קרן אורה מועד קטן קסא

לכ"ע בלי שום שינוי כיון דאחרים עושין לו וברי"ף ז"ל גרס זיתיו להיפך וכן הוא גירסת הרמב"ם ז"ל ועיין במ"מ ובנימוק"י אלא דמה שכ' הנימוק"י דבירושלמי משמע דבאבל אפילו לר"י מותר בלא שינוי צ"ע לענ"ד דבירושלמי מייתי הך ברייתא דאלו דברים כו' ואמר התם מאן אמרו לו ר' יוסי ופריך מחלפא שיטתי' דר' יוסי לפי הגהת ק"ע שם במתני' קאמר דאל יאבד דבר מועט ומש"ה זולף כדרכו והכא אמר אם לא תזרע בבכיר תזרע באפל אע"ג דיש לו הפסד קצת ומש"כ תמן יכול להערים גבי זריעת פשתן יכול להערים ומש"ה אסר ר' יוסי ופריך וכש"כ דקשיא דר"י אדר' יהודה תמן דרכו להערים אמר מותר גבי פשתן כש"כ במתני' דליכא למיחש להערמה ומסיק אמרו לו היינו ר' יהודה ור"י עצמו ס"ל דאם לא יזרע בבכיר חשוב הפסד עכ"פ ולפ"ז מוכח דר' יהודה גבי אבל נמי אינו מתיר הפסד מועט אבל באמת פירושו תמוה ועיקר הנוסחא כך היא מיחלפא שיטתי' דר"י תמן במועד הוא אומר יאבד דבר מועט כו' והכא אמר הכי דהפסד מועט נמי עושין בשבילו ומשני תמן במועד דרכו להערים אבל באבל אין דרכו להערים ומש"ה מותר אפילו הפסד מועט ופריך כש"כ דמחלפא שיטתי' דר' יוסי ומשני דאמרו לו היינו ר' יהודה דמועד וס"ל דמועד ואבל שוין והשתא איכא תלתא תנאי ר' יהודה ס"ל במועד לא התירו הפסד מועט ובאבל התירו גם הפסד מועט ואמרו לו ס"ל דגם באבל לא התירו הפסד מועט ור' יוסי ס"ל דאפי' במועד התירו גם הפסד מועט וא"כ דברי הנימק"י ז"ל נכונים ומוכח מדברי הירושלמי דבאבל גם ר' יהודה מודה וכן תני התם זיתיו הפוכים טוחנן כדרכן משמע דלענין אבל ע"י אחרים מודה ר' יהודה לר' יוסי אלא דלפי שיטת הירושלמי תיקשי אמאי השמיטו הרי"ף והרמב"ם ז"ל דברי ר"י דזורעין לו שדה ניר ומשמע דפסקו דלא כוותי' ואמאי כיון דקי"ל כר' יוסי לענין מועד א"כ כש"כ לענין אבל ומאמרי לו אין ראי' דהא הם אזלי בשיטת ר' יהודה במועד וגם יקשה מכאן על הרמב"ן ז"ל שהביא ראי' מכאן דאפא לשווי' חרפא לא חשיב הפסד בפ"ק בהלכה דהאי תרביצא שרי לתרבוצי ולפי הנ"ל אדרבה ראיה להיפך דחשיב הפסד לדידן דקיי"ל כר' יוסי אבל אחר העיון נראה דאין להשוות בזה גמרא דידן עם הירושלמי דע"כ לא פריך אהדדי דר"י אדר"י ודר' יוסי אדר' יוסי אלא לפי שיטת הירושלמי דטעמייהו הוא משום דר' יהודה אינו חושש להפסד מועט ור' יוסי חייש אפילו להפסד מועט וא"כ פריך שפיר אהדדי מזריעת פשתן אבל לשיטת הש"ס דילן לא פליגי כלל בהפסד מועט ומרובה אלא בשינוי פליגי ר' יהודה בעי שינוי אפילו בדבר האבד ור' יוסי לא בעי שינוי א"כ תו לא תיקשי מהא דבשדה ניר ופשתן ר' יהודה לקולא ור"י לחומרא דזה מחלוקת אחרת הוא וקי"ל בזה כאמרו לו דלא חשיב הפסד מבכור לאפל ועיין בריטב"א ז"ל שהקשה בשם התוס' מנ"ל הא דר' יהודה