כרם יהושע לאנג פו

מ"ק (חיו"ד סי' פ"א) בשם חכם אחד דלמ"ד הכא בטלו ולא בטלו ע"כ ל"ל הא דרשא דלעמיתך למישרי אונאת ע' גלולים דמוכח בלא"ה מדאצטריך קרא דאחרי נמכר לאסור גזל ע' גלולים מכלל דאונאתו שרי דאל"כ ליליף במה"צ מאונאה דאי למלקות דהא אין מזהירין מן הדין ז"א דהא למ"ד בטלו ולא בטלו לא משכ"ל מלקות בגזל דהוי לאו הנל"ע ע"ש והנה התוס' בב"מ (דף מ"ח ב') כתבו בשם הר"ח דר' יוחנן ור"א ס"ל האי דרשא דלעמיתך למשרי אונאת ע' גלולים ול"ל ע"כ קרא דאחרי נמכר לאסור גזל ע' גלולים דאל"כ ל"ל האי קרא דלעמיתך למישרי אונאה הא ממילא ידעי' מדאצטריך קרא לאסור גזל ע' גלולים מכלל דאונאתו שרי דאל"כ ניליף במה הצד מאונאה כמ"ש הנו"ב הנ"ל וא"כ לפ"ז מתו' הא דלא מוקי רבא לאו דגזל לגזל ע' גלולים משום די"ל דרבא סבר כר"י ור"א דדרשי' קרא דעמיתך למשרי אונאת ע' גלולים ואי לאו דקרא דגזל אתי לגזל ע' גלולים ל"צ למשרי אונאתו דממילא ידעי' דשרי דאל"כ ל"צ קרא לאסור גזל עובד גלולים הא ממילא ידעי' ממה הצד מאונאת ע' גלולים כסברת החכם בנו"ב הנזכר ולענין מלקות לא אצטריך דרבא סבר הכא בטלו ולא בטלו ולא משכ"ל מלקות בגזל דהוי לאו הנל"ע כמ"ש ג"כ הנו"ב הנ"ל ומ"ש הנו"ב שם דבגזל ע' גלולים משכ"ל מלקות אף למ"ד בטלו ולא בטלו כשאכל הגזלה דאינו חייב לשלם קשה מהא דא"ר יוחנן לקמן (דף ט"ז א') אנו אין לנו דמשכ"ל בטלו אלא זאת ועוד אחרת ופריך והאיכא גזל ומשני איתא בהשבה דאם אכלו חייב לשלם. ולסברת הנו"ב תיקשי מהא דגזל ע' גלולים דמשכ"ל מלקות בבטלו ולא בטלו כיון דאם אכלו פטור מלשלם ור' יוחנן הא סבר דגזל העובד גלולים אסור כמ"ש התוס' בב"מ הנ"ל וי"ל דלא מיקרי גזל עבודת גלולים לאו הנל"ע כיון דלא כתיב גבי' והשיב ור' יוחנן לקמן קאי אלאו הנל"ע דתנן במתני' שם. אולם לענ"ד דברי החכם תמוהים דהא מאונאה לבד לא מצינן למילף כדאמר בב"מ שם משום דלא ידע דמחיל וא"כ נפל כל דבריו שם בזה וצ"ע אולם נלע"ד די"ל דרבא לטעמי' א"ש דלא מוקי קרא דגזל לגזל ע גלולים משום דבב"ק (דף קי"ג ב') מבואר דרבא סבר דגזל ע' גלולום אסור מדמשני התם כאן בגזלו וע"כ סבר שם דילפי' לה מהא דאחרי נמכר או מהא דואכלת את כל העמים כמ"ש התוס' שם וא"כ ל"צ לאו בגזל לגזל ע' גלולים ונפלאתי בזה על מ"ש בנו"ב מ"ת (חא"ע סי' צ"א) דהסוגיא דב"מ הנ"ל דמוקי לאו דגזל לכובש שכר שכיר הוא למ"ד קיימו ולא דהכא ע"ש. והא רבא הוא התם מארי דההיא שמעתא ורבא הא סבר הכא ע"כ בטלו ולא בטלו ועי' מ"ש בענין זה בענפי לשבת (דף פ"ה) דברים נחמדים בעז"ה ונפלאתי על האו"ח בפסחים (דף ה') שנו"נ איך סבר רבא בהתראת ספק אי שמי' התראה ולא הזכיר להא דהכא דמוכח דס"ל לרבא בטלו ולא בטלו וסבר דהתראת ספק שמי' התראה כר' יוחנן והנה לפמ"ש האו"ח שם