קרן אורה מועד קטן קנא

במל"מ ז"ל שהאריך להוכיח מכח מה שחילק רבינו הקדוש דין שבת ודין רגל לב' משניות משמע דיש חילוק ביניהם והיינו דברגל אין רואין אלא בתחילה עד שלא נזקק לטומאה אבל משנזקק לטומאה רואין ויישב בזה דעת הרמב"ם ז"ל וכתב בדעתו דס"ל דר"מ וחכמים דמתני' לא פליגי אלא עד שלא נזקק לטומאה וס"ל לחכמים דגם בזה לא מצי שתיק אבל משנזקק לטומאה ס"ל לרבנן דרואין בין לטמא בין לטהור ור' יוסי הוא דפליג עם ר"מ לאחר שנזקק לטומאה וס"ל לר' יוסי דאפילו לאחר שנזקק לטומאה אין רואין והרמב"ם ז"ל פסק כחכמים דמתניתין ע"ש בדבריו ז"ל באורך והוא תמוה דא"כ מנ"ל לרבא דבהסגר ראשון כ"ע מודו דחזי לי' משום דאי בעי שתיק דילמא ר' יוסי גם בהסגר ראשון פליג וס"ל כחכמים דגם עד שלא נזקק לטומאה לא מצי שתיק אלא ודאי הדבר ברור דבתחילה כ"ע לא פליגי דלא חזי לי' וכי פליגי לאחר שנזקק לטומאה ובהסגר שני אבל בהסגר ראשון בסופו כ"ע מודו דחזי לי' כמש"כ לעיל בשם הריטב"א ז"ל ועוד נראה לי לפרש בד"א ליישב החילוק בין הסגר ראשון להסגר שני דהא דקאמר הש"ס לר' יוסי לטהרו ולטמאו כתיב אין הכוונה דיתחייב לומר טמא או יראה בו סימני טומאה אלא הכי פירושא ור' יוסי לטהרו או לטמאו היינו שתחילת ראי' יהי' בין לטהרה בין לטומאה וא"כ אין יכול לראות מתחילה להקל לחוד וטוב יותר שלא יראה וזה אינו אלא בהסגר שני דלטמאו אינו יכול משום דמחליטו להכי טוב יותר שלא לראות כלל אבל בסוף הסגר ראשון דיכול לראותו ג"כ ע"ד לטמאו היינו להסגירו דזה ג"כ נקרא טומאה ולא יצערנו בזה מודה ר' יוסי דיכול לראותו כיון דאפשר בזה לקיים שניהם הטהרה והטומאה ובהא מודו כ"ע דאי חזי בי' סימן טומאה מצי שתיק ומאי דקאמר ר' יוסי שאם אתה נזקק לו להקל אתה נזקק לו להחמיר קאי על תחילת הראי' שהיא צריכה להיות ע"ד שניהם ועל להקל לחוד אין זה בא א נכון מאוד ליישב קושיית התוס' רק דלא יתיישב טעם לאיש ולא יהי' טעמו של מוסגר עם טעמו של מוחלט בחד ז של מוסגר הוא מפני שאין רואין בתחילה להקל לחוד ובמוח ם משום דיבא לידי חומרא בצוותא דאשתו והר"ש ז"ל כתב בפ. דנגעים לפרש בע"א וליישב קושיית התוס' בהסגר ראשון היינו ב ראשון כ"ע לא פליגי דחזי לי' דאי טמא שתיק לכ"ע כי ו שקר הסגר שני מ"ס בכהן תליא מילתא גם זה ואי טמא שתיק ומר סבר לטהרו או לטמאו כתיב ואתי לרבויי דשתיקתו בסוף שבוע שני הוי כאומר טמא ומש"ה ס"ל לר' יוסי דלא יראה כלל והוא פירוש מחודש וכתב כן ליישב קושית התוס' ולא ידעתי מפני מה שכתב המשל"מ ז"ל על דברי הר"ש ז"ל שדבריו תמוהים ודבריו נכונים מאוד ליישב קושית התוס' החזקה העולה מכל הנ"ל לכל הני פירושא בתחילת לידת הנגע לכ"ע אין רואין וכסתמא דמתני' דנותנין לו כל ימות הרגל ולאחר שנזקק לטומאה בסוף שבוע ראשון לכ"ע רואין ובסוף שבוע שני ובמוחלט