קרן אורה מועד קטן קעו

לרבנן ועיין מ"א ז"ל בסי' תקמ"ה שכ' דבשטר מכירה נמי אם מכר קודם המועד אסור לכתוב שטר כמו בשטר אריסות ולא חשיב דבר האבד והוא דלא כדברי התוס' ולמש"כ א"ש דברי התוס' ולא דמי שטר מכר לשטר אריסות והט"ז שם כתב ג"כ כדברי התוס' ופי' דהא דכתב רמ"א ז"ל דשטרי אריסות אין כותבין היינו היכא דהי' יכול לכתוב קודם המועד וגם בזה קשה דא"כ מאי טעמא דר' יהודה דמתיר שמא יקדמנו אחר הא כיון מלאכתו במועד אסור בדבר האבד אלא ודאי כמש"כ דבשטר אריסות שלא הי' יכול לכתוב קודם מיירי ואפ"ה לא חשיב דבר האבד לרבנן כיון דלא יהי' לו הפסד מזה אבל בשטר מכר יהי' לו הפסד אם כבר נתן לו מעות ומה שכתבו התוס' בפשיטות דאם הי' יכול לכתוב קודם המועד אסור לכתוב מספקא לי מהא דאיתא בירושלמי פלוגתא דאמוראי באין לו מה יאכל ור' יוסי ס"ל דאסור דא"כ נמצאת מתיר את האומנות במועד ומפרש למתני' דאם אינו מאמינו היינו למלוה שעברה או שאין לו מה יאכל היינו מלוה הבאה דללוות לו במועד לא שרי אלא באין לו מה יאכל ללוה דאם אינו צריך ללוות אלא להרווחה אסור ללוות לו ולבא לידי כתיבה ורישא אם אינו מאמינו מיירי שכבר לוה לו קודם הרגל והשתא אינו מאמינו מותר לכתוב אלמא דאפילו הי' יכול לכתוב קודם מותר לכתוב במועד אע"פ שמתחילה לוה לו באמנה עכשיו אינו רוצה להאמינו ועיין במ"א סי' הנ"ל שכתב על הא דאין כותבין שט"ח דאם כבר נתן לו מעות מותר שמא ימותו עדים כמו במתנה משמע מד' ז"ל דמתני' מיירי דווקא ברוצה ללוות לו עתה ובירושלמי שהבאתי מבואר להדיא דאפילו אם כבר לוה לו אין כותבין אם לא באינו מאמינו וע' עוד שם במ"א ז"ל מש"כ על דברי רמ"א ז"ל שכ' והלוה צריך למעות אי דווקא באין לו מה יאכל או אפילו להרווחה ע"ש ומירושלמי הנ"ל מוכח דבעינן דווקא אין לו מה יאכל אלא דס"ל מדלא אמרינן הכי בש"ס דילן לפרש מתני' הכי אלא דייקינן מינה לשכר פעולה שאין לו מה יאכל ש"מ דס"ל דמלוה שעברה בלא"ה מותר לכתוב וכמש"כ המ"א ז"ל וע"כ אם אינו מאמינו קאי על מלוה הבאה ושאין לו מה יאכל לאתויי מאי ש"מ לאתויי שכר פעולה והשתא לשיטת הש"ס דילן לא הוזכר במתני' שהלוה אין לו מה יאכל אלא אפי' להרווחה מותר ללוות לו ולכתוב שט"ח ועדיין צ"ע ומה שפי' הרמב"ן ז"ל הא דאין כותבין שטרי אריסות בשקיבל עליו קודם המועד היינו משום דאל"ה לא הוי שרי ר"י ולדידי' צ"ע כיון דמותר לקבל במועד א"כ מותר נמי לכתוב דחשיב דבר האבד שמא יקדמנו אחר:

שם במשנה גיטין בירושלמי פריך הלא מיצר הוא ואמאי שרינן לגרש במועד כיון דיש לו צער ומשני כיון שנתן דעתו לגרשה לאו מיצר הוא ולפ"ז לכופו לגרש אסור במועד אלא די"ל כיון דמחמת מצוה הוא דכייפינן לי' לא חיישינן לצערו וק"ל:

שם במשנה שטרי חליצה לכאורה אי נימא דליבם אסור מה"ת במועד מושמחת בחגך א"כ אמאי לא נימא כל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה וי"ל דבדבר התלוי בזמן לא אמרינן הכי וכבר כתבתי לעיל דביבום לכ"ע לא הוי אלא מדרבנן ע"ש:

דף יט גמרא ת"ר כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו כו' התוס' ז"ל כתבו ב' שיטות בזה ראשונה היא דר"מ מתיר לעצמו משום דצריך להם במועד דזמן תפילין הוא ולאחרים אינו מותר אלא בחנם אבל לא בשכר ולא דמי צורך מצוה לצורך אוכל נפש דמותר לאחרים בשכר אבל בצורך מצוה לא הותר אלא בחנם ור' יהודה א' דשרי לאחרים ע"י הערמה וכתבו התוספ' דר' יהודה מחמיר אבל אינו מוכרח ואדרבה ר"י מיקל הוא דשרי ליטול שכר ע"י הערמה ור' יוסי מיקל יותר ומתיר למכור כדי פרנסתו ברווח והכל מפני שצורך המועד הוא ואכתי לא דמי לצורך אוכל נפש דשרי למכור ככל הצורך לעם אבל בזה לא שרינן אלא כדי פרנסתו ולשיטה זו מתני' דתנן אין כותבין תפילין ומזוזות דלא כמאן מהני תנאי דברייתא דכולהו שרו לעצמו וגם לאחרים כ"א לשיטתו וכתבו התוס' בשם הר"ר יונה דמצי אתיא כר"מ והא דתנן אין כותבין היינו כדי למוכרן לאחרים דר"מ לא שרי אלא בטובה ולעצמו ג"כ אסור להניחם לאחר המועד אבל לצורך המועד לתנא דמתני' נמי שרי ולפ"ז צריך לומר ר' יהודה דפליג במתניתין ואומר כותב אדם תפילין לעצמו היינו אפילו כדי להניחם לאחר המועד וכ"כ המהרש"א ז"ל וט"ס שם בדבריו ובמקום ר' יוסי צ"ל ר' יהודה וי"ל עוד דר"י לאו לאיפלוגי אתי וכן מצינו בכמה מקומות דלא מסתבר לו לומר דר' יהודה מתיר אפילו להניח לאחר המועד דלא עדיף מאוכל נפש דלא שרי לאחר המועד ועוד כיון דע"כ יש לו תפילין כיון דזמן תפילין הוא וא"כ למה נתיר לו לכתוב עוד לצורך אחר המועד כיון דיש לו. ודבריהם ז"ל כאן הוא דלא כמש"כ בד"ה ר' יהודה דר' יהודה מחמיר יותר מר"מ דא"כ מתני' מצי אתיא כר' יהודה דאין כותבין לצורך אחרים אלא ע"י הערמה אבל לא בחנם אם לא מדסיפא ר"י הוא רישא לאו ר"י ואיפסיק הלכתא כר' יוסי דמוכר לאחרים כדי פרנסתו כדרכו בלא הערמה כיון דצורך המועד הוא ולשיט' זו שמעינן מכל הני תנאי ואמוראי דחוה"מ זמן תפילין הוא מדהתירו לכתוב ולמכור כדרכו כדי פרנסתו. וכתבו התוס' עוד שיטה אחריתי דר' יוסי מחמיר מכולהו ולא הותר אלא כדי פרנסתו היינו אין לו מה יאכל ור"מ ור"י התירו עוד לעצמו ולאחרים למר בטובה ולמר ע"י הערמה אבל ר' יוסי אינו מתיר אלא באין לו מה יאכל אבל לא לעצמו ולפ"ז מתניתין דאין כותבין אתיא כוותי' דבאין לו מה יאכל לא אצטריך לאשמעינן והקשו ע"ז דא"כ הו"ל למימר אין כותב אלא כדי פרנסתו אלא דזה יקשה נמי לר' יהודה לשיטתם דר' יהודה מחמיר יותר מר"מ ולדידי קשיא טובא לשיטה זו מאי כדרכו דקאמר ר' יוסי בשלמא אי נימא דר' יוסי לקולא א"ש דקמ"ל דאין צריך להערים אלא כותב כדרכו כדי פרנסתו אבל אי ר' יוסי לחומרא מאי כדרכו דקאמר וכי מאן פליג עלי' למיבעי הערמה בזה ועוד לפ"ז לא הוי להו לרב