קרן אורה מועד קטן קנ

דמתני' רבותא קמ"ל דאפילו זרעים שלא שתו אסורין וכש"כ זרעים ששתו קמ"ל דדווקא זרעים שלא שתו הוא דאסירי אבל זרעים ששתו מותר והגהות מהר"ם ז"ל שם הוא פלאי ע"ש:

שם תוס' בד"ה צדין את האישות תימא מאי קמ"ל בשביעית והלא אין זו עבודת קרקע עכ"ל ולא ידענא מאי קשיא להו ז"ל הא אמרינן בגמרא כיצד כדרכו חופר גומא ותולה בה מצידה וחפירת גומא הוי עבודת קרקע ועיין בר"ן ז"ל וק"ל:

דף ז גמרא תניא רשב"א אומר כשאמרו משדה לבן שלא כדרכו כו' להאי גירסא רשב"א לקולא דבשדה לבן הסמוכה לאילן כ"ע מודים דמותר אפילו כדרכו ולא פליגי אלא בשדה לבן הסמוכה לעיר וגירסת הרי"ף ז"ל והרא"ש ז"ל כשאמרו בשדה לבן כדרכו לא אמרו אלא בשדה לבן הסמוכה לאילנות ולפ"ז רשב"א לחומרא ואדברי ת"ק קאי שהתיר כדרכו לזה קאמר דלא התיר אלא בשדה הסמוכה לאילן והיא היתה גירסת התוס' ז"ל ומש"ה מספקא להו אם הוא תנא שלישי ות"ק דמתניתין מתיר כדרכו אפילו בשדה לבן הסמוכה לעיר או שמא מילתא דת"ק מפרש או שמא רשב"א אליבא דר' יהודה קאמר דאפילו ר' יהודא מתיר כדרכו בשדה לבן הסמוכה לאילן וכשדה אילן דמי וכי פליגי בשדה הסמוכה לבית השלחין ואם תרצה לדקדק אמאי נקיט התוס' שדה הסמוכה לבית השלחין ולא נקטי שדה הסמוכה לעיר אומר לך דלגירסת הרא"ש ז"ל שהיא גירסת התוס' ז"ל לא הוזכר כלל בגמרא שדה הסמוכה לעיר ונקטי התוס' בד' שדה הסמוכה לבית השלחין והמהרש"א ז"ל כתב לפרש דברי התוס' בד"א וכתב דג' שדות הם שדה הסמוכה לאילן לכ"ע מותר כדרכו שדה הסמוכה לעיר לכ"ע אסור כדרכו אפילו לת"ק כי פליגי בשדה הסמוכה לבית השלחין והוא פלאי להמציא מסברא מחלוקת חדשה בשדה הסמוכה לבית השלחין מאי דלא הוזכר בגמרא כלל אלא דכ' כן מפני שכ' ז"ל דלא נתברר לו גירסת התוס' אבל פשוט הוא כמש"כ דגירסת התוס' הוא כגירסת הרי"ף והרא"ש ז"ל כשאמרו בשדה הלבן כדרכו לא אמרו אלא בשדה הסמוכה לאילנות ולא הוזכר כלל שדה הסמוכה לעיר ומספקא להו להתוס' שמא אליבא דר"י קאמר דר"י נמי מודה בשדה הסמוכה לאילן ולא פליגי אלא בשדה הסמוכה לבית השלחין וזה ברור והרמב"ם ז"ל גירסתו ג"כ כגירסת הרי"ף ז"ל אלא דכ' דבר חדש דבשדה לבן בפ"ע לא התירו כלל לצוד אפילו שלא כדרכו ורשב"א אהתירא דשדה לבן קאי בין לת"ק ובין לר"י לא התירו אלא בשדה הסמוכה לאילן אבל בשדה לבן בפ"ע לא התירו כלל דלא מפרדי בי' כלל ועיין במ"מ ובכ"מ שם ובירושלמי משמע כד' הרמב"ם ז"ל דבשדה לבן בפ"ע לא התירו כלל ע"ש ודו"ק:

