כרם יהושע לאנג צח

שאכל תרומה טהורה פסק שאם שילם חונין טמאים אפי' בשוגג יחזור וישלם מן הטהורים וה"ט משום דבדאורייתא. קנסי' שוגג אטו מזיד ועי' בפר"ח ביו"ד (סי' צ"ט) וא"כ איך כתבו התוס' דלא קנסי' בדאורייתא שוגג אטו מזיד ועוד תמוה דהא לא הוי לא כר"מ ולא כר"י דהא לר"מ ס"ל בגיטין שם דבדרבנן קנסי' שוגג אטו מזיד ולא בדאורייתא וראיתי בש"ק בירושלמי (רפ"ד דעירובין) שהעיר בזה קצת

והנה י"ל לענ"ד ע"פ מ"ש הגר"א בשנות אליהו (פ"ב דתרומות מ"ג) לפרש מתני' דתנן שם המעשר והמבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל דה"ט דס"ל לרבי דסתם כן במתני' דלא קנסי' שוגג אטו מזיד לא בדאורייתא ולא בדרבנן ע"ש א"כ י"ל בזה דעת התוס' דעירובין דס"ל דקיי"ל כההיא סתם מתני' דתרומות דס"ל הכי אולם נפלאתי מאוד גם על פי' הגר"א דהא הוא נגד המבואר בגמ' דגיטין (דף נ"ד א') דמפו' שם דסתם מתני' דתרומות הוא ר"מ ופריך מהא דהמעשר בשבת עלה דאמרי' שם דר"מ קניס בדרבנן שוגג אטו מזיד והא מעשר בשבת דרבנן הוא ומשני התם גברא לתקוני קמכוין ואנן ליקום ולקנסי' א"כ ס"ל למתני' דקנסי' בדרבנן שוגג אטו מזיד רק מעשר שאני דלתקוני קמכוין וכן תמוה מ"ש הגר"א שם דכן סתם רבי בהמטמא והמדמע והמנסך וזהו ג"כ דלא כסוגיין בגיטין (ס"ד נ"ג) דמבואר שם דר"י היא רק דמנסך שאני משום חומרא דע"ג מיבדל בדילי מינה ונלע''ד דפי' הגר"א כן משום דסבר ר' יוחנן כן בירושלמי דערלה (פ"ג הל' ד') דלא קנסי' שוגג אטו מזיד לא בדאורייתא ולא בדרבנן ועי' בשנות אליהו בערלה (פ"ג מ"ח) אלא דקשה דאמאי פי' הגר"א כשיטת הירושלמי ודלא כגמ' דידן ונלע"ד ע"פ מ"ש השיך ביו"ד (ר"ס קמ"ה) לענין אבני הר שנתדלדלו דהיכי דקמיפלגי גמ' דידן והירושלמי אליבא דר' יוחנן קיי"ל כשי' הירושלמי דר' יוחנן גופי' חיבר את הירושלמי והודיע לנו דעתו בזה ע"ש וא"כ י"ל דסוגיא דגיטין קאי ג"כ לר' יוחנן דאיהו סבר שם דהיזק שאינו ניכר לא שמי' היזק ופריך הגמ' שם לימא כתנאי ההיא דר"מ ור"י בהא דהמטמא והמדמע והמנסך ומשני דכ"ע ס"ל כר' יוחנן דהיזק שאינו ניכר לא שמי' היזק אלא דפליגי בקנסי' שוגג אטו מזיד ומחלק שם בין דאורייתא לדרבנן וכיון דמפו' בירושלמי דר' יוחנן גופי' סבר דלא קנסי' שוגג אטו מזיד לא בדאורייתא ולא בדרבנן וה"ט דס"ל כן לסתם מתני' דתרומות וכמ"ש הגר"א שם מתו' היטב דברי הגר"א ודברי התוספות דעירובין הנ''ל