פליגי ר"מ ס"ל דבתרוייהו רואין להקל ור' יוסי ס"ל בתרווייהו אין רואין בהסגר שני משום דכתיב לטהרו כו' ובמוחלט משום דלאו קולא היא דמפסיד צוותא דאשתו ולפ"ז אין דין שבת ומועד שוה לכ"ע דבשבת אין רואין כלל אפילו בהסגר ראשון ובמועד רואין בהסגר ראשון לכ"ע והיינו טעמא דבשבת אין רואין מפני שהוא כדין ואין דנין בשבת ובמועד הטעם הוא שלא לצערו ע"כ בהסגר ראשון שפיר חזי לי' וכנ"ל ולר"מ רואין בכל גווני להקל. אמר מר א"ר נראין דברי ר"י במוחלט ודברי ר"מ במוסגר והתניא איפכא תנאי היא אליבא דרבי מ"ס צוותא דעלמא עדיף לי' ומ"ס צוותא דאשתו עדיף לי' הפירוש הנכון בזה דקאי אמוחלט כמש"כ התוס' ז"ל וכ"כ הריטב"א ז"ל והיינו משום דבטעמו של מוסגר לא הוצרך לפרש דטעמם כבר מפורש בש"ס ולהאי לישנא דאמר רבי נראין דברי ר"מ במוסגר היינו משום דאי טמא שתיק ולאידך לישנא הוי איפכא אבל במוחלט לא נתפרש הטעם ע"כ מפרש לה הש"ס הטעם מד' אליבא דרבי דנראין דברי ר"מ במוחלט היינו טעמא משום דס"ל דצוותא דאשתו עדיף ולא ישמרו אותו אם יטהרנו ומ"ד אליבא דרבי דנראין דברי ר"מ במוחלט היינו טעמא משום דצוותא דעלמא עדיף והוי קולא לגבי' ושמחה היא לו. וראיתי בתוי"ט שכ' להביא ראי' דגרסינן בתחילה במתני' מן הירושלמי. ולא זכיתי להבין ראייתו ז"ל כאשר אביא דברי הירושלמי דמייתי על מתני' משנה דנגעים בהרת כגריס ופשת כגריס ונולד לו מחי' או שער לבן ר"ע מטמא דחד נגע הוא ויש בו סימני טומאה וחכ"א תראה בתחילה דנגע הראשון הלך לו ופריך מאי בינייהו הא לרבנן נמי יחליטנו מיד ע"י סימני טומאה דמטמאין בתחילה ומשני ערב הרגל איכא בינייהו ר"ע אומר קדמייתא היא ואין את נזקק לו לא להקל ולא להחמיר ונשאר בהסגרו ורבנן אמרי חורי היא ואת פוטרו מן הראשונה ואין את נזקק לשני' והרי הוא טהור כל ימות הרגל ואמר ר' יוסי בשם ר' אחא אתיא דיחידאי דתמן כסתמא דהכא כצ"ל ע"ש היינו ר"ע דהתם ס"ל כרבנן דהכא דאין את נזקק לו כלל וסתמא דתמן היינו רבנן דאמרי תראה בתחילה ונ"מ לערב הרגל דאמרי רבנן דפוטרו מן הראשונה דרואין להקל ואין נזקקין לשני' להחמיר אתיא כיחידאי דהכא היינו כר"מ דהכא דס"ל רואין להקל ולא להחמיר דרבנן דהכא אם את נזקק לו להקל את נזקק לו גם להחמיר ודחי התם ר' יוסי ב"ר בון דהתם רבנן נמי מודו דפוטרו מן הראשונה ואין נזקק לשני' כיון שהלכה האום והשני' נגע חדש הוא יכול שפיר לפטור את הראשונה ואין צריך להזקק לשני' דע"כ לא אמרי רבנן אם נזקק לו להקל נזקק לו להחמיר אלא בנגע אחד אבל לא התם בב' נגעים זה ברור בדברי הירושלמי וד' הק"ע שם לא הבנתי וא"כ מאי מוכח מזה דרואין את הנגעים בתחילת לידתן ולדידי אין שום רמז לזה ועיין בר"ש ז"ל ובתוי"ט ז"ל שהאריכו בפי' המשנה דנגעים הנ"ל ואוקמוה בפשתה לאחר הפטור ולא משמע כן בירושלמי דמכילתין ואין