כרם יהושע לאנג פה

דבכולהו מתני' מודה והיינו דמ"ט דר"ש דמחייב בטבח ביוה"כ נהי דקטלא ליכא מלקות איכא ואין לוקה ומשלם ע"ש ומאי פריך והא ר"ש סבר דאין מלקות בח"כ כר' יצחק דהכא כדס"ל לרשב"י בירושלמי דכתובות הנ"ל וסתם ר"ש הוא רשב"י כמ"ש רש"י בשבועות (ד' ב' ב') וכדמוכח שם (דף ז' א') ועוכ"מ וכמ"ש ג"כ התוי"ט לעיל (פ"א מ"ז) וצ"ע. והנה ק"ל בסוגיא דהכא לפמ"ש רש"י דלר"א א"ר הושעיא דכ"מ שאתה מוצא ב' לאוין וכרת אחת חלוקין הן לחטאות לא אצטריך אחותי לחלק א"כ למה א''ר יוחנן לעיל דכרת באחותו אתא לחלק וכדא"ר יוחנן ג"כ בכריתות (דף ב' ב') ועי' בתוס' בד"ה הכי גרס רש"י וא"ל דל"ל לר' יוחנן כהא דר' הושעיא דהא ר' יוחנן גופי' ס"ל בסנהדרין (ר"ד ס"ה) ובכריתות (דף ג' ב') דחלוקת לאו שמה חלוקה אולם בירושלמי (פ"ז דשבת הל' ב') פריך התם כן על ר' יוחנן ומשני דהתם באנשים הכתוב מדבר פי' דהלאוין נאמרו בלשון זכר והא דאחותו אצטריך לנשים דכתיב ונכרתו הנפשית העושות וראיתי בריטב"א, שכתב דלר' יוחנן דס"ל דחלוקת לאו שמה חלוקה לא אצטריך ליה הא דכרת באחותו לחלק כיון דחלוקין הן בלאו ע"ש ונפלאתי דאשתמיע מעין הבדולח דברי הירושלמי דשבת האלו ודוק

שם בשלמא ר"ל לא אמר כר"י גז"ש לא גמר הנה התוס' הקשו בשבועות (דף ז' סט"א) דלר"ל דהכא דל"ל האי גז"ש דטומאתו טומאתו מנ"ל דקרא דעולה ויורד מיירי בטומאת מקדש וקדשיו ולא בתרומה דהא רבא מפרש שם מהאי גז"ש ונלע"ד די"ל בעז"ה דר"ל סבר כמ"ד בזבחים (דף מ"ו ב') דבטומאת הגוף ד"ה אינו לוקה באלו דברים שאינן נאכלים וא"כ ל"צ חד מהני כריתות דשלמים להאי דברים שאינן נאכלין ועי' בתוס' שם שהקשו דתפשוט דר' יוחנן איהו מ"ד דאמר שם כמחלוקת בזו כיון דאמר שלש כריתות בשלמים חד לדברים שאינן נאכלין וכתבתי בחי' לזבחים שם דלפי מאי דאיתא בשבועות דר' אבהו אמר להא דג' כריתות בשלמים למה ל"ק קושי' התוס' וא"כ ודאי י"ל דר"ל הוא מ"ד שם דמחלוקת בטומאת בשר אבל בטומאת הגוף ד"ה אינו לוקה וכיון דל"צ חד מהני כריתות דשלמים לדברים שאינן נאכלין א"כ י"ל דסבר ר"ל כמאי דמפרש בשביעות מעיקרא שם דאחת לטומאה הכתובה בתורה סתם וא"י מה היא הוי אומר זו היא טומאת מקדש ע"ש ורבא דמשני שם מהאי גז"ש דטומאתו אזל לטעמי' דס"ל בכ"מ כר' יוחנן נגד ר"ל כדאיתא ביבמות (דף ל"ו א') מש"ה סבר כר' יוחנן דהכא דס"ל האי גז"ש דטומאתו טומאתו ודוק

