כרם יהושע לאנג צז

מע ר כ ה רא ש ו נ ה בסנהדרין דף ל"ג א' הנה בסנהדרין (דף ל"ג א') איתא ורמינהו דן את הדין זיכה את החייב חייב את הזכאי טימא את הטהור טיהר את הטמא מה שעשה עשוי וישלם מביתו והקשו התוס' דטיהר את הטמא אמאי מה שעשה עשוי ועוד אי מה שעשה עשוי אמאי משלם דאכתי לא מתוקמא דעירבן עם פירותיו עד לבסוף ותי' דהשתא ס"ל כשעירבן בעה"ב ולבסוף ס"ל כשעירבן חכם והשתא מה שעשה עשוי שעירבן ברוב פירותיו טהורים דבטלי ברובא וישלם מביתו שעירבן בפירות מועטים והקשו ע"ז למאי דס"ד בפ' עד כמה דאתיא כר"מ הא שמעי' ליה בפ' הניזקין גבי נפלו ונתפצעו דאפי' שוגג לא יטלו דקנסי' שוגג אטו מזיד וא"כ היכי בטלי ברובא ותי' כיון דע"פ חכם עביד לא קניס האי שוגג א"נ לענין דינא דגרמי מוקי לה כר"מ ולא לכל מילי עכ"ל התוס' והנה קשה לשיטת הפוסקים החולקים על הט"ז ביו"ד (סי' צ"ט) דס"ל דאומר מותר עדיף טפי משוגג אלא ס"ל דלא עדיף משוגג ומאן דקניס בשוגג אטו מזיד קניס ג"כ באומר מותר והא מדברי התוס' דהכא מוכת דס"ל כיון דע"פ חכם עביד לא קנסי' האי שוגג וי"ל דס"ל היכי שעושה ע"פ חכם עדיף טפי מהיכי שטעה עצמו בדין ואומר מותר ועוי"ל ע"פ מאי דאיתא בתרומות (פ"ב מ"ה) דר' יהודה אומר אם הוא יודע אע"פ שהוא שוגג לא עשה ולא כלום ופי' הרמב"ם (בפ"ה מהל' תרומות) דהיינו שהיה יודע שהוא תרומה אלא ששגג בדין זה גרע משוגג וי"ל דעת החולקים על הט"ז דהוא מוכח מהא דר"י דתרומות דס"ל כן דשגג בדין גרע משוגג ואף דמוכח לפי' התוס' דר"מ דהכא ל"ל כן מ"מ הא ר"מ ור"י הל' כר"י כדאיתא בעירובין (דף מ"ו ב') ועוכ"מ

והנה לכאו' יש להביא ראיה לדעת החולקים על הט"ז דאומר מותר הוי כמזיד מהא דאיתא בירושלמי (פ"ח דשבועות הל' ב') דר' יוחנן בעי סוטה מהו שיהיו חייבין בה משום שבועת ביטוי ופריך מה אנן קיימין אם בשוגגת בעבירה ובשבועה אין כאן סוטה אם במזידה בעבירה ובשבועה אין כאן קרבן ע"כ וקשה דהא משכ"ל לדעת מהרי"ק דבאומרת מותר שסברה שמותרת לזנות מ"מ אסורה לבעלה דמעלה מעל בבעלה א"כ משכ"ל שוגג באומר מותר דהוי שוגג ומ"מ הוי סוטה וכן נשאר בזה בקושי' הגאון מלבוב שם בהגהות אבל לדעת החולקים על הט"ז א''ש דהא אומר מותר לאו שוגג הוא אולם לענ"ד ל"ק כלל אף לדעת הט"ז דאומר מותר הוי כשוגג דהא אף שסברה שמותרת לזנות מ"מ בשבועה הוי מזידה דהאיך נשבעת שלא שכב איש אותה והא ידעה ששכב איש אותה וא"כ לאו בר קרבן היא ובמח"כ הגאון מלבוב שלא העיר בזה אבל לענ"ד תקשה קושי' אחרת דהא משכ"ל לדעת מהרי"ק דסברה שמותרת לזנות ובשבועה הוי שוגגת בקרבן דידעה ששבועה זו אסורה אבל לא ידעה שחייבת עליה קרבן ככל שבועת ביטוי לשעבר כדאי' בשבועות (דף כ"ו ריש ע"ב) וצ"ע אבל אין זה שייך למחלוקת הט"ז והאחרונים

והנה לתי' התוס' שתירצו דמוקי כר"מ רק בדינא דגרמי ולא בכל מילי י"ל בזה מאי דקשה לעיל (ר"ד ו') דפריך מהאי סתם משנה דדן את הדין לר"א דסבר שנים שדנו לד"ה אין דיניהם דין משום דמה"ת ג' בעינן וקשה הא בלאו דברי ר' אבהו תקשה על מתני' גופי' דהא סתם מתני' הוא כר"מ בכ"מ ור"מ גופי' הא מוכח דסבר דמה"ת בעי' שלשה דיינים כדאמר ר"מ לקמן (דף ל"ד ב') מה ריבים בג' וכמ"ש התומים (סי' ה') ועוכ"מ והקצה''ח (סי' ג') דע"כ ר"מ סבר הכי אבל לפי האמור א"ש דהא ע"כ האי סתם מתני' דלא כר"מ אף למאי דס"ד מעיקרא דבהא דגרמי אתיא כר"מ מ"מ בשאר מילי לא אתיא כוותי' והא דתירצו התוס' דמתני' דלא כר"מ כוונתם דאף דגם ר' יהודה ססר בהא דנפלו ונתפצעו כר"מ דאף שוגג לא יעלו כדאיתא בגיטין (דף נ"ד רע"ב) מ"מ מתני' אתיא כר' יוסי, ור"ש דס"ל הכי דבשוגג יעלו והרמב"ם פסק ג"כ דלא כר"מ ור' יהודה בדין נתפצעו כמבואר בדבריו (פי"ז מהל' מ"א) אלא כר' יוסי ור"ש: וי"ל ג"כ דה"ט דהוא משום דע"כ סתם מתני' זו דבכורות דלא כוותייהו כדעת התוס' הכא ועוד איכא ג"כ סתם מתני' דלא כוותייהו בהא (דספ''ה דתרומות) דתנן שם תרומה שנפלה לפחות מק' ואח"כ נפלו שם חולין אם שוגג מותר ואם מזיד אסור

והנה בדין זה דקנסי' שוגג אטו מזיד נפלאתי מאוד על דברי התוס' בעירובין (כ''ד מ"ב) שכתבו שם דקיי"ל דלא קנסי' שוגג אטו מזיד לא בדאוריי' ולא בדרבנן ותמוה דהא אנן קיי"ל כר' יהודה דס"ל בגיטין (דף נ"ג ב') דבדאורייתא קניס שוגג אטו מזיד ולא בדרבנן וכמ"ש הרמב"ם (פ"ז מהל' שבת) דהמבשל בשבת אפי' בשוגג לא יאכל בו ביום היינו משום דבדאורייתא קנסי' שוגג אטו מזיד אבל במעשר בשבת דהוי מדרבנן כתב הרמב"ם (בפכ"ג שם) דהמעשר בשבת בשוגג אפי' בו ביום יאכל וכדמבואר בגיטין שם וכן (בפ"י מהל' תרומות) גבי זר