כאן מקומו להאריך בזה. ועתה נבא אל הביאור שיטת רש"י ז"ל בדברי רבי דאמר נראין כו' דמשמע לי' דהא דקאמר הש"ס מ"ס צוותא דאשתו עדיף לי' ומ"ס צוותא כו' האי טעמא קאי אתרווייהו אמוסגר ואמוחלט ועיין ברש"י ברי"ף ז"ל שביאר דבריו באורך ולשיטתו ז"ל לר"מ ודאי צוותא דעלמא עדיף ומש"ה בהסגר שני אי טמא שתיק דאף שיתירו בתשמיש אם יחליטו מ"מ יצערו בצוותא שישתלח חוץ למחנה ובמוחלט יוכל לראות דאין בזה אלא להקל ור' יוסי ס"ל במוסגר אינו רואה משום דלא מצי שתיק ואם יראה סימן טומאה יחליטו ושמא צווחא דעלמא ניחא לי' ע"כ לא יראה כלל ובמוחלט לא יראה דשמא צוותא דאשתו ניחא ואם יטהרנו יאסר בתשמיש כל ימי סיפורו והוכרח לזה דלר' יוסי איכא דניחא לי' בהא ואיכא דניחא לי' בהא דאי פשיטא לי' דצוותא דאשתו עדיף א"כ אמאי לא יראה במוסגר דהא החליטו עדיף לי' שיותר בצוותא דאשתו לשיטתו דמוסגר אסור בתשמיש וע"כ צ"ל דלר"י איכא דניחא לי' בהא ואיכא כו' וראיתי לרש"י ז"ל ברי"ף שכ' דבטהור כ"ע לא פליגי דלא חזי משום דלא יוכל לשתוק אם יהי' טמא מזה מוכח דלא ס"ל כסברת התוס' והריטב"א ז"ל דלטהרו או לטמאו לא נאמר אלא על הסגר שני וע"כ צריך ליישב דבריו ז"ל כמש"כ המשל"מ ז"ל או ע"פ מה שפירשתי דלטהרו או לטמאו קאי אתחילת ראי' שלא יהי' להקל לחוד ועפ"ז א"ש דבטהור לא מצי חזי לר' יוסי דע"כ צריך לראות גם לטמאו לכל הפחות היינו להסגירו ובתחילה ההסגר צער הוא לו אבל בהסגר ראשון שפיר חזי לי' גם לטמאו היינו להסגירו ולאו צער הוא לו ואמר רבי נראין ד' ר"מ במוסגר לאו מטעמי' דר"מ דאי בעי שתיק אלא אפי' מטמא לי' קולא היא לו משום דמתיר לו צוותא דאשתו ודברי ר' יוסי במוחלט דטהרתו מימי חלוטו לא להקל הוא משום דאוסרו בצוותא דאשתו ולאידך תנא אמר רבי נראין דברי ר"מ במוחלט דצוותא דעלמא עדיף לי' ודברי ר"י במוסגר ג"כ משום צוותא דעלמא ולא מצי שתיק וצריך להבין לשיטתו ז"ל אמאי לא קאמר הש"ס בטעמא דמ"ד נראין דברי ר"מ במוסגר היינו משום דאי טמא שתיק אבל בצוותא דעלמא וצוותא כו' ס"ל כר' יוסי דאיכא דניחא לי' בהא ואיכא דניחא לי' בהא וי"ל דניחא לי' להש"ס למימר דמטעם אחד הוא דנראין לו דברי ר"מ בהא ודברי ר"י בהא אבל התוס' הקשו על פירושו ז"ל בעיקר הדין דמוסגר ומוחלט שוה לכל דבר בצוותא דאשתו ובצוותא דעלמא ע"כ פירשו הם דצוותא דעלמא וצוותא דאשתו קאי אמוחלט והשתא לשיטתם ס"ל לר"מ דצוותא דעלמא עדיף ולהכי חזי במוחלט להתירו בצוותא דעלמא ור' יוסי פשיטא לי' דצוותא דאשתו עדיף ומש"ה לא חזי במוחלט אלא דאכתי לשיטתם דמוסגר ומוחלט שוה א"כ אמאי לא חזי במוסגר הא לא יחמיר עליו אפילו אם יחליטנו ולזה כתבו דמ"מ ימי חלוטו חמורין מימי הסגירו אי משום פריעה ופרימה או משום דעתה אינו מצפה ליטהר ואמר רבי נראין דברי ר"מ במוסגר כתבו בזה משום דאי מטמא