בעי שינוי בדבר אבד דילמא טעמי' משום דאין הפסידו מרובה ע"ש מה שתי' ול"נ דלשיטת הש"ס דילן לא אתינן להכי כלל אלא הטעם הוא משום שינוי לחוד. והנה לרב אשי דאמר לא מיבעי קאמר פשיטא לי דפליגי ר' יוסי ור"י גם באבל ולר"י בעי שינוי דאל"כ למה לי' למימר לא מיבעי קאמר אמאי לא קאמר דאתי לאשמעינן פלוגתא דר' יהודה ור' יוסי ומש"ה תני מועד אלא ודאי גם באבל פליגי וא"כ יש לדקדק על רשב"ג דאמר אם אין שם אומן אלא הוא הרי זה עושה בצנעה ואמאי לא קאמר דיעשה ע"י שינוי וי"ל דרשב"ג כר' יוסי ס"ל דלא בעי שינוי והשתא דאתינן להכי אין לנו ראי' ברורה לשיטת הש"ס דילן דלר' יהודה לא בעינן שינוי באבל והדבר תלוי בנוסחת הברייתא כמש"כ לעיל ואל יקשה לך על דברינו מהא דעבדינן לקמן צריכותא דהא נפיש פסידא משמע דבפסידא פליגי הא ליתא דוודאי מודינא דע"י השינוי איכא קצת פסידא אלא דר' יהודה ס"ל דאפ"ה בעי שינוי ור"י ס"ל כיון דהותר הותר לגמרי בלי שום שינוי אפילו היכא דליכא פסידא כלל ע"י השינוי כדמוכח לעיל גבי הציר והצינור שנשברו דאמרינן התם דלר' יוסי לא בעי שינוי משום דהוי דבר האבד מפני הגנבים והתם אם יעשה ע"י שינוי לא יהי' שום פסידא דכיון דמתקנן תו אין לחייש מפני הגנבים ודוחק לומר דאין התיקון טוב כ"כ ע"י שינוי ולקמן יבואר עוד בזה אי"ה והנה הרא"ש ז"ל הביא דברי הראב"ד ז"ל דבאבל ע"י אחרים התירו אפילו טירחא מרובה כמו עשיית אמה בתחילה וכיוצא בזה והשתא אם נאמר דלר' יהודה בעי שינוי באבל ע"י אחרים והי' נראה דגם טירחא לא התירו דהא טירחא חמור משינוי לר"י דלא בעי שינוי כלל ואפ"ה לא התירו טירחא יתירא אלא דיש לחלק ודו"ק:

שם גמרא ומרביצין שדהו עיין פירש"י ובדברי הרא"ש ז"ל אבל בירושלמי תני בהדיא ומשקין בית השלחין בשהגיע זמנן לשתות:

שם גמרא רשב"ג אומר זיתיו הפוכים ואין שם אומן אלא הוא עיין בתוס' ד"ה רשב"ג שכ' ב' פירושים באין שם אומן אלא הוא או שאין שם מי שיעשה כמותו ולפ"ז ניחא בחמר גמל ספק לקמן דיעשו הם עצמן דאין אחרים יכולין לעשות כמותן או הפי' אין שם אחרים כלל ודברי התוס' יש בהם גמגום בלשונם ז"ל וצריך להגיה קצת דבריהם וקל להבין. ועיין ברא"ש ז"ל שנסתפק אי פליגי רבנן ארשב"ג אי לא ומד' הרי"ף ז"ל דפליגי ומש"ה השמיט להא דרשב"ג דהלכה כרבנן ועוד הביא ראי' ממתני' דאם איתא דרבנן נמי מודו דהוא עצמו יכול לעשות בצינעה הוי לי' כיון מלאכתו במועד והרא"ש ז"ל דחה ראי' זו והריטב"א ז"ל כתב דעיקר תניא כוותיה דרב שישא הוא מדברי ת"ק דאוסר ע"י עצמו לגמרי אפילו אין אחרים מזה שמעינן דדברים המותרים במועד אסורים כו' אבל לרשב"ג לא חמירי כלל ימי אבלו כיון דאפשר ע"י אחרים ובמועד א"א ע"י אחרים אבל הרא"ש ז"ל לא כתב כן דהוא ז"ל כ' בטעמא דרב שישא