קרן אורה מועד קטן קעט

ע"ב תוס' בד"ה והתניא כו' א"כ לא ס"ל הברייתא כרב ששת דרב ששת דייק מלשון בטלו דמשמע בכולו עכ"ל ויש לדבריהם ז"ל לעיל דרב הונא דייק מדתני גזירת בטלו אבל ימים לא בטלי תיקשי עלי' מאבא שאול דנקט נמי לשון גזירת שלשים ולדידי' ימים נמי בטלו אבל למש"כ לעיל דבסברא פליגי א"ש דרבנן סברי דמצות שבעה בטלה לגמרי אבל מצות שלשים לא בטלו אלא גזירת אבל לא ימים וא"ש אומר כשם שמצות שבעה בטלה לגמרי כך מצות ל' בטלו לגמרי ומה שהקשו התוס' ז"ל אמאי לא קא' כתנאי נראה דוהתניא קאי אמאי שפי' בגמ' דימים לא בטלו היינו אם לא גילח בערב הרגל אבל אם גילח בערב הרגל מותר לגלח גם לאחר הרגל ואהא מייתי סייעתא מבריי' שלא נאמר ימים לא בטלו כלל ואפי' אם גילח ערב הרגל אסור לגלח ברגל ובהא מייתי שפיר סייעתא מברייתא דתני בה אם לא גילח ערב הרגל. ונראה לומר עוד דרבנן לטעמייהו בזה ואבא שאול לטעמי' דרבנן ס"ל דלא בטלו לגמרי מש"ה ס"ל דלא אמרינן מקצת היום ככולו בחל ז' ערב הרגל אבל בחל שמיני בשבת ערב הרגל מודו דאמרינן בז' מקצת היום ככולו כיון דעכ"פ נשלמו ימי אבילות במקצת וכמש"כ התוס' ז"ל לעיל ואבא שאול דס"ל דלגמרי בטלו מצות שלשים מש"ה ס"ל דאמרינן מקצת היום ככולו אפילו אם חל ז' ערב הרגל ובזה א"ש נמי הא דלא קאמר כתנאי דהא רב הונא ורב ששת אליבא דרבנן פליגי דבעינן דווקא שמונה ימים קודם הרגל ואהא מייתי סייעתא דלרבנן ימים לא בטלו אלא דלפ"ז לא שמעינן לאבא שאול דאמרינן מקצת היום ככולו אלא משום כבוד הרגל ולקמן משמע דאבא שאול ס"ל בכל ז' מקצת היום ככולו ולפ"ז א"ש דלכאורה קשיא דרב אדרב דלעיל אמר רב גזירת בטלו ימים לא בטלו והיינו כרבנן ולקמן אמר רב כיון שעמדו מנחמין כו' והיינו כאבא שאול ולפי הנ"ל ניחא דלעיל אליבא דת"ק פליגי אבל להלכה ס"ל לרב כאבא שאול ולשיטת התוס' דרב כת"ק ס"ל ולדינא פליגי צ"ל דבהא דימים לא בטלו ס"ל כת"ק ובהא דמקצת היום ככולו ס"ל כאבא שאול ודו"ק:

שם גמרא ומודים חכמים לאבא שאול כשחל שמיני שלו בשבת ערב הרגל דמותר לגלח בע"ש מכאן פשיטא לי מה שיש להסתפק הא דאמרי רבנן לעיל אם לא גילח ערב הרגל אסור לגלח אחר הרגל אי מיירי אפילו נאנס ולא גילח ערב הרגל כיון דלא בטלה ממנו הגזירה קודם הרגל תו לא בטלה גם אחר הרגל או דילמא דווקא היכא דלא גילח שלא ע"י אונס ולדברי התוס' שכ' דמשום קנסא הוא לא מספקא לי לפי מש"כ דדינא הוא וכן כתבו הנימוק"י והריטב"א ז"ל ומכאן משמע דאם נאנס ולא גילח בטלה ממנו גם לאחר הרגל דאל"כ מאי קמ"ל רב חסדא הא שמעינן לה ממתני' דאמרי רבנן סתמא ח' ימים קודם לרגל בטלה ממנו גזירת ל' ומשמע אפילו השמיני הוא שבת וש"מ דמותר לגלח ע"ש אלא ודאי אפילו אי נימא דאסור לגלח בע"ש אפ"ה בטלה