קרן אורה מועד קטן קעד

אבל עיקר קושייתם תמוה הוא מאי ענין תכבוסת לאיסור מלאכה דתכבוס' כצורך אוכל נפש והוא הותר לאבל וכן משמע לעיל בכמה דוכתי:

שם גמרא כשם שאסור לגלח במועד כך אסור ליטול צפרנים כו' וכשם שאסרו לגלח באבל כו' נראה דטעם פלוגתייהו הוא משום דר' יהודה חשיב לי' נטילת צפרנים לקישוט כמו גילוח ומש"ה אוסר במועד מפני הטעם שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול ובאבל נמי הרי זו בכלל איסור גילוח שנאסר כדי שלא יתקשט ור' יוסי ס"ל דנטילת צפרנים לא חשיב קישוט כ"כ ומש"ה לא גזרו בו במועד דלאו נוול הוא כ"כ וכן באבל לא גזרו עליו ולפ"ז בשפה המעכבת האכילה י"ל דר' יהודה נמי מודה דמותר דהא אינו מתכוין לקישוט ושאינו מעכבת ר' יוסי נמי מודה דאסור דעשיית שפמו בכלל גילוח הוא וכן מבואר באבל רבתי אסור בנטילת שער אחד ראשו ואחד שפמו ואחד זקנו כו' אך למאי דס"ד לקמן דיד אין דרגל לא ע"כ הוי ס"ד דטעמי' דר' יוסי הוא משום דמאיס התירו לו וא"כ י"ל דלמסקנא נמי טעמא הכי הוא ואיידי דהתירו דיד התירו נמי דרגל וא"כ נטילת שפה נמי שייכי בפלוגתא דר"י ור' יוסי לר' יוסי שרי משום מיאוס ולר"י אסור כי היכא דאסור בנטילת צפרנים אע"ג דמאיס והריטב"א ז"ל כתב דבאבל רבתי משמע דפליגי ר' יהודה ור"י בקרא דועשתה את צפרני' אי גידול הוא או העברה ואני לא מצאתי רמז מזה דמאי דמייתי התם אחר תספורת ל' יום פלוגתייהו דר"ע ור"א דועשתה את צפרניה מילתא אחריתי היא דקחשיב הרבה דברים שזמנן ל' יום והנה בין אם נאמר דר' יוסי מתיר משום דלאו קישוט הוא ובין אי טעמא דר' יוסי משום מיאוס נראה דבמועד אליבי' מותר בלי שום שינוי דלמה נצריך שינוי בזה כיון דמשום מלאכה ליכא איסורא בזה כדאיתא לעיל לענין גילוח משום דצורך הגוף וליכא איסורא בזה אלא משום גזירה שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול וכיון דלא גזרו בצפרנים ממילא מותר אפילו בלא שינוי ולר' יהודה דס"ל דגזרו בצפרנים כמו בגילוח נראה דאסור אפילו ע"י שינוי דגם זה בכלל גזירה שלא יכנס ולקמן בשמעתין יבואר יותר ע"פ ד' הראשוני' ז"ל:

דף יח תוס' בד"ה ואסתייע מילתא תימא כו' וי"ל דפתיחת פיו לשטן לא שייך בהא דרב פינחס דלא אמר אלא בלשון אי בדידי' הוי ועיין מהרש"א ז"ל בח"א:

שם גמרא אמר רב חייא ב"א אמר רב ובגנוסטרי אסור. הנה רבו בזה השיטות כאשר אבאר אי"ה ותחילה נאמר בביאור דברי התוס' ז"ל כי ד' ז"ל צריכין ביאור:

