קרן אורה מועד קטן קמט

מטוננת ופריך הש"ס עלי' שדה גריד מ"ט לא משום דאפלא משוי לה חרפי אסור דלא הוי אלא הרווחה ה"נ אפלא משוי לה חרפי ואידחי הא דרבינא והביא הר"ש ז"ל ראי' לשיטה זו א הירושלמי במכילתין ובפ"ב דשביעית דמוקי התם פלוגתא דשדה כולה בנטועים מטע עשרה לבית סאה ראב"י עביד לה כמרווחים ובמרווחים יותר ד"ה אסור ורבנן עבדי להרצופין וברצופין פחות מבית סאה ד"ה מודים דמותר להשקות כל השדה ופריך עלה לא כן סברינן במרווחים ד"ה אסור והן עפר לא כמרווחים דמי ותנן בשביעית מרביצין בעפר לבן בשביעית ד' ר"ש ומסיק לחלק בין מועד לשביעית דבמועד לד"ה אסור הרבצה והרמב"ם ז"ל בפי' המשניות פירש דעפר לבן נקרא העפר שבין האילנות המרוחקים יותר מעשרה לבית סאה וא"כ למסקנת הירושלמי במועד אסור להרביץ לכ"ע ובשביעית הוא דשרי אליבא דרבנן הרי לפניך דרבנן לא התירו סתם השקאה אלא דוקא כגון הני תרתי וכשיטתם ז"ל וקשיא לי טובא הא בש"ס דילן אמרי' איפכא ורב הונא מוקי לברייתא דמרביצין בין במועד בין בשביעית כרבנן אלמא דלרבנן הרבצה מותרת. ומאי ראי' מייתי מן הירושלמי כיון דמבואר בש"ס דילן להיפך אלא דיש להקשות על גירסא זו אשר לפנינו דהיכי מצי לאוקמי הא דתניא מרביצין בשביעית אבל לא במועד כראב"י הא ראב"י אוסר גם בשביעית כדאיתא להדיא בפ"ב דשביעית וכן הקשה הר"ש ז"ל שם אלא ע"כ עיקר הנוסחא כמש"כ הר"ש ז"ל תני חדא מרביצין בשביעית אבל לא במועד ותניא אחריתי לא במועד ולא בשביעית ומשני הא רבנן היינו ר"ש דשביעית הא ראב"י דשביעית שם וא"כ מוכח מש"ס דילן נמי דבמועד לכ"ע אסור להרביץ ובאמת לגירסא זו ניחא הא דמייתי הש"ס בתר הכי ברייתא מרביצין שדה לבן ערב שביעית. ולכאורה הוא דלא כמאן דהא לעיל אמרינן דלכ"ע מותר להרביץ אפילו בשביעית עצמה ולפי הנ"ל ניחא דאתיא כראב"י אבל מ"מ עדיין אין דעתי נוחה בזה לשבש כל הנוסחאות והי' אפשר לקיים גם הנוסחא אשר לפנינו ע"פ שיטת הירושלמי דמחלקותן במועד הוא במפוזרים מטע עשרה לבית סאה כדרכו של נטיעה וא"כ א"ש דברייתא דשרי בין במועד בין בשביעית אתיא כרבנן דשרי גם במועד כה"ג וברייתא דשרי בשביעית ואסור במועד אתיא כראב"י והא דאסר ראב"י בשביעית היינו במרווחים יותר מעשרה לבית סאה וכמו שכ' הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות וכדמוכח מהירושלמי דמתניתין דשביעית איירי במרווחים אבל כ"ז קשה לי להעמיס בדברי הש"ס דילן זה שלא הוזכר בו שום רמז כלל ע"כ נראה לשיטת הש"ס דילן ודאי בכל גוונא התירו חכמים להשקות כל השדה ומש"ה וודאי גרסינן בחדא ברייתא מרביצין בין במועד בין בשביעית ובברייתא אחריתי או דגרסינן אין מרביצין לא בשביעית ולא במועד כמש"כ הגאון מווילנא ז"ל בס' שנות אלי' או כנוסחא דילן וברייתא זו ס"ל כוותי' במועד ולא