ממנו גזירת ל' כיון דע"י אונס לא גילח וכן מוכח מהא דאמרינן לעיל גבי הא דאבל מותר לגלח ברגל ובעי לאוקמא כרבנן וחל שמיני בשבת ערב הרגל ופריך עלי' מרב חסדא דאמר מודים חכמים כו' משמע דאי לאו דרב חסדא הוי א"ש ומותר לגלח ברגל משום דבטלה ממנו גזירת שלשים אע"פ שלא גילח ערב הרגל ומדברי התוס' לעיל נראה דל"ד בתגלחת ערב הרגל תליא מילתא אלא ה"ה בדבר שלא הותר אלא ברגל ג"כ קאמרי חכמים נהג היתר ברגל מותר גם לאחר הרגל ואם לא נהג היתר אסור לאחר הרגל אבל כ"ז לשיטתם דקנסא הוא אבל לפמש"כ דדינא הוא דלא בטלו גזירת ל' לגמרי אלא אם כבר בטלו בערב הרגל ודאי נראה דבערב הרגל תליא מילתא דכל שלא בטל קודם הרגל הוי כמו חל ז' ערב הרגל דלא הי' לו שעת היתר כלל דתו לא בטלו כלל וה"נ אם לא גילח ערב הרגל תו לא בטלו כלל ועיין לעיל בסוגיא דמנודה מהו שינהוג נידויו ברגל מה שהקשיתי שם על הריטב"א ז"ל שכתב שם כיון דלא הותר אלא בערב הרגל והוא טרוד בשמחת הרגל חשוב אונס ומותר לגלח ברגל מהא דאמרינן לעיל לרבנן איבעי לי' לגלוחי ערב הרגל אלמא דלא חשיב אונס כל שהוא יכול לגלח ערב הרגל ולפום סוגיין לאו קושיא היא דהכי קאמרינן איבעי לי' לגלוחי ערב הרגל וכל שלא גילח ערב הרגל אסור לגלח גם ברגל כיון דלא בטלו גזירות קודם הרגל ועוד יתבאר בזה לקמן:

שם גמרא כיון שעמדו מנחמין מאצלו כו' וכתב הריטב"א ז"ל דדווקא אם עמדו מנחמין אבל אם לא היו לו מנחמין אסור כל היום וכשחל יום ז' בשבת אסור כל היום דבשבת ליכא מנחמין וכן כשחל שביעי בערב הרגל ולא באו מנחמין אסור לגלח כל היום והרגל מפסיקו ומותר לגלח ברגל וקשה לי על דבריו ז"ל דא"כ למה לא מוקי הש"ס לעיל הא דאבל מותר לגלח ברגל היינו אפילו כשחל ז' בערב הרגל של חול ולא באו מנחמין דלא הי' יכול לגלח ערב הרגל ועוד כשחל ז' בשבת ערב הרגל אפילו לאבא שאול אמאי הותר לגלח ברגל הא לא שייך בזה מקצת היום ככולו כיון דא"א שיבאו מנחמין בשבת ע"כ נראה דאדרבה אם לא באו מנחמים כלל כמו בשבת ודאי מותר תיכף אחר מקצת היום ורב עמרם הא קמ"ל דכ"ז שהמנחמים יושבין אסור ברחיצה וכן אמרו לקמן בבא ממקום קרוב ביום השביעי לר"ש דמונ' עמהם והוא שמצא מנחמין אצלו וזה ברור:

שם גמרא אמר אביי הלכה כאבא שאול ביום שבעה ומודים חכמים לאבא שאול ביום שלשים ורבא אמר הלכה כאבא שאול ביום ל' אבל רבנן פליגי עליו ואין הלכה כא"ש ביום ז' נראה דאביי ורבא פליגי בסברת הירושלמי שהביאו התוס' ז"ל בד"ה הלכה אביי ס"ל כי היכא דאמרי רבנן מקצת היום ככולו בשמיני ערב הרגל היינו משום דבימי שלשים מודים דאמרינן מקצת היום ככולו וא"כ ה"ה ביום שלשים וכן איתא בירו' בהדיא לחד מ"ד ורבא ס"ל דרבנן פליגי נמי ביום שלשים ולית להו מקצת היום ככולו ושמיני ערב