דימי אבלו חמירי היינו משום דאפשר ע"י אחרים ומטעם זה נראה לו דהלכה כרשב"ג בהא דאם אין שם אומן אלא הוא אלמא דרב שישא דווקא כרשב"ג אתי ועיין בלח"מ פ"ה מה' אבל שתמה על הרא"ש ז"ל אמאי מסתבר לי' בהא דאם אין אומן אלא הוא כרשב"ג ובהא דאם הוא ספר ובלן לרבים לא פסק כרשב"ג ולא הבנתי תמיהתו ז"ל דהא כתב הרא"ש ז"ל טעמא דמסתבר לי' בהא דאם אין שם אומן משום דוודאי לא חמירי ימי אבלו מימי המועד ולא מחמרינן בהו אלא היכא דאפשר ע"י אחרים אבל הרמב"ן ז"ל פסק בכולהו כיחידאה אפילו כר' יהודה בזריעת פשתן ודא ודאי צריכה רבה דהא קיי"ל לענין מועד דאפלא לעשותן חרפי לא מיקרי דבר האבד אבל האיר ה' עיני ועיינתי בספר תורת האדם להרמב"ן ז"ל ומצאתי ראיתי בו דאדרבה מחמת זה פסק כוותיה והביא ראיה לזה מדברי הירושלמי שהבאתי לעיל דמשמע מיני' דלר' יוסי ודאי מותר אפילו בהפסד מועט ומטעם זה נראה לי לפסוק כחכמים דראב"י לעיל ולענין הרבצה בשדה לבן פסק ג"כ דמרביצין בין במועד בין באבל ופי' הרבצה דהכא היינו הרבצה דשדה לבן דלעיל ומה אעשה שבעונותי שיטתו ז"ל נפלאה היא בעיני חדא דכבר כתבתי לעיל דלשיטת הש"ס דילן דבשינוי בדבר האבד פליגי אין אנו מוכרחים לומר דר' יוסי מודה בזריעה מבכיר לאפל ואין ראי' מהירושלמי תדע דלשיטת הירושלמי דבהפסד מועט פליגי ור' יהודה לא אסר אלא היכא דיכול להערים כגון בזיתים ההפוכים שמא יהפוך לכתחילה ובבורי לגוף שמא יגוף חביותיו כמש"כ הרמב"ן ז"ל שם אבל בזריעת פשתן ליכא למיחש להערמה מותר אפילו הפסד מועט א"כ מאי קאמר הש"ס לעיל גבי צור וצינור הא ר' יהודה דבעי שינוי איזה הערמה איכא בציר וצינור אלא וודאי נראה ברור דלשיטת הש"ס דילן אין ענין פלוגתא ר"י ור' יוסי בערך פסידא כלל גם מה שהוכרח לפרש דבאבל נמי שייך הערמה מברייתא דאבל רבתי דפליגי התם ר' יהודה ור"י להדיא גם לענין אבל ור"י לא התיר אלא בזיתים לטעון קורה ראשונה ובבורו לעשות לימודים ק"ק מאי שייך הערמה באבל כיון דאחרים עושין לו ועוד דהא תניא בהדיא ברישא דברייתא בירושלמי טוחנין לו כדרכו אבל למה שפי' דבמועד שייך הערמה שיכוין מלאכתו ובאבל לא שייך הערמה א"ש וברייתא דאבל רבתי ר' יהודה דהתם היינו אמרו לו דהירושלמי וס"ל דגם באבל אין חוששין להפסד מועט אבל כ"ז הוא לשיטת הירושלמי דבהפסד פליגי אבל לשיטת הש"ס דילן לא שייכא כלל פלוגתא דר"מ ור"י בהפסד ור' יהודה אמרו לו הוא דפליגי בהפסד מועט ובזה ודאי מסתבר דהלכה כאמרו לו דלא חשיב הפסד דלא שייך למימר בזה הלכה כדברי המיקל באבל דא"כ אפילו בית הבעל לישתרי וכמאן דמיקל גם לענין מועד אלא ודאי כל דהוי דבר האבד לענין מועד הוי נמי דבר האבד לענין אבל וכל דלא הוי דבר האבד לענין מועד לא הוי דבר האבד לענין האבל וכיון דק"ל לענין