כרם יהושע לאנג פז

הפוסקים דקיי"ל כר"י דאין ביעור חמץ אלא, שריפה בפסחים (דף כ"א) כגון שהשליכה לנהר דביטל העשה דשריפת חמץ ולאו דבל יראה הוי לאו הנל"ע כמ"ש התוס' בפסחים (ס"ד כ"ט) ושם (דף צ"ה סע"א) וראיתי בתשובת הגרע"א (סי' י"ט) שנתקשה בזה אבל לפמ"ש הרמב"ן הנזכר מתורץ היטב דהא ר' יוחנן קאי הכא עלה דרבנן דר"י והם ל"ל הא דר"י דאב"ח אלא שריפה בפסחים שם. אולם אכתי קשה לפמ"ש הבעל המאור בפסחים (ד' מ"ט) דגם ר"מ סבר שם דאב"ח אלא שריפה וכ"כ הבעה"מ שם (דף י"א ב') וכ"כ הצל"ח מדנפשי' שם (ר"ד י"ד) דר"מ הכי ס"ל ולא הזכיר לדברי הבעה"מ בזה וחכמים דכ"י הוא ר"מ בכ"מ עי' פסחים (דף י"א א') ובקדושין (ס"ד י"ט) בתוס' ומהרש"ל שם וא"כ אף דקאי ר' יוחנן הכא ארבנן דר"י ה"ל ג"כ לחשוב דמשכ"ל ביטול במצות שריפה דחמץ וי"ל ב' תירוצים בזה א) דהא מוכח דחכמים דר"י פליגי בהדיא בפסחים (דף כ"א א') ול"ל הא דאב"ח אלא שריפה וע"כ דחכמים דר"י לאו היינו ר"מ מש"ה לא חשיב אליבא דחכמים דר"י הכא האי ביטול דמצות שריפה דחמץ ב) דהבעה"מ גופי' כתב הכא דליכא בנותר מלקות כשהשליכו לנהר דאף דביטל העשה אין בו מלקות כיון שלא עשה בו מעשה ע"ש וא"כ אין לוקין ג"כ בביטול מ"ע דשריפת חמץ כה"ג במה שהשליכה לנהר והוי לאו שאין בו מעשה דאין לוקין לר"י גופי' לעיל בסוגיין והכא לא חשיב אלא במאי דלוקין בביטול העשה עי' פרש"י:

ועוד נלע"ד די"ל קושי' הנ"ל דאמאי לא פריך הכא דלר"ה דל"ל דאמימר מאי איכא למימר משום דלרב הונא לטעמי' משכ"ל שפיר ביטול באונס באופן אחר משום דלכאו' קשה אהא דפריך הכא אי דקטלה ק"ל בדרבה מיניה והא משכ"ל שהאנוסה הרגה לאחד מקרוביו של המגרש והרגה בתורת גואל הדם דמצוה להרוג אותה כמ"ש הרמב"ם (פ"א מהל' רוצח). וי"ל כיון דמצות עשה עליו' להרגה א"כ לא מיקרי ביטול בזה ולא מתחייב מלקות על לאו דלא יוכל לשלחה דאתי עשה ודחי את ל"ת וכ"כ המפרשים בזה אולם קשה דהא משכ"ל בכה"ג דאמר רב הונא לעיל (דף י' ע"ב) דאם מצאו בדרך שגלה לעיר מקלט והרגו להרוצח פטור או שיצא חוץ לתחום ג"כ פטור אם הרגו הגואל הדם להרוצח כדלעיל (דף י"א ב') דלר"ע הוי רשות ולא מצוה וכמ"ש הרמב"ם (פרק ה' מהל' רוצח) ואף לריוה"ג דס"ל דמצוה ביד גואל הדם אכתי משכ"ל כה"ג דלא הוי גואל הדם דהא ס"ל דרשות בידי כל אדם אלא י"ל דלא נ"ל לתרץ הכי דאכתי לרב דל"ל לעיל (דף י"ב א') הכי וכמ"ש ג"כ הריטב"א שם דרב ל"ל ג"כ הא דרב הונא אלא דס"ל דאם מצאו גואל הדם והרגו להרוצח כשיצא חוץ לתחום או שמצאו בדרך נהרג עליו א"כ ל"ל הכי והכא נ"ל לתרץ אליבא דכ"ע כמו דמהדר הגמ' לפרש אף למ"ד דנדר שהודר ברבים יש לו הפרה וא"כ לרב הונא דל"ל דאמימר א"ש ג"כ כיון דלרב הונא לשיטתו ודאי משכ"ל ביטול באופן הנזכר שהיה גואל הדם והרגו להרוצח בדרך או כשיצא חוץ לענ"ד נכון הוא בעז"ה:

שם והאיכא משכון דרחמנא אמר ולא תבא אל ביתו הנה המל"מ (פ"ג מהל' מלוה הל' ד') הקשה עמ"ש הרמב"ם דולא תבא הוי נל"ע דהשב תשיב דהא הלאו כולל עני ועשיר והעשה אינה אלא לעני ע"ש ולכאורה תמוהים דברי המל"מ דאמאי לא הקשה כן טפי על הסוגיא דהכא דס"ל ג"כ הכי דהוי לאו דלא תבא לאו הנל"ע וכן העירו המפרשים עליו בזה ועי' בתומים (סי' צ"ד) ונלע"ד די"ל היטב דהנה יסודו הנזכר דהיכי דהלאו שוה בכל והעשה אינה שוה בכל לא הוי לאו הניתק לעשה הוא מהא דתמורה (דף ד' ב') דפליגי שם ר"י בר"ח ור"א דפריך שם אביי עלה דר"י בר"ח דאמר שם דהמקדים תרומה לבכורים לא לקי משום דהוי לאו הנל"ע מהא דמימר דהוי ג"כ לאו הנל"ע ולקי וע"ש בתד"ה וכל:

מש"ה משני שם דשאני התם דהלאו שוה בכל והעשה אינה שוה בכל וכ"ז צ"ל אליבא דר"י בר"ח דהתם אבל לר' אלעזר דס"ל דהמקדים תרומה לבכורים לקי אצ"ל האי סברא דהיכי דהלאו שוה בכל והעשה אינה שוה בכל לא לתחום ודוק כי הוי נל"ע מש"ה פריך הכא שפיר אליבא דר' אלעזר גופי' דאיהי נפק דק ואשכח דליכא אלא זאת ועוד אחרת אבל על הרמב"ם מקשה המל"מ שפיר דאיהו גופי' כתב (בר''ה תמורה) דהיכי דהלאו שוה בכל והעשה אינה שוה בכל לא חשיב לאו הניתק לעשה וא"כ אמאי כתב דלאו דמשכון הוי לאו הנל"ע ודוק

שם ע"ב אמר אביי אכל פוטיתא כו' האי מאן דשתי בקרנא דאומנא קעבר משום לא תשקצו הנה יש כאן מחלוקת אם זה, הוא איסור תורה או רק מדרבנן ועי' במל"מ (ס"ה מאכלות אסורות) ועי' בב"י וט"ז ביו"ד (ר"ס קט"ז) דס"ל דאיסור זה דבל תשקצו הוא איסור תורה אלא דהוי לאו שבכללות ע"ש וק"ל דאמר אביי הכא דאכל פוטיתא לוקה ד' ופרש"י משום ולא תשקצו את נפשותיכם ומשמע בין שרץ המים ובין שרץ הארץ והא אביי גופי' איהו מארי דהך מימרא דאין לוקין על לאו שבכללות בפסחים (דף מ"א) ובב"מ (דף קט"ז). ולגירסת הרמב"ם דאביי סבר שם דלוקין על לאו שבכללות כמ"ש הכ"מ (פ''ח מהל' קרבן פסח) א''ש ועי' לקמן (דף י"ח) מש"ש ויש ליישב והנה רש"י כתב בהא דאביי דהכא דצרעה לוקה שש דלא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף אינו מן המנין דלאו בשרץ כתיב ואע"ג דכתיב ביה אשר תרמוש האדמה בבריות גדולות הוא ע"כ והתוס' בעירובין (ר"ד כ''א) הקשו ע"ז מהא דסנהדרין (דף נ"ט ב') דדרשי' ובכל חיה הרומשת זה נחש משמע דרמישה נמי הוי דבר הרוחש כמו נחש ההולך על גחונו ע"ש ותמוה דלא הזכירו למ"ש רש"י גופי' שם (ס"ד נ"ט) דהתם הוא קודם שנתקלל לילך על גחון ע"ש: שם אמר רב אכל טבל של מעשר עני לוקה הנה מוכח דרק מלקות איכא אבל מיתה ליכא וכדדייקי' בסנהדרין (דף פ"ג ב') בהא דרב גופי' הכי לענין זר שאכל תרומה וכ"כ הרמב"ם (בפ"ו מהל' מ"א) דהאוכל