ולרבה בב"ח ולשמואל ור' יוחנן לפסוק הלכה כר' יוסי הו"ל למימר הלכה כסתם מתני' דאין כותבין והתירא דאין לו מה יאכל כבר שמעינן לה ממתניתין דלעיל ועוד מה טעם יש בדבר לאסור כתיבת תפילין ומזוזה לצורך המועד וכי גריעי הם משאר צרכיו שהתירו אפילו אינן אוכל נפש ונהי דאתפילין י"ל דס"ל חוה"מ לאו זמן תפילין הוא אבל מזוזה מאי איכא למימר ע"כ נראה עיקר כשיטה קמייתא דר' יוסי לקולא ומתני' אתיא כר"מ כמש"כ התוס' והתירא דלעצמו לא אצטריך לאשמעינן דפשיטא דשרי אלא קמ"ל דלאחרים אין כותבין ואתי ר' יהודה למימר כותב אדם תפילין לעצמו וקמ"ל דע"י הערמה זו יכול לכתוב גם לאחרים וכדאמר בברייתא ור"י מתיר למכור כדרכו כדי פרנסתו ואיפסקא הלכתא כוותי' ומוכח מכולהו תנאי ואמוראי דחוה"מ זמן תפילין הם. והתוס' ז"ל כתבו דאין להביא ראיה מכאן דחוה"מ זמן תפילין משום דר"י ור"י ס"ל שבת זמן תפילין והדיחוי הזה לא אתי שפיר אלא אם נאמר דר' לחומרא ולא התיר אלא באין לו מה יאכל אבל אפילו לעצמו לא א"כ לא שמעינן מר' יוסי דחוה"מ זמן תפילין אלא מר"מ ור"י לחוד הוא דשמעינן לה וע"ז שפיר כתבו דר"מ ור"י לטעמייהו אבל אי נימא דר' יוסי לקולא ומתיר אפילו למכור כדי פרנסתו בריוח א"כ כש"כ דשרי לעצמו ומוכח נמי מדברי ר' יוסי דחוה"מ זמן תפילין ותו ליכא למדחי כמש"כ התוס' ולפ"ז לא הבנתי מש"כ עוד לרב ורבב"ח נמי מצי סברי דשבת זמן תפילין וע"כ לא איצטריך למימר הכי אלא אם נפרש דכותב ומוכר כדרכו כדי פרנסתו קולא היא וא"כ מה יועיל אי נימא דרב ורבב"ח הכי סברי הא אכתי מוכח מר' יוסי דחוה"מ זמן תפילין וכי נאמר דגם הוא ס"ל שבת זמן תפילין ועוד הא שמואל ור' יוחנן נמי אמרי הלכה כותב ומוכר כו' ור' יוחנן אית לי' בהדיא במנחות דלילה לאו זמן תפילין וה"ה שבת וי"ט כדמוכח בעירובין ומנחות דמאן דאית לי' לילה לאו זמן תפילין שבת וי"ט נמי לאו זמן תפילין. וראיתי בנימוק"י שכ' לפרש דר"מ ור"י לטעמייהו דס"ל דשבת זמן תפילין ומש"ה התירו לכתוב לעצמו ור' יוסי ס"ל דלאו זמן תפילין ומש"ה לא הותר אלא כדי פרנסתו אבל לא לעצמו ודבריו נפלאו תינח תפילין מזוזה מא"ל ואמאי אסור לכתוב לעצמו כיון דצורך המועד הוא וכן קשיא לי הא גופא לשיטת התוס' ז"ל דר' יוסי לחומרא ולא שרי אלא באין לו מה יאכל אבל לא לעצמו ואתיא מתני' כוותי' דאין היתר לכתוב תפילין ומזוזות אפילו לצורך המועד וא"כ תכלת לציצתו נמי אסור דמ"ש והשתא הלכתא דר' יוחנן סתרי אהדדי דאמר הלכה בין באבן בין בפלך לענין ציצית ולענין תפילין ומזוזות פסק כר' יוסי דאינו כותב אלא כדי פרנסתו והיינו אין לו מה יאכל אלא ודאי מודה ר' יוסי דלעצמו מותר והיאך כ' ז"ל דמתניתין אתיא כר' יוסי ועפ"ז נתיישבו לי דברי הרמב"ם ז"ל שנראה מדבריו ז"ל דמפרש דר' יוסי לחומרא ולא התיר אלא באין לו מה יאכל וכמש"כ הה"מ שם דלא הותר בזה יותר משאר מלאכות