קרן אורה מועד קטן קעז

וא"כ ק' למה פסק דמותר לכתוב לעצמו מנ"ל הוא ואמאי לא פ' כסתם מתני' כותבין כלל וכמ"ש התוס' ז"ל דמתני' אתיא כר' יוסי ולפמ"ש ניחא מדאיפסיק הלכתא גבי ציצית בין באבן בין בפלך ש"מ דר' יוסי נמי מודה דלעצמו מותר ולפ"ז מוכח נמי מדברי הרמב"ם ז"ל דחוה"מ זמן תפילין דאל"כ לא מצינן למילף תפילין מציצית דציצית לצורך המועד הוא ותפילין לאו לצורך המועד ומר' יהודה דמתני' אין ראי' דר' יהודה לטעמי' דס"ל שבת זמן תפילין אלא ודאי נראה מד' הרמב"ם ז"ל דחוה"מ זמן תפילין ויפלא בעיני על הכ"מ ז"ל שכ' דמש"ה לא התיר הרמב"ם ז"ל אלא באין לו מה יאכל כשאר מלאכות משום דס"ל דחוה"מ לאו זמן תפילין אכתי תיקשי מ"ט דמזוזה ויש ליישב דבריו ז"ל דכוונתו לומר דמחמת זה נראה להרמב"ם ז"ל לפרש דר' יוסי מחמיר הוא משום דבשלמא ר"מ ור"י לטעמייהו דשבת זמן תפילין ומש"ה הקילו לר"מ לאחרים בטובה ולר' יהודה ע"י הערמה אבל ר' יוסי מסתמא ס"ל כהלכתא דשבת לאו זמן תפילין וא"כ אין לפרש דכדי פרנסתו היינו אפילו בהרווחה כיון דלאו זמן תפילין הוא ואין בהן צורך המועד אלא ש"מ דכדי פרנסתו היינו אין לו מה יאכל ולחומרא וכיון דמוכרחים אנו לומר כן לענין תפילין ממילא גם במזוזה לא הותר לאחרים אלא באין לו מה יאכל כן צריך לפרש דבריו ז"ל אבל לענ"ד נראה כמש"כ דאדרבה דברי הרמב"ם ז"ל דחוה"מ זמן תפילין הוא דאל"ה מנ"ל להתיר תפילין לעצמו וזה ברור ואמת ועתה תראה כי פסקי הש"ע הם סתרי אהדדי דבה' תפילין פסק דחוה"מ לאו זמן תפילין ולענין כתיבה בחוה"מ התיר לכתוב לעצמן וכיון דהוא אזיל בשיטת הרמב"ם ז"ל דר' יוסי לא התיר אלא באין לו מה יאכל א"כ אין לנו שום ראי' להתיר כתיבת תפילין לעצמו דמר"מ ור"י אין ראי' דלטעמייהו אזלי דשבת זמן תפילין ומציצית נמי אין ראי' דצורך המועד הוא ועפ"ז לא הבנתי נמי דברי הש"ג שכתב בדברי הרי"ף ז"ל דה"ה שאר ספרים שרי לכתוב כדי פרנסתו דהא תפילין נמי לאו לצורך המועד הוא והשתא ממ"נ אם נפרש דעת הרי"ף דכדי פרנסתו היינו אין לו מה יאכל א"כ למה לי' למילף מתפילין הא מילתא דפשיטא היא בכל מלאכות ואם נאמר בדעת הרי"ף ז"ל דכדי פרנסתו היינו אפילו בהרווחה א"כ ע"כ ס"ל דחוה"מ זמן תפילין הוא דאל"ה אמאי התירו בתפילין יותר משאר מלאכות וצ"ל דאפי' אם נאמר דר' יוסי התיר כדי פרנסתו בהרווחה אפ"ה אינו מוכרח לו' דזמן תפלין הוא אלא כיון דצורך מצוה הוא התירו לו כדי פרנסתו וכ"כ הנימוק"י דכדי פרנסתו היינו בהרווחה ואפ"ה לעצמו אסור משום דלאו זמן תפילין הוא הן אמת דכבר כ' דד' הנימוק"י צ"ע. עוד יש לדקדק דלפי ד' ז"ל ר' יוסי בהא דכותב ומוכר כדי פרנסתו מיקל יותר מר"מ ור"י דהם לא שרו אלא ע"י הערמה או בטובה ור' יוסי שרי למכור כדרכו כדי פרנסתו בהרווחה ולענין לכתוב לעצמו ר' יוסי