כרם יהושע לאנג פד

ואח"כ בשלו והא דפסק הרמב"ם כרבי ודלא כרבנן י"ל לפי האמור דמבואר בירושלמי (ספ"ב דפסחים) הנ"ל דר"ט דס"ל דלא אמרי' ד"ת כלשון ב"א סבר כרבי

והנה בהא דסוגיין דפריך והאמר רבה ב"ר הונא וכן תנא דבי ר' ישמעאל כו' מקשים דאמאי לא משני דהא כמ"ד דמקשי' הכאה לקללה היינו דבא"ע מעשה עמך פטור מש"ה ס"ל דבנו נעשה גואל הדם עי' בסנהדרין (דף פ"ה ב') דפליגי תנאי שם בזה והא כמ"ד דלא מקשי' הכאה לקללה ועי' בריטב"א וי"ל דקיי"ל כר' ינאי דקדושין (דף ס"ג רע"ב) דדחקי' טפי ומוקמי' כחד תנא ובתרי טעמי ולא בתרי תנאי וכמו שכתב הרא"ש שם וכ"כ הכ"מ (ספ"ז מהל' שמיטה) וכר"פ דמנחות (דף נ"ה א') וכמ"ש ג"כ הבעה"מ (פ"ד דב"ק) והרמב"ן במלחמות (פ"א דקדושין) ועוי"ל לענ"ד דלא נ"ל לאוקמי הא דרבה בר"ה דלא כהלכתא דקיי"ל כסתם מתני' דמקשי' הכאה לקללה אלא ע"כ דאיסור איכא אף בא"ע מעשה עמך וחיובא ליכא כמ"ש הרמב"ם (פ''ה מה' ממרים) בהכאה וקללה דשוין הן וכן יתורץ בזה מה שהקשו עוד דלימא הא כר"ש והא כרבנן דלר"ש דחנק חמור אין בנו נעשה גואל הדם דלא התירה התורה כ"א איסור הרג דקל ולא איסור חנק דחמור ועי' לעיל (דף ח' ע"ב) ולפמ"ש מתו' היטב אין דלא נ"ל לאוקמי כתנאי ב') נהי דר' ישמעאל נוכל לומר דאזל לטעמיה דס"ל כר"ש כמו שכתבו התוס' בסנהדרין (ר"ד נ"ג). אבל הא דרבה בר ר"ה דסבר ג"כ דאין הבן נעשה שליח וה"ה כה"ד אין סברא דס"ל ר"ש דהא קיי"ל כרבנן ודוק

פרק שלישי

דף יג ב' א"ה ח"מ ב"ד נמי נגמר מעיני מלעינך: הקשה הריטב"א הא הך ג"ש אינה מופנית דהא מעיני אצטריך לגופי' לסנהדרין דטעו בהוראה. ותי' דאף דמופנה מצד אחד למידין והקשו המפרשים ע"ז מאי פריך לר"ע דלמא ס"ל ר"ע כרבנן דמופנה מצ"א למידין ומשיבין והא הכא י"ל מה לח"כ שכן אם עשה תשובה מוחלין לו וא"כ מאי פריך לר"ע נגמור מעיני מלעיניך. ולענ"ד אשתמיט להו דברי התוס' בנזיר (דף מ"ח ב') ד"ה ולאחותו דסבר ר"ע מופנה מצד אחד למידין ואין משיבין וכן מפורש בירושלמי (פ"ז דסנהדרין סוף הל' ו') דר"ע סבר אפי' אינו מופנה כלל למידין ועי' מ"ש בסנהדרין (דף ע"ה ע"ב) ודוק

