס"ל כיון דלענין אבל נעשית רחוקה ה"ה לענין קריעה והיינו דקאמר קריעה בלא שבעה מי איכא דלא מצינו קריעה אלא בשעת אבל והכא כיון דנדחה האבל נדחה נמי חיוב הקריעה ור' חנינא השיב לו מנזדמן לו חלוק לאחר ז' דקורע על אביו ואמו אע"ג דכבר עבר האבל וה"נ אע"ג דלענין אבל נעשית שמועה רחוקה מ"מ בקריעה מחייב ואמר לי' ר' מני כי תניא לכבוד אביו אבל לחייבו הכא בקריעה היכא דליכא אבל לא שמעינן וכי היכא דליכא קריעה בשמועה רחוקה אפילו על אביו ואמו ה"נ אין קריעה היכא דנעשית שמועה רחוקה ולא הבנתי מה שדקדקו התוס' ז"ל אמאי לא קאמר הש"ס ש"מ מדר"ח דאינו קורע ומאי קושיא לשיטתם הא ליכא מ"ד בשמועה רחוקה דליבעי קריעה ולא איצטריך לאשמעינן כלל וכשיטה זו נראה מדברי הירושלמי שהבאתי לעיל דר' יהודה אמר קורע ומתאבל ור' חנינא אמר אינו מתאבל אבל בקריעה חייב ואמר לי' ר' מנא ויש קריעה בלא איבול והשיב לו ר' חנינא שכן על אביו ואמו קורע לאחר כמה ימים הרי מפורש דמחלקותן הוא כשיטת התוס' אלא דבזה מחולקין דלשיטת הש"ס ירושלמי ר' מנא לחומרא וכר' יוחנן ס"ל דקורע ומתאבל ולשיטת הש"ס דילן ר' מנא לקולא ואינו קורע ואינו מתאבל עכ"פ שמעי' דלאו בשמועה רחוק' נחלקו ויפלא בעיני על אדונינו רמב"ן ז"ל בתה"א שהביא מדברי הירושלמי מה שאמרו שם שכן על אביו ואמו קורע אפילו לאחר כמה ימים לראי' דעל אביו ואמו קורעין אפילו שמועה רחוקה ולא זכיתי להבין ראי' זו ואדרבה מד' הירושלמי נראה דבשמועה רחוקה ודאי אינו קורע והא דאמרינן אפילו לאחר כמה ימים היינו במי שנזדמן לו חלוק דכבר נתחייב בקריעה אלא דלא הי' לו חלוק והשתא לפ"מ שהוכחתי דבשמע שמועה קרובה בשבת פליגי א"כ מדלא פליגי נמי בשמע שמועה ברגל משמע קצת כדברי הרמב"ן ז"ל דברגל בשעת שמועה צריך לקרוע ודלא כתשובת הגאונים שכתבו דאין לקרוע כיון דליכא שבעה ושלשים ועיין בדברי הרמב"ם ז"ל ובלח"מ שם ועיין משל"מ פי"א מה' אלו ודו"ק:

ולענין מש"כ הרא"ש ז"ל בשם הרמב"ן ז"ל אם שמע שמועה רחוקה ברגל צריך לנהוג שעה אחת אחר הרגל אילולי דמסתפינא יש לי לדון בזה ומידי דהוי אליקוט עצמות דהתיר ר"מ ללקט במועד מפני ששמחה היא לו דאין האבל חל עליו כמש"כ לעיל בשם הנימוק"י ומשמע דאין צריך להתאבל אחר המועד וה"ה בשמועה רחוקה מנ"ל דמחוייב להשלים אחר הרגל והרמב"ן ז"ל בעצמו פסק כר"מ דמלקטין עצמות ברגל ולא כתב דצריך לנהוג אחר הרגל עוד נראה ללמוד מהא דמלקטין עצמות לר"מ מפני ששמחה הוא לו דאין אבילות זו ברגל ומשמע דאין צריך לקרוע ג"כ וא"כ ה"ה לשמועה רחוקה על אביו ואמו אפילו למאי דפסקינן דצריך לקרוע אבל במועד אין לקרוע ודו"ק:

שם גמרא כל האומר בפרשת כהנים כו' אבל מתאבל עליהן ואלו הן אשתו ואביו כו' הוסיפו עליהם אחיו ואחותו הבתולה מאמו ואחותו נשואה בין מאביו בין מאמו כו' מכאן סעד לשיטת הגאונים ז"ל דיום ראשון דאבילות מה"ת הוא וכמבואר בד' הרמב"ם ז"ל וילפינן לה מקרא דואכלת חטאת היום דמש"ה אסור בקדשים משום דאנינות ואבילות עליו והיינו דאמרינן בברייתא על כל האמור בפ' כהנים כו' מתאבל עליהם מה"ת הוסיפו עליהם אחיו ואחותו מאמו דבאלו ליכא אבילות מה"ת וה"ה דליכא אנינות בהו מה"ת לענין אכילות קדשים ומדרבנן הוסיפו להתאבל גם עליהם אבל אי נימא דליכא אבילות מה"ת כלל א"כ מאי הוסיפו עליהם הא כל אבילו' מדרבנן הוא אלא די"ל דהוסיפו עליהם קאי אאנינות דזה ג"כ בכלל מתאבל עליהן ומדרבנן הוסיפו גם אלו לענין אנינות ואבילות אבל באלו האסורים בפ' לכ"ע אנינות דידהו מה"ת וכן איתא באבל רבתי דאפי'