והנה לפי האמור נלע"ד די"ל היטב דברי התוס' דפסחים (דף כ"ו ע"ב) בד"ה אפה שהקשו שם לרבי הא דאמר המבשל בשבת בשוגג יאכל ואמאי נימא דיש שבח עצים בפת דגחלים מוקצים נינהו וכתב המהרש"ל שם בכוונת התוס' דקושייתם הוא אף לרבנן דרבי דל"פ רבנן על רבי התם אלא משום דאין האיסור בעין והגחלים אינם מוקצים אבל בההיא דהמבשל בשבת גחלים מוקצים הן והמהרש"א כתב שם דהתוס' דוקא לרבי הוא דמקשי התם אבל לא לרבנן יעו"ש ולכאו' קשה פי' של המהרש"א דמנ"ל להתוס' להקשות כן לרבי מהא דהמבשל בשבת בשוגג יאכל דלמא ס"ל לרבי כר' יהודה ור"י הסנדלר דהמבשל בשבת אף בשוגג לא יאכל אבל לפי האמור י"ל לפמ"ש דהתוס' דעירובין ס"ל כשיטת הירושלמי וכדעת הגר"א הנזכר דסתמא דמתני' דתרומות בהא דהמעשר והמבשל בשבת בשוגג יאכל הוא דעת רבי דסתם כן וא"כ מבואר דס"ל לרבי הכי דהמבשל בשבת בשוגג יאכל מש"ה מקשי' התוס' שפיר דהא לרבי גופי' גחלים מוקצים נינהו

והנה יש לתמוה ג"כ בזה על דברי התוס' בב"ב (דף ב' ע"ב) שהקשו עלה דתניא שם דנתייאש הימנה ולא גדרה הרי זה קידש וחייב באחריותו אע"ג דהיזק שאינו ניכר לא שמי' היזק נראה לר"י דהאי חשיב היזק ניכר שהרי ניכר הוא שהוא כלאים. כשרואה הגפנים בשדה אבל אין לומר דחשיב שפיר היזק שאינו ניכר וקנסוהו כמו במטמא ומדמע דאי קנס הוא היה לו להתחייב במזיד דוקא עכ"ל התוס' שם וקשה דמאי הקשו התוס' הא י"ל דסבר האי תנא דמקיים כלאים דאורייתא היא כר"ע בע' גלולים (ר"ד ס"ד) ועוכ"מ וסבר האי תנא דקנסי' שוגג אטו מזיד בדאורייתא או י"ל בהיפוך דס"ל דהמקיים כלאים הוי דרבנן וס"ל כר"מ דקנסי' שוגג אטו מזיד בדרבנן וא"כ ל"ק קושי' התוס' דאי קנסא במזיד דוקא ה"ל להתחייב ולא בשוגג ולפי האמור י"ל לכאו' דס"ל להתוס' בב"ב כשיטתם בעירובין הנ"ל דקיי"ל דלא קנסי' שוגג אטו מזיד לא בדאורייתא ולא בדרבנן וכדסתם רבי במתני' דתרומות הנ"ל וכפי' הגר"א הנ"ל אבל זה אינו דהא מבואר בהדיא בב"ק (דף ק' ע"א) דההיא ברייתא ר"מ היא וא"כ קשה על דברי התוס' דמאי מקשי דבמזיד דוקא קנסי' ולא בשוגג והא ר"מ קניס שוגג אטו מזיד בדרבנן וי"ל דסבר דמקיים כלאים הוי דרבנן ועי' בתור"ע בכלאים (פ"ז מ"ה אות כ"ג) מש"ש בזה

ונלע"ד בעז"ה ליישב היטב דנכונים דברי התוספות דב"ב הנ"ל משום דמארי דהך מימרא בב"ק שם דסבר דההיא ברייתא דנתייאש הימנה ולא גדרה ר"מ היא הוא ריש לקיש שם ודייק מהא דסתם מתני' ר"מ היא עי' בתוס' שם ובתוס' בב"ב (דף ב' ע"א). ד"ה כדתניא וריש לקיש גופי' היה סבר במכות (דף כ"א ב') דסתם מתני' דהתם דיש חורש תלם א' ס"ל כר"ע דמקיים כלאים לוקה וכן מצינו ג"כ דס"ל כר"ע האי סתמא דמתני' (דרפ"ח דכלאים) לשיטת הגמ' דידן בע' גלולים (ר"ד ס''ד) דלרבנן מקיים שרי דלא כשיטת הירושלמי בכלאים שם דאף לרבנן מקיים אסור אלא דאינו לוקה וכן ס"ל ע"כ כר"ט גם לסתם מתני' דריש שקלים (דף ב') כמ"ש בטורי אבן במגילה (דף י"ג) ועי' במל"מ (פ"א מהל' כלאים הל' י"ג) והט"א בר"ה (דף ט"ו ב') וא"כ כיון דכל הני סתמי ס"ל דמקיים הוי דאורייתא א"כ מסתמא ס"ל ג"כ לההיא דנתייאש הימנה ולא גדרה דדייקי' מהתם דר"מ היא מכח דסתם מתני' ר"מ היא דמקיים הוי