שם גמרא לימא מסייע לי' כותל הגוחה סותר ובונה מפני הסכנה כו' אין להקשות מאי ס"ד לאתויי סייעתא הא קתני בהדיא מפני הסכנה וי"ל דס"ד דטעמא דמפני הסכנה קאי אסתירה אבל הבנין ממילא מותר משום דלא מסתבר לי' למימר דהתירו סופו משום תחילתו ולאידך לישנא משמע לי' דמפני הסכנה קאי אסתירה ואבנין ומש"ה פריך מינה תיובתא והא דלא משני דמיירי בכותל גינה י"ל דלמאן דגריס כותל הגוחה לרשות הרבים א"ש דאין דרך גינה להיות סמוך לרשות הרבים ואפילו למאי דכתב הר"ן ז"ל בשם הראב"ד ז"ל דלא גרסינן לר"ה נראה דבאמת היינו דקמשני רב חסדא התם סותר ובונה דתרווייהו לא הותרה אלא מפני הסכנה משום דאיירי בכותל גינה ולפ"ז א"ש הא דפריך הש"ס בהאי לישנא התם נמי ליסתור ולא ליבני ומאי קושיא הא לרב חסדא דקא משני אליבי' בנין בלא"ה מותר אלא משום דמשמע לי' דמפני הסכנה קאי אתרווייהו וע"כ מיירי בכותל גינה מש"ה פריך התם נמי כו' ומשני א"כ מי מנע ולא סתר ועיין בקרבן עדה בירושלמי שהקשה אמאי לא חשיב הך מילתא בביצה בהדי דברים שהתירו סופן משום תחילתן ואי לא ס"ל לעולא כרב חסדא אמאי פסקו כרב חסדא ולא אבין מאי ענין רב חסדא לזה הא ברייתא מפורשת היא זו ואדרבה כיון דללישנא קמא דמסייע מינה לרב חסדא לא איצטריך לן טעמא דמימנע ולא סתר מש"ה לא חשיב לה התם דבנין בלא"ה מותר ודו"ק:

שם משנה ר"מ אומר רואין את הנגעים בתחילה להקל אבל לא להחמיר וחכמים אומרים לא להקל ולא להחמיר ובברייתא בגמרא ר"י אומר לא להקל ולא להחמיר שאם אתה נזקק לו להקל נזקק לו אף להחמיר כו'. טרם אדבר בשיטת רש"י ותוס' ז"ל אבאר הפירוש הפשוט מה שנ"ל בהלכה זו והוא מה שיש לדקדק דמשמע מדברי רבי דר' מאיר ור' יוסי פליגי גם במוחלט דאין בו אלא להקל ולהחמיר אין בו ופליגי אי קולא היא לגבי' אי לא ומנ"ל דפליגי בזה דילמא לא פליגי אלא היכא דאיכא חשש חומרא כדאמר ר' יוסי אבל במוחלט דליכא חומרא מודה ר"י או איפכא דילמא ר"מ נמי מודה במוחלט כיון דליכא קולא גבי' משום צוותא דאשתו ונראה דר"י לפרש דברי חכמים אתי ובמתני' תנן סתמא דר"מ אומר רואין להקל סתם ודאי הוי בכלל זה קולא זו לטהרו מימי חלוטו דזה הוי הקולא היותר גדולה לטהרו מטומאתו ולא איכפת לי' אם יפסיד עי"ז צוותא דאשתו וחכ"א סתמא לא להקל כו' ובכלל דבריהם ג"כ כל הקולות בין בימי הסגר בין בימי חלוטו ובשניהם הטעם דקולא דאתי לידי חומרא היא אלא דאינן שוין לגמרי בימי הסגירו הוי קולא דאתי לידי חומרא שמא יראה בו סימני טומאה ולא יוכל לשתוק ויטמאנו ובימי חלוטו קולא דאתי לידי חומרא הוא משום דבטל מיני' צוותא דאשתו ור"מ ס"ל בתרווייהו דקולא גמורה היא בימי הסגר אבל לשתוק אם יראה סימני טומאה ובימי חלוטו צוותא דעלמא עדיפא לי' ולהקל הוא גבי' מה שהותר לשוב אל המחנה ור' יוסי שאמר שאם אתה נזקק לו להקל נזקק לו אף להחמיר נתכוין ג"כ לשני הזמנים הסגרו וחלוטו בזה יבא לידי חומרא מחמת ראייתו ובזה מחמת הפסד צוותא דאשתו וע"כ בכל גווני הקולא יוזקק לו אף להחמיר ע"כ לא יראה כלל ובא רבא לפרש פלוגתא דימי הסגירו ואמר בטהור כ"ע לא פליגי דלא חזי לי' דל"ל הקולא כיון דבלא"ה טהור הוא אם לא יראה הכהן ומדברי הריטב"א ז"ל משמע דאיכא נוסחי דלא גרסי לה האי בטהור כ"ע לא פליגי ואפ"ה כתב דדבר פשוט הוא דאינו רואה בהסגר ראשון כ"ע לא פליגי דחזי לי' בזה רבו הפירושים רש"י ז"ל פי' משום דליכא חומרא בזה רק יסגירנו שנית כבתחילה והקשו התוס' ז"ל ע"ז הא איכא למיחש שמא יראה בו סימני טומאה ויזקק להחליטו אפילו בסוף שבוע ראשון משמ"ל ז"ל שיישב דברי רש"י ז"ל בטוב טעם והתוס' בעא ליישב דלטהרו או לטמאו לא ילפינן מיני' אלא היכא דליכא טהרה או טומאה אבל בסוף שבוע דאיכא נמי הסגר לא ין ויכול לשתוק וזה נראה בעיניהם ז"ל לדוחק ע"כ פירשו הם חשון היא תחילת הסגר ראשון ונראה מד' ז"ל דלא הוי גרסי דבטהור כ"ע לא פליגי וכמש"כ בשם הריטב"א ז"ל דאיכא נוסחא דלא גרסי לה והמפרשים הקשו ע"ד התוס' ז"ל מלישנא דנקט במתני' רואין את הנגעים בתחילה להקל משמע דבתחילה נמי פליגי וכש"כ דקשה לפי האי נוסחא דבטהור כ"ע לא פליגי דלא חזי ולדידי לא קשיא דלישנא בתחילה לא יכוין על תחילת הנגע אלא על תחילת ראייתו והי' ע"מ להקל ולא להחמיר וקמ"ל דלא דריש קרא דלטהרו כו' וכתבו התוספות ז"ל דבתחילת הסגר ראשון שיכול לשמח בהן דהא לא שייך לטהרו או לטמאו והאי שיכול לישמח בהם הוא ט"ס וצ"ל שיכול לשתוק בהם דהא לא שייך לטהרו או לטמאו (והאי שיכול לשמח בהם הוא ט"ס וצ"ל שיכול לשתוק בהם דהא לא שייך לטהרו ולטמאו) ועיין במשל"מ ז"ל שכתב כוונה אחרת בדברי התוס' ואין צורך בזה כי פשוט כמו שהגהת ד' ז"ל וכוונתם מבוארת אלא דהמהרש"א ז"ל הקשה ע"ד ז"ל אמאי לא שייך לטמאו בתחילת הסגר ראשון ע"י שער לבן ומחי' דמטמאין בתחילה ועיין משל"מ ז"ל מש"כ בזה אבל לשון התוס' אינו מיושב מש"כ דהא לא שייך לטהרו או לטמאו ול"נ כוונת דבריהם ז"ל דבתחילת הסגר ראשון לא שייך לטהרו כיון שעדיין לא נזקק לו הרי הי' טהור מתחילה אבל באמת שיטת ר"י ז"ל תמוה וכמו שהקשו התוס' לקמן בעצמן מהא דתנן וכן ברגל נותנין לו כל ימות השנה אם נולד בו נגע הרי בהדיא דלא חזי לי' כלל בתחילת לידת הנגע וסתם משנה ר"מ אלמא דלכ"ע בטהור לא חזי לי' וכן מסתבר כיון דאין לו קולא בראייתו למה לי' לראות כלל ועיין במל"מ שכ' לצדד על קושיית התוס' הנ"ל דילמא ברייתא אתיא דלא כר"מ והוא סתם משנה בנגעים פ"ב כמו שהביא הוא ז"ל בעצמו שם אלא נראה ברור דבתחילת הסגר ראשון כ"ע מודו דלא חזי לי' וכי פליגי בסוף הסגר שני ובסוף הסגר ראשון כ"ע לא פליגי דחזי לי'. וכסברת התוס' ז"ל בתחילת דבריהם וכן הסכים הריטב"א ז"ל לסברא זו וראיתי