כרם יהושע לאנג פג

דכתיב ברך ה' חילו וזהו טעם דמפרש בקדושין (דף ס"ו ב') אבוה דשמואל שם ואמאי הביאו בפסחים שם לה"ט יותר מטעמא דשמואל בקדושין דמפ' מהיתה לו ולזרעו אחריו בין זרע כשר ובין זרע פסול ויותר מטעמא דר' ינאי שם מובאת אל הכהן ועוד קשה לי טפי דהא הסוגיא דפסחים שם קאי לר' יוחנן ואמאי לא הביא טפי שם לטעמא דר' ינאי מובאת אל הכהן דס"ל כן לר' יוחנן גופי' בירושלמי (רפ"ח דתרומות) ואולם מהא דהכא י"ל דהכא מפרש טעמא דר' יהושע ג"כ מהא דברך ה' חילו משום דמחלק הכא מ"ד בטלה כהונה דע"כ ל"ק ר"י אלא התם דכתיב ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה דהיינו עבודה ובהאי קרא מפירש עבודה דוקא דכתיב פועל ידיו מש"ה נקט הכא להאי קרא טפי מאידך קראי הא דשמואל והא דר' ינאי מש"ה הביאו בפסחים ג"כ ה"ט טפי דהא דאמר בפסחים שם ואמרי' מ"ט דר' יהושע כוונת הגמ' שם להא דהכא דלא מפרש טעמא דר' יהושע כ"א בסוגיא דהכא דבקדושין שם ליתא להא דר' יהושע כ"א הא דר' טרפון ודוק

דף י"ב א' מצוה ביד גואל הדם כו' דברי ריוה"ג ר"ע אומר רשות ביד גואל הדם הנה מהכא נלע"ד די"ל לקושי' התוס' בסוטה (ר"ד ג') בהני ג' דברים שם דפליגי ר"י ור"ע אי רשות אי חובה בהא דוקנא את אשתו ולעולם בהם תעבודו ולה יטמא דר"י סבר דהוי רשות ור"ע סבר דחובה. והקשו ע"ז התוס' אי הוי הני במנינא דתרי"ג מצות א"כ לר' ישמעאל בצרי להו ואי לא הוי במנינא א"כ לר"ע טפי להו ומהכא י"ל דמצינו ג' דברים אחרים דפליגי תנאי ג"כ בזה דאיכא מ''ד דהוי מצוה ואיכא מ"ד דהוי רשות א) בהא דק"ש דאורייתא דפליגי אמוראי בברכות (דף כ"א א') אי ק"ש דאורייתא וכן ע"כ פליגי תנאי ג"כ בזה דרשב"י ס"ל בסוטה (דף מ"ב סע"א) דק"ש דאורייתא דאמרי' שם מ"ש שמע ישראל ארשב"י אפי' לא קיימתם אלא ק"ש כו' וכמ"ש בתשו' ש"א (ס"ם א') ור' יהודה סבר דק"ש דרבנן כמ"ש בב"ק (דף פ''ז א'). ב') דמצינו בברכות (דף י"ג א') דפליגי שם אי הקורא לאברהם אברם עובר בעשה ומוכח בגמ' שם דתלוי זה בהא דפליגי במתני' שם (ס''ד י"ב) אי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח דפליגי שם אי כה"ג אמרי' דנעקר לגמרי או לא נעקר לגמרי כמ"ש הצל"ח שם ג) הא דהכא דפליגי ריוה"ג ור"ע אי ורצח הוי מצוה אי רשות וא"כ י"ל דר"ע סבר דהני שלשה דברים דס"ל בסוטה שם דהוי חובה הוי במנינא דתרי"ג מצות אלא דס"ל באינך ג' דברים בהא דק"ש דהוי דרבנן ובהא דהקורא לאברהם אברם ס"ל דאינו עובר בעשה. ובהא דהכא דורצח אזיל לטעמיה דסבר הכא דהוי רשות וא"כ בצרי, להו הג' דברים אחרים ממנינא דתרי"ג מצות ור' ישמעאל סבר דק"ש דאורייתא והקורא לאברהם אברם עובר בעשה ובהא דורצח דהכא ס"ל כריוה"ג דמצוה ביד גואל הדם וחשיב להו ממנינא דתרי"ג מצות במקום הני ג' דברים דריש סוטה דסובר שם דהני רשות ויש להעיר עוד בהא דק"ש ויתבאר במקום אחר בעז"ה בזה. והנה המל"מ (פ"א מהל' רוצח) נסתפק ברוצח בשוגג שמצאו גה"ד והרגו הרוצח לגואל הדם אם נהרג עליו וכן אם רודף אחר חבירו להרגו שניתן להצילו בנפשו אם הרג הרודף את המציל אם נהרג עליו וכתב שנ"ל דנהרג עליו אם הרג הרודף למציל כיון דאיכא מצוה להצילו להנרדף ע"ש ולכאו' אשתמיט מעין הבדולח דברי הירושלמי (ספ"ח דסנהדרין) דמבע"ל שם בזה רודף שנעשה נרדף מהו להציל את הרודף בנפשו של נרדף ע"ש דלא אפשיטא וכיון דיש סברא להציל להרודף בנפשו של נרדף כ"ש אם הרג הרודף למציל ודאי דאין נהרג עליו וע"ש בפ"מ ובמה"פ דלפמ"ש שם יש לדחות דאין ראיה מהתם ודוק