שם כל ל"ת שקדמו עשה לוקין עליו וכתב רש"י דאתא לאשמעי' אפי' למ"ד לאו הנל"ע אין לוקין עליו מ"מ לית שהקדימו עשה לוקין עליו הנה מפרש"י נראה דאיכא פלוגתא בהא דלאו הנל"ע ולא נמצא לכאו' מ"ד דפליג דס"ל דלוקין בלאו הנל"ע אלא לקמן (ד' י"ז א') במתני' שם פי' הרמב"ם בפה"מ דה"ט דר' יהודה שם דלוקה ואינו משלם דס"ל דלאו הנל"ע לוקין עליו כיון דס"ל דלאו דב"י אבל רש"י גופי' לא פי' שם כן אלא ה"ט דר"י שם דס"ל דשלח מעיקרא משמע וכדאיתא בחולין (דף קמ"א רע"ב) והרמב"ם ס"ל דרב אשי לא קיבל מרבינא מה דפשיט מהא דנותר די"ל דשאני נותר דמיותר קראי דוהנותר לומר שאין לוקין כמ"ש הפ"י לקמן שם ונלע"ד דכוונת רש"י להא דאביי דתמורה (דף ד' ע''ב) דמשמע ס"ל שם דלאו הנל"ע לוקין עליו ומפרש ג"כ דהא דאמרי' שם כתנאי קאי אהא דלאו הנל"ע ודלא כתוס' שם בד"ה וכל ובד"ה כתנאי ע"ש

והנה לפי' הרמב"ם הנ"ל י"ל מאי דמקשים בביצה (ר"ד ב') דפליגי ב"ש וב"ה אי חמץ בככותבת אי בכזית דמאי נ''מ בזה דאי לענין איסורא הא קיי"ל דחצי שיעור אסיר מה"ת ואי לענין מלקות הא אמר שם (דף ז' ב') דלענין ביעור פליגי והא לאו דבל יראה הוי לאו הנל"ע ואין לוקין עליו ועי' בפ"י שם ובש"א (סי' ע"ט): ולפי' הרמב"ם הנזכר י"ל היטב דבני"ב מ"ת (חא"ע סי' צ') כתב דלר"י דס"ל דעובר בב"י מו' שעות ולמעלה הוי לאו דב"י לאו הנל"ע ולר"ש הוי לאו שקדמו עשה דעשה דתשביתו חל קודם הלאו דב"י ע"ש וא"כ ניחא לר"י ולר"ש דלר"ש ודאי הוי נ"מ בפלוגתא דב"ש וב"ה לענין מלקות הוי לאו שקדמו עשה ולוקין עליו כדהכא ולר' יהודה ג"כ א"ש אף דסבר דלאו דב"י הוי לאו הנל"ע מ"מ הא איהו סבר לקמן (דף י"ז א') הנ"ל דלאו הנל"ע לוקין עליו כפירוש הרמב"ם הנזכר ולשיטת רש"י הנ"ל דל"ל כפי' הרמב"ם בהא דר"י דלקמן וכן ל"ל כן להתוס' בתמורה (דף ד' ב') בד"ה וכל נלע"ד די"ל ג"כ ע"פ מ"ש הנו"ב הנ"ל דלר' יוחנן דס"ל ביומא (דף ע"ד) דח"ש אסור מה"ת מ"מ איכא נ"מ שפיר בפלוגתא דב"ש וב"ה לענין מלקות דהא ר' יוחנן סבר כר"ש בפסחים (דף כ"ט ב') וע"ש בבעה"מ ובר"ן דפירשו דאף לפנ"ז ס"ל כר"ש וא"כ הוי לאו שקדמו עשה כדעת הנו"ב הנ"ל ור' יוחנן לטעמי' דסבר הכא דלאו שקדמו עשה לוקין עליו ולריש לקיש דסבר לקמן (דף ע"ו רע"ב) דלאו שקדמו עשה אין לוקין עליו האיכא ג"כ נ"מ בפלוגתת ב"ש וב"ה לענין איסור שפיר דהא ר"ל לטעמי' סבר ביומא שם דחצי שיעור מותר מה"ת ונכון בעז"ה

דף ט''ו א' האמר ליה ר' יוחנן לתנא תני בטלו ולא בטלו ורשב"ל אומר קיימו ולא קיימו הנה גם רבא ע"כ סבר הכי דבטלו ולא בטלו כר' יוחנן דאיהו סבר לעיל דכל ימיו בעמוד והחזיר קאי דזה הוא רק למ"ד בטלו ולא בטלו כדאיתא הכא ואזיל לטעמי' דס"ל ביבמות (דף ל"ו) דהל' כר' יוחנן בכ"מ נגד ר"ל לבד מג' דברים ובזה נלע"ד די"ל לכאורה מה דמקשים בב"מ (דף ס"א א') דאמר רבא שם דלאו בגזל ל"ל דתיפוק ליה מרבית ואונאה אלא מסיק דקאי לכובש שכר שכיר ומקשים המפרשים דאמאי לא אמר דלאו דגזל אתי לגזל ע' גלולים דלא מצי' למילף מרבית ואונאה דשרי בע' גלולים כדכתיב לנכרי תשיך ובאונאה כתיב לעמיתך ודרשי' שם (דף נ"ט) עם שאתך בתורה ובמצות וע"ש בתד"ה לעבור ובמהרש"א ולפי האמור י"ל דכתב הנו"ב