דכתובות (דף ל"ג א') בד"ה ניתרי שהקשו על רבא שם דאמר נתרו בהו בעדים זוממין מעיקרא דהא הוי התראת ספק ע"ש ועי' בחולין (דף פ"א סע"א) מאי דאמר רבא שם הכי קאמר רב המנונא וכו' ע"ש דמבואר שם דרבא ס"ל דהתראת ספק ל"ש התראה ונלע"ד די"ל מהא דהכא דרבא דמשני לעיל דכל ימיו בעמוד והחזיר קאי היינו דאתי לפרש הא דר' יוחנן אבל ליה לא ס"ל כר' יוחנן אלא כר"ל דהתראת ספק לא שמי' התראה. והא דלא חשיב רבא לה ביבמות בהדי הני דברים דהל' כר"ל נלע"ד די"ל משום דבירושלמי (פ"ג דשבועות הל' ז') איתא פלוגתת ר"י ור"ל בהיפוך מהא דסוגיין דר' יוחנן סבר דשבועה שאוכל ולא אכלה דאינו לוקה משום דהוי לאו שאין בו מעשה ור"ל סבר משום דה"ל התראת ספק לא שמי' התראה מש"ה לא חשיב לה שם כיון דלא ברירא מילתי' דר"י ור"ל בזה כנלע"ד ודוק

דף ט"ז א' כגון שהדירה ברבים הניחא למ"ד נדר שהודר ברבים כו' דמדירה ע"ד רבים הנה ק"ל לדעת הר"ר אביגדור ביו"ד (סי' רכ"ח) דהנודר ע"ד רבים בדיעבד מהני הפרה א"כ אמאי קרי לה הכא בטלו כיון דאם ילך אצל חכם ושרי ליה הוי בדיעבד הפרה וא"כ ה"ל להקשות הניחא למ"ד בגיטין (דף ל"ה ב') דצריך לפרט את הנדר אז אם יפרט לחכם שהדיר ע"ד רבים לא שרי ליה אלא למ"ד דא"צ לפרט את הנדר מא"ל כדפריך הכא דלמ"ד דנדר שהודר ברבים יש לו הפרה מא"ל וי''ל לענ"ד ע"פ מ"ש השעה"מ (פ"ד מהל' שבועות) דגם מ''ד דא"צ לפרט את הנדר מודה בזה דצריך לפרט את זה לפני החכם אם נדר ע"ד רבים או נדר לתועלת חבירו ע"ש ועוי"ל לענ"ד אף להחולקים בזה עי' בש"ך ()סי' רכ"ח ס"ק ס"ט) דהנה ק"ל לכאו' קושי' חמורה לפמ"ש התוס' בגיטין (דף ל"ה ב') בד"ה אבל ובד"ה ליחוש דר"ה התם ל"ל הא דאמימר אלא סבר דאף ע"ד רבים יש לו הפרה א"כ אף דמשני הכא דמדירה ע"ד רבים כדאמימר ה"ל לפרוך הניחא למ"ד דע"ד רבים אין לו הפרה אלא למ"ד דיש לו הפרה מא"ל כדפריך קודם ממ"ד בנדר שהודר ברבים ונלע"ד די"ל ע"פ מ"ש הרמב"ן במלחמות דמאי דא"ר יוחנן הכא אנו אין לנו אלא זאת ועוד אחרת קאי אלישנא דמתני' דתני זה הכלל דמשמע דאתי לרבות עוד מאי דלוקין עליה ע"ש. א"כ מתו' ב' קושיות הנ"ל דמש"ה לא פריך הכא על ר' יוחנן מהאי מ"ד דסבר דא''צ לפרט את הנדר ומהאי מ"ד דל"ל דאמימר דהכא ודאי י"ל דר' יוחנן סבר כאמימר וכמ"ד דצריך לפרט את הנדר וא"כ ודאי לא שרי ליה חכם נדרו ע"ד רבים ומשכ''ל שפיר ביטול בזה אבל מהאי מ"ד דנדר שהודר ברבים יש לו הפרה פריך שפיר לר' יוחנן כיון דקאי אמתני' דהוא רבנן דר' יהודה אמרו לזה הכלל ורבנן דר"י גופייהו אינהו המ"ד דס"ל הכי בנדר שהודר ברבים יש לו הפרה כמו שכתבו התוס' בגיטין שם מההיא רבנן דר' יהודה שם (דף מ''ה ב') והנה לפמ"ש יתורץ לי קושי' חמורה דאמאי לא חשיב ר' יוחנן הכא עוד דמשכ"ל ביטלו בחמץ לשיטת