כרם יהושע לאנג צה

שם דפליגי בנדר שהודר ע"ד רבים אי מועיל התרה אבל לא נדחי' אוקימתא קמייתא וכמ"ש התוי"ט (רפ"ו דערכין) וכן יתו' לענ"ד בזה הא דהקשה התוי"ט (פ"ג דפסחים מ"ג) על התוס' שם שהקשו דלר"א אמאי אינו חייב בהקדש בבל יראה הא אי בעי מתשיל עלה והקשה התוי"ט דמעיקרא ל"ק דהא ס"ל לר"א דאין שאלה בהקדש ע"ש ולפי האמור ניחא דהתוס' מקשים שפיר לפי' קמא דערכין דלא פליגי בהא דיש שאלה בהקדש ב) י"ל היטב דלא מצי לתרץ דר"א היא דאין שאלה בהקדש א"כ הא לר"א דהוא מתלמידי ב"ש וס"ל בכ"מ כב"ש עי' בשבת (דף ק''ל ב') ובנדה (דף ז') ובתוס' ביצה (דף ל"ד רע"ב) דבירושלמי מקשה מב"ש אר"א אהדדי וב"ש הא ס"ל דגם בשבועה אין שאלה כדאיתא בנדרים (דף כ"ח א'): והנה ק"ל עוד בהא דפריך הכא והרי הקדש דאיתי' בשאלה ואמאי לא משני דמיירי מתני' בתמורה דאין שאלה בתמורה כיון דתמורה בטעות הוי תמורה כדאיתא בתמורה (דף י"ז) וכמ"ש ג"כ הקצה"ח (סי' רנ"ה) ליישב בזה לקושי' הש"ך בחו"מ שם והמל"מ (פט"ו מהל' מעשה הקרבנות) על הרמב"ם דס"ל דתוך כדי דיבור בהקדש לאו כדיבור דמי מהא דב"ק (דף ע"ג) דפריך שם מתוך כדי דיבור דתמורה לעדות ותי' הקצה"ח דסוגיא דב"ק נדחית מההיא דנזיר וכמ"ש התוס' ברפ"ב דנזיר דכל היכי דחייל בטעות לא מהני חזרה תוך כדי דיבור וא"כ בתמורה דהוי בטעות ולא מהני שאלה בתמורה כמ"ש הרמב"ם (פ"א דתמורה) לא מהני התם חזרה דתוך כדי דיבור ע"ש וכן ק"ל בהא דשבועות (דף כ"ד ב') דאיתא התם כדהכא ונלע"ד די"ל ההיא דשבועות דחכמים דר"מ התם בהאי מתני' דיש אוכל אכילה אחת דקאי, התם עלה הוא ר' יהודה בכ"מ עי' בפסחים (דף י"א א') וא"כ י"ל שפיר ע"פ מ"ש התוי"ט בתמורה (פ"ב מ"ג) דלר' יהודה ס"ל דתמורה בשוגג ובטעות לא הוי תמורה וא"כ סבר ג"כ דיש שאלה בתמורה מש"ה לא משני בשבועות כן בהא דפריך והרי הקדש

ובזה נלע"ד די"ל לקושי' התוס' בשבועות שם שהקשו דאמאי לא פריך שם על ר' יוחנן דס"ל ג"כ כרבא שם מהאי מתני' דיש אוכל אכילה אחת ואמאי פריך התם טפי לרבא אבל לפי האמור י"ל משום דבירושלמי (רפ"א דשבת) מבואר דס"ל שם דחכמים דר"מ בהאי מתני' דיש אוכל אכילה אחת הוא ר' יוסי וסתמא דירושלמי בכ"מ הוא, ר' יוחנן כידוע וא"כ ודאי לר' יוחנן ידע די"ל דמש"ה לא תנא שבועה בהאי מתני' שם משום דאיתי' בשאלה לא קתני כדמשני הגמ' שם אלא דפריך שם מהא דהקדש דאיתנהו ג"כ בשאלה ואפ"ה תנן שם. אבל לר' יוחנן ודאי י"ל דהתם מיירי בתמורה דקיי"ל דתמורה בטעות הוי תמורה ואין שאלה בתמורה אבל לרבא ל"ל ע"כ דהני חכמים דר"מ שם הוא ר' יוסי כמ"ש המראה הפנים בירושלמי שם דסוגיא דידן ביבמות דס"ל דל"ל לר' יוסי אחע"א באיסור כולל ע"כ ל"ל דחכמים דר"מ הוא ר' יוסי דהא חכמים דר"מ ס"ל ע"כ בהאי דיש אוכל אכילה אחת דאחע"א בכולל וכדמבואר ג"כ בכריתות (דף י"ד) וא"כ למאי דמבואר ביבמות (דף ל"ב רע"ב) דסבר רבא גופי' דר' יוסי ל"ל דאיסור חע"א בכולל ע"כ ל"ל דחכמים דר"מ' ר' יוסי הוא מש"ה פריך לרבא דוקא דלדידיה מסתמא חכמים דר"מ הוא ר' יהודה כמו בכ"מ וא"כ ל"ל דמיירי בתמורה כיון דלר' יהודה יש שאלה גם בתמורה וכ"ז בההיא דשבועות אבל הכא קשה דלא משני בתמורה וצ"ל דסירכיה דלישנא דשבועות נקט הכא כמו דמשני בשבועות על קושי' זו דמיירי בבכור ה"נ משני הכא כן וה"ה דהמ"ל דמיירי בתמורה