שם א"ל ר"מ לרב אשי כו' ח"כ ל"צ התראה כו' ודלמא אזהרה לקרבן: נלט"ד דהכא רב אשי הוא דמשיב ודלמא אזהרה לקרבן דלא נ"ל לפרש בזה כרבא דר"י ור"ע פליגי בלאו שניתן לאזהרת מב"ד אלא ס"ל דכ"ע ס"ל דלוקין בלאו שניתן לאזהרת מב"ד ואזל לטעמי' דסבר רב אשי גופי' בסנהדרין (ר"ד ט') דר"מ ורבנן ס"ל דלוקין בלאו שניתן לאזהרת מב"ד אלא דפליגי אי מלקות בג' או בכ"ג ולא נ"ל לפרש שם דפליגי בזה אי לוקין בלאו שניתן לאזהרת מב"ד והנה קשה לפ"ז טובא דמאי צריך רב אשי גופי' בעירובין (דף י"ז ב') לתרץ עלה דפריך על ר"ח דס"ל דלוקין על ע"ת והא לאו שניתן לאזהרת מב"ד הוא ומשני רב אשי מי כתיב אל יצא. והא לרב אשי גופי' ל"ק האי קושי' בלא"ה כיון דסבר דלאו שניתן לאזהרת מב"ד לוקין עליו לכ"ע והנה אף זולת דברינו ודאי קשה דאמאי לא משני רב אשי דר' חייא סבר ר"מ ורבנן דסנהדרין דלוקין בלאו שניתן לאזהרת מב"ד. וי"ל מהא דסנהדרין היטב ע"פ מ"ש הריטב"א שם דהא דר' חייא שם דאמר דלוקין על ע"ת אליבא דר"ע קאמר דס"ל הכי דתחומין דאורייתא ע"ש א"כ י"ל דפריך שם היטב לר"ע לטעמיה דס"ל הכא דלאו שניתן לאזהרת מב"ד אין לוקין עליו אבל לפמ"ש דרב אשי סבר דגם ר"ע הכא ס"ל דלוקין בלאו שניתן לאזהרת מב"ד א"כ ודאי קשה טובא למה צריך רב אשי בעירובין שם לשינוייא דידיה וצ"ל דאליבא דר' יונתן הוא דמתרץ שם דג"כ ל"ק. והנה לפמ"ש הריטב"א נלע"ד די"ל לקושי' התוס' בעירובין שם דמאי אמר שם אלא מעתה אל תפנו אל האובות ה"נ דלא לקי והקשו התוס' ע"ז דאה"נ דהוי לאו שאין בו מעשה ע"ש ולפמ"ש הריטב"א דהתם לר"ע קיימי' י"ל היטב ע"פ שיטת הערוך הביאו התוס' לעיל (דף ד' ב') וכן בע' גלולים (ר"ד ס"ד) וכן פרש"י במ"ק (דף ב') דר"ע סבר דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו א"כ פריך שם שפיר ויתבאר עוד בחידושי לעירובין בעז"ה ודוק

דף י"ד א' ואידך ההוא מבע"ל לכדר"י דאר"י משום רשב"י פי' רבנן דר' יצחק ס"ל כרשב"י וקשה לי קושי' חמורה הא בירושלמי (רפ"ג דכתובות) מבואר דרשב"י סבר כר' יצחק דהכא דאין מלקות בחייבי כריתות דאמר שם נאמר כרת בשבת ונאמר כרת ביוה"כ מה שבת אין מלקות בחייבי מב"ד אף אין מלקות בח"כ. וא"כ קשה מרשב"י ארשב"י דלהאי שינויא דהכא ע"כ רשב"י סבר כרבנן דר' יצחק ונלע"ד די"ל דנהי דרשב"י סבר בעיקר הדין כר' יצחק דאין מלקות בח"כ מ"מ הא איהו לא יליף שם מהא דאחותו כר' יצחק הכא אלא יליף מהאי גז"ש דכרת כרת ואייתר ליה אחותו דסיפא לבת אביו ובת אמו והאי אחותו דרישא אתי לחלק למפטם וסך ואייתר ליה שפיר הא דאשה דוה למאי דדרש עד שיצא מדרך ערותה וע"ש במה"פ ד"ה צריכה. אמנם אכתי ק"ל כיון דרשב"י ע"כ סבר כרבנן דר"י בזה דהאי אחותו דסיפא אתי לאחותו בת אביו ובת אמו שאין עונשין מן הדין כיון דהא דאין מלקות בח"כ יליף מגז"ש דכרת כרת והא מבואר בסנהדרין (דף ע"ד א') דרשב"י גופי' סבר דעונשין מן הדין וי"ל ע"פ מ"ש הנו"ב מ"ת חלק (חו"מ סי' ס') דהאי עונשין מן הדין דהתם ל"ל לרשב"י כן אלא דוקא התם דהוי רק גילוי מילתא בעלמא אבל בכ"מ ס"ל לרשב"י שפיר דאין עונשין מן הדין ול"ד להאי עונשין מן הדין דאחותו בת אביו ובת אמו ע''ש שהגיה כן בדברי התוס' בסנהדרין (ר"ד ע"ד) ועי' מ"ש בסנהדרין שם ולעיל (דף ה' ב') בזה אולם קשה לי בהא דב"ק (דף ע"א ב') דפריך שם ומי מצית לאוקמי כר"מ ולא כר"ש והתני סיפא דר"ש פוטר בשני אלו מכלל