מחמיר אתמהה אם לא שנא' דר' יהודה מתיר ע"י הערמה כמה שירצה ור' יוסי מחמיר הוא דלא שרי אלא כדי פרנסתו בהרווחה ועיין בתוס' מנחות שהביאו גם בדב' ר' יהודה ומוכר כדי פרנסתו ע"ש אבל בדעת הש"ג יש לומר דבאמת ר"י מיקל ומתיר נמי לכתוב לעצמו וכמש"כ לעיל בדעת התוס' לשיטה קמייתא ומ"מ אינו מוכרח דס"ל לר' יוסי דחוה"מ זמן תפילין אלא משום דלצורך מצוה התירו אפילו לצורך אחר המועד ומזה יליף נמי לשאר ספרים דמותר למכור כדי פרנסתו אע"פ שאין לצורך המועד אבל לא משמע כן מהא דהשמיטו בברייתא ספרים ולא הזכירו אלא תפילין ומזוזות ש"מ דכל מחלוקתן הוא בתפילין ומזוזות לבד מפני שהם לצורך המועד. והנה יפלא בעיני על מאור עיני הגולה הגאון ר"א ז"ל בש"ע שכתב דאין לדיעה זו דחוה"מ זמן תפילין עיקר כלל ע"ש ואני בעניי אומר כי אדרבה דעה זו דלאו זמן תפילין אינה מתיישבת כלל לפי סוגיא דשמעתין כיון דהוא ז"ל מודה בזה מדשרינן לעצמו ש"מ דזמן תפילין הוא א"כ לפי שיטה זו דר' יוסי לקולא ומתיר למכור כדרכו לאחרים ודאי כ"ש דמתיר נמי לעצמו ומוכח נמי מדברי ר' יוסי דהלכתא כוותי' דחוה"מ זמן תפילין ולדברי הרמב"ם ז"ל דמפרש דר' יוסי לחומרא ג"כ כבר הוכחתי דס"ל דחוה"מ זמן תפילין מדהתיר לכתוב לעצמו ועל עיקר שיטה זו דר' יוסי לחומרא כבר הקשיתי לעיל ע"ז קושיות חמורות ופשטא דשמעתין ודאי לא משמע כן וא"א לקיים דיעה זו דחוה"מ לאו זמן תפילין אלא אי כדעת הנימוק"י דלמכור לאחרים שרי אפילו בהרווחה ור"י ומ"מ לעצמו אסור וכן מבואר בדברי רבינו ירוחם וכבר כתבתי מה שיש לדקדק על דברי הנימוק"י ומדכייל ר' יוסי לתפילין ומזוזות בחד דינא ודאי משמע דבתרווייהו שרי לכתוב לעצמו. או שנאמר לדיעה זו דהא דשרי לכתוב לעצמו לאו משום דצריך להו במועד אלא משום דצורך מצוה הוא תיכף לאחר המועד וכמש"כ בדעת הש"ג וא"כ אין אנו צריכין לכל הדחויין ולמימר דר"מ ור"י לטעמייהו דהא בלא"ה אין ראי' מכאן דזמן תפילין אם זה הדרך קשה מאוד למימר דר' יוסי מיקל בתפילין דאין בהם צורך המועד אליבי' יותר מר"מ ור"י דלדידהו יש בהן צורך המועד אבל אי נימא דלכ"ע זמן תפילין הוא אתיא שמעתא כפשטי' בלי שום פקפוק וכל חד מהני תנאי מיקל אחברי' ר"מ לא שרי לאחרים אלא בטובה ור"י לא שרי אלא ע"י הערמה ור' יוסי מתיר אפילו כדרכו בלא הערמה כדי פרנסתו אבל לעצמו שרי לכולהו כיון דלצורך המועד הם וסתמא דמתני' כר"מ וכמש"כ דוודאי אי אפשר לפרש כפשטי' דת"ק דמתני' אוסר הכל ואפילו לעצמו משום דלא גרע זה מתיקון מלבוש שהתירו במועד לצורך וראיתי בטור ז"ל שכ' דבציצית אסור לאחרים ומשמע אפי' פרנסתו ולא ידעתי מאי איכא בין ציצית לתפילין ומזוזות שהותר לצורך אחרים למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' ועתה נבא אל ד' הירושלמי שהביאו התוס' ז"ל