ס"ל כוותי' בשביעית עכ"פ מוכח מש"ס דילן דרבנן שרו הרבצה ודברי הרא"ש ז"ל צ"ע ע"כ נראה לשיטתם ז"ל כמש"כ הריטב"א ז"ל דמרביצין היינו השקאה פורתא והא דקאמר הא רבנן כו' היינו כי היכא דמקילין בהשקאת כל השדה ה"נ מקילי בהרבצה אבל השקאה גמורה גם רבנן מודו דאסור ושיטה זו עיקר דוודאי לאו בכל גווני התירו והשקאה אפי' בשביעית וכמש"כ לעיל בשמעתין מהא דתנן בכמה דברים ומשקין אותן עד ר"ה אבל לא בשביעית עצמה אלא דלפ"ז צ"ל דהא דשרי רבינא לתרביצי היינו השקאה גמורה דאל"ה מאי פריך עלה משדה גריד ושיטת בעהמ"א ז"ל גם כן הולכת ע"ד זה דרבנן לא התירו אלא פסידא ולא הרווחה ובשדה גריד נמי פליגי ופסק הלכה כחכמים מהא דרבינא והמלחמות השיג עליו דבבית הבעל נמי אפלא משוי לה חרפי ע"ש ועתה נבא לשיטת הרמב"ם ז"ל והנה הוא ז"ל פסק ג"כ לענין מועד כראב"י בהשקאת כל השדה ובזרעים שלא שתו ופי' הטעם דהוי טירחא יתירא גבי זרעים שלא שתו והא דאם היתה שדה מטוננת כ' לענין השקאת כל השדה וכבר עמד הראב"ד ז"ל בהשגותיו ע"ז דהא מיתניא לענין זרעים שלא שתו וכתב עוד דמרביצין את השדה במועד והשיג עליו הראב"ד כיון דפסק כראב"י הרבצה ג"כ אסור כדמוכח בסוגיין ואני אדקדק עוד בדבריו ז"ל דבפ"א מה' שמיטה הלכה ח' כ' וכן שדה האילנות אם היו מרוחקים זה מזה יתר מעשר לבית סאה מוליכין המים מאילן לאילן אבל לא ישקו את כל השדה ואם היו מקורבים זה לזה בעשר משקין כל השדה בשבילן וכן עפר הלבן מרביצין אותו במים בשביעית בשביל האילנות שלא יפסדו והני תרי דיני סתרי אהדדי דהא בירושלמי פריך ועפר לבן לאו מרווחים הוא ושרו רבנן ומחלק מפני זה בין מועד לשביעית. ובשביעית אפילו מרווחים מותר להשקות כל השדה וכיון דהוא ז"ל פסק אם לענין שביעית דלא שרי אלא בעשר לבית סאה אבל מרווחים יותר אסור א"כ אסור ג"כ להרביץ בעפר לבן ואי שרי להרביץ בעפר לבן מותר ג"כ להשקות ג"כ כל השדה אפילו במרווחין וכ"כ להדיא בפי' המשניות דבמרווחים יותר מעשר פליגי וכמו שהבאתי לעיל דבריו ז"ל ועוד קשיא לי כיון דאחז בזה שיטת הירושלמי דגבי מועד פלוגתייהו בעשר לבית סאה א"כ אמאי לא כ' בה' מועד דבפחות מעשר גם במועד מותר כדאיתא להדיא בירושלמי אם ברצופין ד"ה מותר וקושיות גדולות הם ויפלא בעיני על נושאי כליו ז"ל שלא עמדו ע"ז וצ"ל דבחיבורו חזר בו מפירושו וס"ל דכל חד לשיטתי' ופליגי נמי בעפר לבן במטע עשר לבית סאה ור"ש בשיטתייהו דרבנן במועד וראב"י בשיטתי' ולא ס"ל דווקא דהירושלמי אלא דא"כ קשה מנ"ל ז"ל לחלק בין מועד לשביעית ולהכריע מדעת עצמו במועד כראב"י ובשביעית כרבנן ובפרט דבשביעית דברי ת"ק הם ד' יחיד דברי ר"ש ומשנת ראב"י קב ונקי ומש"כ הכ"מ ז"ל כיון דר"ש כרבנן פסק הלכה כרבנן אינו מובן כיון דבעיקר פלוגתייהו במועד לא פסק כוותייהו ע"כ הי' נראה דבאמת דעתו בחיבורו ג"כ כמו בפי' המשנה דפלוגתייהו בעפר לבן הוא ביותר מעשר לבית סאה וכשיטת הירושלמי וכי היכא דלרבנן קיל שביעית ממועד לענין יותר מעשר ה"נ קיל לראב"י בעשר לבית סאה אף דבמועד אסור לראב"י בשביעית מותר ולא אסר ראב"י בשביעית אלא ביותר מעשר לבית סאה והשתא פסק בתרווייהו במועד ובשביעית כראב"י והא דכתב ומרביצין בעפר לבן קאי אדסמיך לי' דמיירי במטע עשרה לבית סאה ועדיין לא נתיישבו לי דברי הרמב"ם ז"ל כל הצורך וגם הקושיא השנייה עדיין במקומה אמאי לא כתב במועד התירא דרצופין ולענין מה שהשיג הראב"ד ז"ל בה' י"ט עמש"כ הרמב"ם ז"ל ומרביצין את השדה במועד עיין בכ"מ ז"ל וכן נראה מדשני בלישני' הכא בהל' מועד כ' ומרביצין את השדה ובה' שמיטה כ' וכן עפר הלבן מרביצין אותו מזה נראה דהאי לחוד והאי לחוד. עוד הערה קטנה יש לי בדברי הרמב"ם ז"ל לפמש"כ הטעם בזרעים שלא שתו היינו משום טירחא יתירא א"כ מנ"ל דהלכתא כראב"י בהא דילמא לא ס"ל לרב יהודה כוותי' אלא בהשקאת כל השדה דלא הוי אלא הרווחה וכדאמרי' בריש מכילתין וכמבואר מד' ז"ל דהך דשדה מטוננת קאי אהשקאת כל השדה אבל בזרעים שלא שתו דטעמי' דראב"י משום טירחא דילמא לא ס"ל כוותי' ויש ליישב ועיין מ"א שתמה על דברי הראב"ד ז"ל שהביא הנימוק"י דאם אירע אונס שלא השקה לפני המועד מותר להשקות במועד ונראה דהראב"ד ז"ל ס"ל נמי דהוי פסידא כשיטת הרמב"ם ז"ל ונשאר לבאר שיטת התוס' ז"ל ובתחל' דבריה' ז"ל הולכים בשיטת רש"י ז"ל דחכמים היינו ר"מ והתירו אפילו הרווחה והקשו ע"ז דרבינא אדרבינא ותירצו דרבינא יליף הרבצה בדבר מועט מהשקאה גמורה לרבנן ובתר הכי כתבו וי"מ דפלוגתייהו בשדה גריד לאו היינו פלוגתא דמתני' וכוונתם ז"ל דרבנן לאו מטעם הרווחה הוא דשרי בשדה גריד אלא ס"ל דלאו היינו הרווחה אלא פסידא ויש לדקדק בדבריהם ז"ל בזה מנ"ל לרבינ' דרבנן חשבי לה פסידא דילמ' טעמייהו משום דהרווחה נמי שרי כי היכי דפליגי במתני' ובמתני' ע"כ טעמייהו משום דהרווחה שרי כדמשמע מדבריהם ז"ל שכתבו דלאו היינו פלוגתא דמתניתין משמע דבמתניתין פליגי בהרווחה וא"כ מנ"ל דהכא טעמייהו דרבנן משום פסידא וכן מבואר בדבריהם ז"ל בד"ה מרביצין שדה לבן כו' דבמועד פליגי בהשקאה גמורה וכל הרווחה שרו רבנן וצ"ע וכבר כתבתי למעלה דהעיקר לדינא בזה כשיטת הרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל והרא"ש ז"ל ובעה"מ ז"ל כולם אזלי בשיטתי' דרבנן לא שרו כל השקאות אלא דווקא כגון הני וכן לענין שביעית לא כל השקאות התירו וזה ברור:

שם גמרא כשאמרו אסור להשקותן במועד לא אמרו אלא בזרעים שלא שתו כו' הלשון אינו מדוקדק דמשמע דאמרו במקום אחר סתם לאסור השקאה וזה לא מצינן למימר דהשקאת פסידא ודאי מותר ועיין בר"ן ז"ל שיישב הלשון שלא נטעה לומר