הנה מתחילה כתבו דמהא דאמרינן בגנוסטרי אסור משמע דווקא גנוסטרי אבל בשאר כלי כמו תער ומספריים מותר וע"ז הקשו מהא דר' יוחנן שקלינהו בשיני' ואמאי הא במועד ודאי הלכה כר' יוסי וא"כ אפי' בתער ומספרים מותר וכתב דשמא ר' יוחנן סבר הלכה כר' יהודה במועד וס"ל דמועד חמיר דלא כרב שישא ודבריו ז"ל בזה נפלאו ממני דאיך אפשר לומר דר"י כר' יהודה ס"ל א"כ מאי קאמר הש"ס ש"מ מותר ליטול צפרנים אדרבה הוי לי' למימר ש"מ אסור ליטול צפרנים כר' יהודה וכלישנא דברייתא ועוד אי בשיני' אפי' ר' יהודה מתיר א"כ אמאי הניח רב פנחס לטופרי' דהוי נפישן הא בשיני' לכ"ע מותר גם מש"כ לר' יוחנן דמועד חמירא לי' לא מסתבר לו כן וכמו שכתבתי לעיל אלא צ"ל לשיטה זו דשיני' דר' יוחנן ל"ד דה"ה דמותר בתער ומספרים והיינו כר' יוסי אבל בגנוסטרי אסור אפי' לר' יוסי ואין חילוק בזה בין אבל למועד אבל לדעת התוס' מועד חמור וכר' יוחנן ולא הותר במועד אלא בשיניו דווקא וכתבו ע"ז בשם ר"ת ז"ל להתיר גם ליטול של זו בזו דזה חשיב שינוי:

וכתבו ז"ל עוד ושמעתי בשם הרשב"א להתיר נטילת צפרנים לנשים וצ"ל שדעתו להתיר אפילו בכלי דאי בשינים או ביד אפילו לאנשים מותר והביאו עוד דעת בה"ג להקל בנטילת שער לאשה באבילות אחר שבעה וכל דבריהם אלו הולכים ע"ד שיטה זו דתער ומספרים מותר ודווקא גנוסטרי אסורים ומחמת זה מוכרח לומר דר' יוחנן ס"ל במועד כר' יהודה ובשיניו אפילו לר' יהודה מותר אך מש"כ וגם בשם ר' חיים שמעתי שהי' מתיר נטילת צפרנים במועד דבריהם בזה סתומים במאי קמיירי אי בשיניו הא ליכא מאן דאסר ואי בכלי מה גם הא לשיטתם לעיל אסור במועד בכלי וע"כ צ"ל דמיירי בנטילת צפרנים לאשה אפילו בכלי אח"כ הביאו דברי בה"ג לחלק בין תוך שבעה לתוך ל' דבתוך ז' בגנוסטרי אסורי בשיניו מותר ולאחר שבעה אף בגנוסטרי מותר. והנה דעת בה"ג ז"ל דלא כמש"כ לעיל להתיר בתער ומספרים אלא דאין הותר אפילו באבל אלא בשיניו אבל בכלי אסור ול"ד גנוסטרי ותמהו ע"ד ז"ל אי סבר כר' יוסי יתירו לגמרי היינו משום דיש לפרש הא דאמרינן בגנוסטרי אסור אמועד קאי כעובדא דר' יוחנן דשקלינהו בשיניו ותי' דמסתבר לי' דבאבל נמי לא התיר אלא בשיניו כמו במועד ומיושב בזה קושיית מהרש"א ז"ל שהק' מהיכא פשיטא להו במועד יותר ע"ש. והנה לשיטה זו ליכא היתירא אלא בשיניו בין במועד בין באבל לבד אחר שבעה מותר אפי' בכלי ולהכי כתבו לקמן גבי היתר שפה דמיירי באבל לשיטתן וכפירש"י ז"ל צ"ל דהתיר להם ע"י שינוי או מיירי לאחר שבעה ואפשר מכאן הוציא הבה"ג ז"ל לחלק בין תוך ז' לאחר ז'. אבל הרי"ף ז"ל כתב בזה עוד שיטה אחרת דהא דאמר ר' חייא ב"א אמר רב בגנוסטרי אסור היינו דווקא לענין אבל. אבל בחוה"מ שרי בכל גוונא והביא ראיה לזה מהא דלא קאמר ש"מ מדר' יוחנן דאסור ליטול בכלי ועיין בבעה"מ ז"ל מש"כ על ראי' זו דאינה מוכרחת אבל הרמב"ן ז"ל במלחמות הביא עוד ראי' לדברי הרי"ף ז"ל מהא דהתירו שפה ופירשוה במועד וכי היכי דשפה ע"כ במספרים ה"נ בנטילת