קרן אורה מועד קטן קנב

לי' לא יפסיד והוכרחו לזה ולא כתבו משום דאי טמא שתיק משום דלא צריכינן לזה כיון דקאמר דס"ל דצוותא דאשתו עדיף אם כן צוותא דעלמא לאו כלום הוא אלא דאכתי לא ידענא מי הכריחם לזה הא ר' יוסי ג"כ ס"ל לשיטתם דצוותא דאשתו עדיף ואפ"ה קאמר הש"ס אליבי' דאינו יכול לראות במוסגר להחליטו ודילמא רבי נמי הכי ס"ל אלא דס"ל כר"מ דאי טמא שתיק וכן פי' הריטב"א ז"ל ולא יקשה לפ"ז קושייתם ז"ל על לשון נראין דברי ר"מ שהקשו ז"ל והמשל"מ ז"ל דקדק על דבריהם ז"ל לענין מאי כתבו הא דוגם יפסיד שעד עתה יצפה להיות טהור ע"ש ולא הבנתי דלא פשיטא להו להתוס' ז"ל האי צוותא דפריעה ופרימה ע"כ כתבו עוד טעם אחד ועיקר צוותא דעלמא דהש"ס היינו ממוחלט לימי ספירו דצוותא גמורה היא שישוב אל המחנה. ושיטת הרמב"ם ז"ל בזה כבר העירו עליו נושאי כליו המ"מ והכ"מ ז"ל ע"מ שכ' סתם אין רואין את הנגעים במועד שמא יטמאנו ויצערנו ולא ביאר דבהסגר ראשון יכול לראות וכדרבא וכבר הבאתי לעיל דברי המל"מ ז"ל שכ' ליישב דבריו ז"ל וביאר בדעתו דהא דאין רואין היינו בתחילה וכחכמים דמתני' אבל לאחר שנזקק לטומאה ס"ל לרבנן דצריך לראות וכבר הקשיתי עליו ז"ל לעיל א"כ מנ"ל לרבא דר"י מודה בהסגר ראשון דילמא כרבנן ס"ל דבהסגר ראשון נמי לא מצי לשתוק אלא דלמאי שפירשתי לעיל דעיקר הדבר הוא אליבא דר' יוסי שיראה ע"ד שניהם לטהר ולטמא א"ש דבהסגר ראשון היינו בסוף שבוע ראשון מצי חזי משום דיכול לראות לטהרה ולטומאה היינו להסגר ובכל זה לא יחמיר עליו אבל בתחילה כל שיראה ע"מ לטמאו חומר הוא לו ולהכי ס"ל לרבנן דאין רואין אבל אכתי תיקשי לדברי המל"מ ז"ל אמאי לא ביאר הרמב"ם ז"ל זאת דרואין לאחר שנזקק לטומאה כיון דפלוגתא דתנאי היא ועוד כיון דהוא ז"ל מפרש דחכמים לא פליגי אלא בתחילה א"כ לא שמעינן מינייהו דין המוחלט והי' לי' להרמב"ם ז"ל לפסוק כר"י עכ"פ במוחלט דאין רואין משום צוותא דאשתו ע"כ אלולי דמסתפינא הייתי אומר דהרמב"ם ז"ל גירסא אחריתי הי' לו בהסגר ראשון כ"ע לא פליגי דלא חזי לי' ומפרש הסגר ראשון כפירש התוס' היינו תחילת הסגר ובהא כ"ע מודו דלא חזי וכסתמא דמתני' דנגעים וכי פליגי לאחר שנזקק לטומאה וגם לאחר החליטו ופסק כר' יוסי דאין רואין כלל לא בתחילה ולא במוסגר ולא במוחלט ואע"פ שכ' לישנא דשמא יטמאנו ויצערנו ובמוחלט לאו משום האי טעמא הוא אלא משום צוותא דאשתו הא לא תיקשי דהא ר' יוסי נמי נקיט לישנא שאם אתה נזקק לו להקל אתה נזקק לו להחמיר ופשט הלשון הזה משמע דקאי אמוסגר ואפ"ה מוחלט נמי בכלל ואין רואין בכל הנגעים ה"נ אפ"ל כלישנא דהרמב"ם ז"ל ודו"ק היטב בכל הנ"ל:

עוד דבר אחד יש להעיר בסוגיין לר' יוחנן דאמר בירושלמי מגילה דפורח בכולו מתוך הסגר טעון ציפרים וספירת שבעה א"כ למה לי' לר"י למימר הטעם במוסגר משום דצריך להזקק לו לטומאה תיפוק לי' דבלהקל גופא איכא חומרא כמו במוחלט כגון אם יראה שפרח בכולו וי"ל דעדיף מיני' קאמר ולפי שיטתי לעיל בלא"ה ניחא דבזה מודה ר"י דיכול לשתוק כיון דתחילת ראייתו הוא לטהרו ע"י עמד בעיניו הרי רואה הוא לטהרו להכי איצטריך לומר דצריך הוא לראות גם לטמאו ובהכי ניחא נמי לרבי דאמר דנראין דברי ר"י במוחלט דאין רואין משום צוותא דאשתו א"כ אמאי נראין לו דברי ר"מ במוסגר שמא יראה שפרח בכולו ויפסידנו צוותא דאשתו ולשיטת התוס' אינו יכול לשתוק לרבי אבל למש"כ ניחא דבכה"ג רבי נמי מודה דיכול לשתוק ודו"ק:

ע"ב גמרא ר' יהודה אומר ז' ימים יספרו לו ימי ספירו ולא ימי חלוטו כו' והנה מקרא זה נאמר ביחזקאל וצריך לומר דילפינן מיני' דכך נמסרה לו בקבלה דהתורה לא אסרה אלא ימי ספירו ולהכי לא כתב אלא ימי ספירו וריבר"י ס"ל דק"ו לימי חלוטו וליכא למילף מקרא דיחזקאל והתוס' ז"ל הקשו אמאי לא דריש רבי לחד נוסחא (או ר"י) ק"ו ותי' דשמא יש פירכא או חידוש הוא ומחידוש לא ילפינן ולהני תירוצא לא הבנתי למה מייתינן קרא דיחזקאל כלל הא בקרא וישב מחוץ לאהלו גופא ג"כ שייך מחלקותן דריבר"י יליף בק"ו לימי חלוטו ורבי ס"ל דלא מצינן למילף בק"ו משום דאיכא פירכא או חידוש הוא וממילא מותר בתשה"מ בימי חלוטו ע"כ נראה בזה גירסת הת"כ דבאמת פליגי בז' ימים דישב מחוץ לאהלו ונראה דלזה כוונו התוס' בד"ה ה"ג בת"כ ז' ימי ספירו כו' ואגב שנכתב בפסוק בתר ואחרי טהרתו כתבוהו כאן כוונתם דפסוק דז' ימים יספרו לו נכתב כאן דרך אגב אבל עיקר מחלקותם הוא בז' ימים שנאמר בתורה ועיין מהרש"א ז"ל שכתב לפרש דבריו בע"א ולענ"ד נראה ברור כמש"כ אלא דמדברי התוס' ז"ל ד"ה מאי דלא גלי כו' שכתבו בסוף ד' ז"ל דלו מיעוטא הוא משמע דעיקר מחלקותן הוא בקרא דיחזקאל אבל העיקר נראה כגירסת הת"כ ודו"ק:

שם גמרא למימרא דבכהן תליא מילתא כו' לא הבנתי בזה המל"מ ז"ל בפ"ז מה' י"ט דנראה מדבריו דהמקשה פריך מנ"ל דבכהן תליא מילתא דילמא טמא מאיליו כשאר טומאות ופשיט ליה מביום דהדבר תלוי באמירת כהן ולא נראה כן מהא דאמרינן לקמן אבל טומאה דגופא אימא מחזי חזיא לי' אלא עיקר ספיקא דהמקשן הוא מנ"ל דבכהן תליא מילתא והרשות בידו שלא לראות תיכף דילמא מחוייב הוא לראות תיכף באשר נולד הנגע בין לטומאה בין לטהרה ואמאי קאמר ר' מאיר דיכול לשתוק אם רואה סימני טומאה ולר' יוסי אינו רואה כלל ופשיט לי' אין דכתיב וביום יש יום כו' אבל שיהי' טמא מאיליו בלי ראיית כהן כלל הא לא מספקא לי' דוודאי הטהרה והטומאה תלוי' ביד כהן וכמש"כ הר"ש ז"ל וכן הרמב"ם ז"ל ויליף לה מקרא דע"פ יהי' כל ריב וכל נגע וזה ברור:

שם גמרא אביי אמר משמעות דורשין א"ב ופי' התוס' ז"ל דרבי לא יליף מביום משום דוי"ו לא דריש ור"י לא דריש מופינו משום דאיצטריך לחבילי קש וצ"ל בכוונתם דבשלמא אי ופינו אתי לכלים המקבלים טומאה א"כ לענין מאי כתב רחמנא האי קרא דוצוה הלא בעה"ב מעצמו ג"כ יעשה זאת אלא ע"כ קמ"ל דנותנין לו פנאי ואין הכהן הולך עד שיפנו ושפיר שמעינן מיני' דממתינין לי' לדבר הרשות אבל לר"י דאיצטריך קרא לאשמעינן דאפילו חבילי קש טמאים א"כ להכי איצטריך קרא דופינו ולא שמעינן מינה המתנה כלל להכי איצטריך וביום ולא ניחא להו להתוס' לפרש משום דרבי לא יליף מופינו דחידוש הוא דא"כ היינו דרבא ודבר הרשות איכא בינייהו ואמאי קאמר משמעות דורשין א"ב אלא דגם לדבריהם ז"ל יקשה מנ"ל לר"י המתנת דבר הרשות כיון דופינו איצטריך לחבילי קש ועוד הקשו התוס' בעצמן לקמן בד"ה נפקא לי' על פירושם זה דר"י לא דריש מופינו כלל הא אביי גופא קאמר לקמן דלא ילפינן טומאה דגופי' מטומאה דלאו דגופי' וא"כ אפילו הוי דריש נמי ופינו מ"מ אצטריך וביום לטומאה דגופי' ואף דיש חסרון לקמן בד' ז"ל אבל כוונתם כן הוא ע"כ נראה כפירושם לקמן דלאביי ר"י דריש תרווייהו וביום לטומאה דגופי' ופינו לדבר הרשות וילפינן שפיר דבר הרשות לטומאה דגופי' מטומאה דלאו דגופי' כמו לרבי אליבא דרבא ורבי ס"ל דילפי' טומאה דגופי' מטומאה דלאו דגופי' וא"כ ליכא בינייהו לדינא כלל ורבא קאמר איפכא דלר"י לא ילפינן דבר הרשות בטומאה דגופי' אפילו לאחר דכתיב קרא דוביום לדבר מצוה משום דטומאת בית חידוש הוא דעצים ואבנים בעלמא לא מטמאי והכא מטמאי וטומאת בית בעצמו חידוש הוא וכיון דטומאתו חידוש הוא א"א למילף מהמתנתו לשאר המתנות בטומאה דגופי' ורבי ס"ל כיון דאיכא תרי קראי וביום וקרא דופינו שפיר מצינן למילף לדבר הרשות בטומאה דגופא דסברא דחידוש הוא לא ס"ל וליכא פירכא בזה אלא דטומאה דגופי' חמור מטומאה דלאו דגופי' ע"כ כיון דגלי קרא דממתינן בטומאה דגופי' לדבר מצוה שפיר ילפינן מטומאה דלאו דגופי' אפילו לדבר הרשות קצרו של דבר לאביי ר"י דריש לתרווייהו ולא ס"ל לאביי דחידוש הוא ולהכי שפיר מצינן למילף דבר הרשות בטומאה דגופי' ורבי לא דריש אלא קרא דופינו ולא ס"ל לחלק כלל בין טומאה דגופי' לטומאה דלאו לגופי' וליכא בינייהו רק משמעות דורשין ורבא ס"ל דתרווייהו רבי ור"י דרשי לתרווייהו קראי ודבר הרשות איכא בינייהו דר"י ס"ל דחידוש הוא ולא ילפינן דבר הרשות אפילו לאחר דכתב רחמנא המתנה לדבר מצוה בטומאה דגופי' דמחידוש לא ילפינן כלל ורבי לא ס"ל דחידוש הוא אלא דאי לא כתיב קרא דוביום לא הוי מצינן למילף משום דטומאה דגופי' חמור אבל השתא דכתב רחמנא דממתינן לדבר מצוה שפיר ילפינן גם לדבר הרשות וא"כ ליכא בינייהו משמעות דורשין כלל אלא לדינא דדבר הרשות בטומאה דגופי' איכא בינייהו וזה ברור