שם א"ר הושעיא המרביע שור פסוה"מ לוקה שנים כו' הנה המל"מ (ספ"ט מהל' כלאים) הקשה ע"ז מהא דאיתא במ"ק (דף י"ב) דאין מרביעין פסולי המוקדשין משום עבודה בקדשים דל"ל לה"ט תי"ל דמה"ת אסורה כדר' אושעיא דהכא ותי' לחלק בין קודם שנפדו לאחר שנפדו ע"ש והמפרשים תי' בזה תי' אחר ע"פ מ"ש ר"ת בבכורות (דף ל"ג) דאיכא מ"ד דל"ל כהא דר' אושעיא דהכא א"כ י"ל דגם ההיא ברייתא דמ"ק ל''ל הא דר' אושעיא דהכא דאסור מה"ת ע"כ ולענ"ד צריכים אנו לתירוץ המל"מ על שיטת הרמב"ם דאיהו פסק (ספ"ט מהל' כלאים) דאסור מה"ת להרביע שור פסוה"מ כר' אושעיא דהכא והרמב"ם גופי' כתב (בפ"א מהל' מעילה הל' ט') דאסור להרביע בפסולי המוקדשין משום עבודה בקדשים וכמ"ש המל"מ בהל' מעילה שם דלא כדברי הכ"מ שם

והנה נלע"ד דהגמ' הביא הא דר' אושעיא ור' יצחק הכא בתר האי שינויא דמשני דהאי תנא ל''ל איסור כולל משום דהתוס' בפסחים (דף מ"ז ב') הקשו מהא דר' יצחק דהכא דא"כ למה תנן במתני' שור וחמור הא בשור לבד ג"כ לוקה משום כלאים ותי' המפרשים דאין חל איסור כלאים בפסולי המוקדשין אאיסור דלאו דלא תעבוד בפסולי המוקדשין דיש בהם אף קודם שנפסלו אלא משום איסור כולל משום דקודם לא היה אסור בהרבעה וכשנפסל מיגו דנאסר בהרבעה משום כלאים נאסר ג"כ בעבודה משום כלאים עי' במל"מ (פ"ט מהל' כלאים) ובחתם סופר (חיו"ד סי' ש"ה) וא"כ מתו' קושי' התוס' דלא תנא שור לבד דלא חל איסור דכלאים אאיסור פסולי המוקדשין שהיה בהם אף קודם שנפסלו כיון דמסיק הגמ' דהאי תנא דמתני' ל"ל איסור כולל אלא תנא שור וחמור דהשתא אשור לוקה משום לא תעבוד ואחמור לוקה משום כלאים ע"כ מש"ה הביא הגמ' הא דר' יצחק להוכיח מזה דצ"ל כהאי שינויא דהאי תנא ל"ל איסור כולל ולאו משום דתנא ושייר עי' בתוס' ד"ה מתקיף ומ"מ דברי התוס' י"ל ג"כ מאי שלא תירצו כן לקושיתם בפסחים הנזכר די"ל דס"ל כמו שכתב הר"ן והרמב"ן במלחמות (רפ"ג דשבועות) דרק לרווחא דמילתא משני הגמ' הכא דהאי תנא ל"ל איסור כולל אלא ס"ל שפיר לתנא דמתני' איסור כולל אלא צ"ל דתנא ושייר