צפרנים אבל כבר הקשה הריטב"א ז"ל איך אפשר לחלק בלשון ברייתא בדברי ר' יוסי דאמר מותר בזה ע"י שינוי ובזה אפילו שלא ע"י שינוי ועוד דבירושלמי משמע דעובדא דהאי זוגא מחמתן הוי באבל וכפירש"י והתוס' ז"ל ואביא לך סוגיית הירושלמי שפה ונטילת צפרנים אית תנוי תני ברגל מותר ובאבל אסור ואית תנוי ברגל אסור ובאבל מותר מאן דתני באבל מותר בשיש שם רגל היינו גם לכבוד הרגל ומ"ד באבל אסור בשאין שם רגל מ"ד ברגל מותר בשאין שם הערמה היינו שלא הערים לכוין מלאכתו במועד ומ"ד ברגל אסור בשיש הערמה ולפ"ז באבל לחוד אסור וברגל לא שרי אלא אם אין שם הערמה ר' חייא בר אשי אמר רב הלכה כדברי המיקל כאן וכאן היינו דבין באבל ובין ברגל מותר בכל גוונא רב שמן בר אבא בשם ריב"ל הלכה כדברי המיקל באבל משמע דלא פסק לקולא אלא באבל אבל לא במועד ואהא קאמר האי עובדא דזוג בא מחמתן והתיר להם ר' שפה ונטילת צפרנים היינו דהקיל באבל ומייתי עלה בהדא דרב שמואל דמבת אחתי' והוי מצמי טופרי' אלמא דהאי עובדא דזוג בא מחמתן מיירי באבל וכשיטת התוס' ז"ל וא"כ אין ראי' מכאן לחלק בין מועד לאבל ומה שכתב הרמב"ן ז"ל בשלמא באבל שייך לאסור בגנוסטרי כדי שלא יתקשט אבל במועד אין טעם לאסור בגנוסטרי יותר משיניו נראה לי דע"פ שיטת הירושלמי ניחא דהא איכא מ"ד התם דברגל אסור משום הערמה ור' חייא בר אשי מיקל כאן וכאן לגמרי ולא חייש להערמה והיינו דקאמר בש"ס דילן לאסור בגנוסטרי ומש"ה תו לא חיישינן להערמה כיון דאסור כדרכו והשתא בתרווייהו גנוסטרי אסור במועד כדי שלא יערים ובאבל כדי שלא יתקשט אבל בשפה דלא הותר אלא המעכבת האכילה לא שייך בזה לא הערמה ולא קישוט ולהכי מותר אפילו במספרים בין באבל בין במועד אלא דהערמה זו שאמרו בירושלמי לא ברירא לי דלכאורה מותר בזה אפי' כוון מלאכתו כיון דהוי כאוכל נפש וכמש"כ לעיל לענין גילוח וי"ל דמ"מ לכתחילה אסור לכוין מלאכתו בכה"ג. אך אכתי קשה הא דמשמע בירושלמי דבשפה נמי שייך הערמה כדאיתא התם שפה ונטילת צפרנים אית תנוי תני כו' אבל נראה דלא גרסינן שפה ברישא אלא נטילת צפרנים ורב הוא דחידש ואמר שפה כנטילת צפרנים לכל דבר. ועתה נשוב לבאר בקצרה כל השיטות בזה שיטת התוספו' בראשית דבריהם ז"ל דבגנוסטרי אסור בין באבל בין במועד אבל בשאר כלי באבל מותר ובמועד אסור מהא דר' יוחנן דשקלינהו בשיניו:

אח"כ הביאו דברי הבה"ג ז"ל ונאדו בזה מתחילת דבריהם להתיר שאר כלים אלא ליכא התירא בין באבל בין במועד אלא בשיניו או זו בזו אבל כל הכלים בגנוסטרי הם ואסור והא דהתירו שפה היינו נמי ע"י שינוי או לאחר שבעה כשיטת בה"ג ז"ל. וד' הרי"ף ז"ל דבמועד מותר אפילו בכלי או בגנוסטרי והא דאמר ר' חייא בר אשי בגנוסטרי אסור היינו באבל ולפ"ז שפה לא התירו באבל כלל כיון דא"א אלא ע"י כלי:

ולפי מה שהעליתי בגנוסטרי אסור בתרווייהו ושפה מותר בתרווייהו אפילו ע"י כלי. שוב מצאתי בתה"א להרמב"ן ז"ל שהביא בשם הראב"ד ז"ל לאסור שפה באבל ונחלקו עליו ומסיק כמש"כ דאפי'