שם אמר אביי מסתברא כמ"ד ד"ת כלב"א פי' דהכא הסברא הוא דדברה תורה כלשון בני אדם אבל לא בכ"מ עי' בתוס' סוטה (דף כ"ד א') סד"ה ור' יונתן ובתוס' מנחות (דף י"ז ב') ובמל"מ (פ"ו מהל' דעות). וי"ל דאזל, אביי לטעמי' דהא בסנהדרין (דף פ"ה ב') מבואר דר' יאשיה דס"ל דצריך קרא לחלק ס"ל ע"כ דלא אמרי' ד"ת כלשון ב"א דלא כר' יונתן שם ובב"מ (ס"ד צ"ה) מבואר דאביי סבר כר' יאשיה ואזיל לטעמיה הכא דל"ל בכ"מ דד"ת כלשון ב"א אלא דוקא הכא דמסתברא כן וכן י"ל לכאו' בזה ליישב קושי' תוס' בזבחים (דף ק"ז א') עלה דפרכי' שם ור"ע לחלק מנ"ל והקשו התוס' ע"ז דהא קיי"ל כר' יונתן כרבא דס"ל כוותי' אבל לפי האמור י"ל דהוא משום דמוכח לכאו' דר"ע ע"כ סבר כר' יאשיה דהא ר"ע ל"ל דאמרי' ד"ת כלשון ב"א כמבואר בירושלמי דשבת (פי"ט הל' ב') וביבמות (פ"ח הל' א') ובפסחים (פ"ב הל' ז') ועוכ"מ וא"כ סבר ע"כ כר' יאשיה מש"ה מהדר הגמ' בזבחים לפרש לר"ע דמנ"ל לחלק אבל זה אינו דהא מבואר בירושלמי (רפי"א דיבמות) דר"ע סבר כר' יונתן ע"ש ועי' בנו"ב מ"ת חא"ע (סי' קי"ח וקי"ט) דרצה להוכיח מהא דשבועות (דף כ"ז ב') דר"ע סבר כר' יאשיה ולא הזכיר לדברי הירושלמי האלו ויתבאר עוד בזה בחידושי לזבחים שם בעז"ה

והנה נלע"ד בענין זה בדרך אגב ליישב דברי הרמב"ם (פ"ז מהל' ק"פ) שכתב דמבושל בין במים ובין בשאר משקין שנאמר ובשל מבושל ריבה הכל צלאו ואח"כ בשלו או צלי קדרה ואכלו חייב ותמה הכ"מ שם כיון דפסק כרבנן דרבי בפסחים (דף מ"א) דצלאו ואח''כ בשלו חייב ה"ל לפטור בצלי קדרה ותי' דהרמב"ם מפ' דלרבנן ג"כ חייב בצלי קדר מהאי ריבויא דובשל מבושל והא דאמר שם איכא בנייהו צלי קדר ה"פ דרבנן לא ילפי לה בק"ו כרבי אלא מריבויא דובשל מבושל ע"ש ותמוה דא"כ מאי פריך שם ורבנן האי ובשל מבושל מאי עבדי להו והא אצטריך להא דצלי קדר ונלע"ד ברור דהרמב"ם פסק כרבי דהא כתב שם איסור של שאר משקין מריבויא דובשל מבושל והיינו כרבי דהא לרבנן ילפי לשאר משקין בק"ו כמבואר בפסחים שם אלא ס"ל להרמב"ם דגם לרבי חייב בצלאו ואח"כ בשלו מהא ריבויא דובשל מבושל דאל"כ אמאי לא אמרי' שם דהא איכא בנייהו הא דצלאו