הרגל שאני דמשום כבוד הרגל היא דאמרי מקצת היום ככולו וכאידך מ"ד בירושלמי וכמש"כ התוס' ז"ל תדע דבשמיני בשבת ערב הרגל מותר לגלח בז' ערב שבת משום כבוד הרגל דבז' ודאי לא ס"ל מקצת היום ככולו אבל א"ש לכ"ע ס"ל דבז' נמי אמרינן מקצת היום ככולו דליכא למימר דמשום כבוד הרגל הוא דאמר הכי משום דלא מסתבר למימר הכי דמשום כבוד הרגל לחוד יחשב למקצת ז' ולמקצת ל' אלא אי קשיא לי הא קשיא לי מנ"ל דרבנן לא ס"ל בז' מקצת היום ככולו ביום ז' דילמא טעמייהו דרבנן משום דלא אמרינן יום ז' עולה לכאן ולכאן דהא דייקינן מהא דאבא שאול בנזיר ד' ט"ו דס"ל דיום א' עולה לכאן ולכאן וא"כ דילמא רבנן לא ס"ל הכי אבל בעלמא לענין דין ז' מודו דמקצת היום ככולו וי"ל דאי הוי ס"ל לחכמים ביום ז' מקצת היום ככולו משום כבוד הרגל הוי לן למימר דעולה לכאן ולכאן כי היכי דמודו בשביעי בערב שבת של ערב הרגל דאמרינן מקצת היום ככולו והא דדחי הש"ס בנזיר אהא דאבא שאול משום דאבילות דרבנן שאני ה"ה דהוי מצי למידחי דמשום כבוד הרגל שאני ובעיקר טעם פלוגתייהו בדין מקצת היום ככולו הי' נראה דרבנן ילפי לאבילות ז' מקרא דוהפכתי חגיכם כו' וכמו דבחג ז' ימים שלימים ה"נ ז' ימים שלימים וכן למאן דיליף בירושלמי מקרא דופתח אהל מועד תשבו ז' ימים יומם ולילה נמי לא אמרינן מקצת היום ככולו אבל למאן דיליף מקרא דאל נא תהי' כמת הוי מקצת יום ז' ככולו כמו במצורע דהוי מקצת היום ככולו אלא דבש"ס דילן לא הוזכר אלא דרשא דאיתקיש לחג ואפ"ה הלכה כאבא שאול דמקצת היום ככולו וצ"ל כיון דאבילות דרבנן הקילו ומהא דמשמע מכאן דביום שלשים מסתבר יותר למימר מקצת היום ככולו מיום ז' נראה מזה דלא כד' הראב"ד ז"ל דדין שלשים דאורייתא הוא דלדבריו ז"ל ביום ז' דמדרבנן הוא לא אמרינן מקצת היום ככולו וביום שלשים דמה"ת הוא אמרי' מקצת היום ככולו זה לא מסתבר אלא דיש לומר כיון דדין ל' ילפי' מנזיר ובנזיר אמרינן מקצת היום ככולו לכ"ע כדתנן אם גילח יום ל' יצא ונהי דהתם לא יצא אלא בדיעבד אבל לכתחילה לא יגלח עד יום ל"א מ"מ שמעינן דשיעור פריעה לא הוי שלשים יום שלימים וכן מבואר בירושלמי לחד מ"ד ובהכי ניחא מאי דקשיא לכאורה דרבי ס"ל לעיל בשלשים יום של נידוי דלא אמרינן מקצת היום ככולו ולקמן גבי מי שבא ממקום קרוב אמר רבי והוא שמצא מנחמין אצלו משמע דס"ל דמקצת היום ככולו אפילו ביום ז' ולפי הנ"ל ניחא בשלשים יום דאבל הוא דקילי מיום ז' משום דילפינן לי' מנזיר אבל שלשים יום דנידוי דילפינן מעד חדש ימים בעינן שלשים שלימים אבל הרמב"ם ז"ל כתב דשלשים יום דאבל נמי ילפינן מקרא דובכתה את אביה כו' ירח ימים וא"כ הדק"ל מ"ש דבשלשים של אבל אמרינן לכ"ע מקצת היום ככולו ובשלשים של נידוי ס"ל לרבי דלא אמרינן מקצת היום