חד בר נש אביד תפילוי ואמר לו רבה בב"ח לעשות ע"י הערמה ורב הורה לרב חננאל לכתוב לי' להדיא בלא הערמה ופריך עלי' ממתני' דכותב לעצמו אין אבל לאחר לא ומשני רב פתר לה בכותב להניח ופי' בו כל הראשונים דלעצמו שרי אפי' להניח לאחר המועד כדי שיהי' מזומנים לו לאחר המועד מיד וכבר כתבתי לעיל דקשה להתיר בשביל אחר המועד כיון שיש לו תפילין ואין צריך להם עתה מוכח מהאי עובדא נמי דלצורך המועד מותר אפילו לאחר וש"מ דזמן תפילין הוא וכתב הגאון ר"א ז"ל לדחות גם זה דהירושלמי קאי אליבא דר' יהודה דאמר כותב אדם לעצמו ור"י לטעמי' דשבת זמן תפילין וכבר כתבתי ע"ז בחי' בעירובין פ' המוצא תפילין דלשיטת הירושלמי שם אינו מוכרח לומר דר' יהודה ס"ל דשבת זמן תפילין ובלא"ה ג"כ לאו דיחוי הוא דלפ"ז צ"ל דרב ורבה בב"ח נמי הכי ס"ל דשבת זמן תפילין והוא דלא כהלכתא ועיין תוס' מנחות אבל האמת נראה דעובדא דהירושלמי היינו הך עובדא דאורי לי' רב לרב חננאל דסוגיין וכי היכי דעובדא דהירושלמי מיירי לצורך המועד ה"נ מיירי בסוגיין ורבה בב"ח בעי למימר התם דלאחר לא שרי אליבא דר"י אלא ע"י הערמה וכדתניא אליבי' הכא בש"ס דילן ורב ס"ל דאליבא דר"י נמי שרי אפילו בלא הערמה לצורך המועד ולעצמו שרי אפילו להניח וכיון דשמעינן מינה דלאחר לא שרי אלא לצורך המועד א"כ שמואל ור' יוחנן נמי הכי ס"ל דזמן תפילין הוא מהא דשרי לכתוב לאחר ואי לאו דמסתפינא הייתי מפרש הא דאסור לאחר בכותב להניח היינו יותר מכדי פרנסתו ולכתוב כמה שירצה ולהניח אולי מצטרך למי והיינו הך דאורי לי' רב לרב חננאל בש"ס דילן וע' בב"י סי' תקמ"ה מה שפי' בדברי הירושלמי למ"ד לאו זמן תפילין הוא דלהניח היינו להניחן לאחר זמן בקרן זוית בהא הוא דשרי דוקא לעצמו ולא לאחרים אבל אם הוא צריך להם תיכף אחר המועד שרי אפילו לאחרים וגם זה קשה דלאחר זמן מה לי לעצמו מה לי לאחרים כיון דאין צריך להם ומהאי עובדא דהירושלמי מוכח נמי דהוראת רב לרב חננאל הי' לקולא להתיר אפילו שלא ע"י הערמה ומוכח מינה דר' יוסי דאמר מוכר כדרכו כו' היא לקולא וכמש"כ לעיל דהיא השיטה הנכונה דמסתמא לא פליגי בזה תלמודין אהדדי וכי היכא דבעובדא שהביאו בירושלמי פסק רב לקולא ה"נ בהא דאורי לי' רב לרב חננאל בש"ס דילן דחד הנראה היא ועל מה שעמדתי לעיל על דברי הטור ז"ל שכ' דבציצית לאחרים אסור והקשיתי דמ"ש מתפילין ועיינתי בירושלמי ואיתא התם להדיא כמש"כ דבציצית נמי שרי בין לעצמו בין לאחרים ורב אמר הכי ופריך עלי' נמי ממתני' דטווה אדם תכלת לציצתו אבל לאחר לא ומשני כמו גבי תפילין רב פתר למתני' בטווה להניח וכיון דבתפילין קמ"ל כרב ה"נ בציצית והדבר ברור ולשון אדונינו הטור ז"ל צ"ע ולענין מש"כ הראשונים דהאי מילתא דחוה"מ אי זמן תפילין אי לא תליא בהך מחלוקת אי מלאכת חה"מ