כרם יהושע לאנג פא

ד"ה תיפתר והנה בהא דראב"י במתני' מדברי הכ"מ שם מוכח דס"ל דרבנן פליגי עליו שפי' למ"ש הרמב"ם כראב"י משום דמשנתו קב ונקי ובריטב"א נסתפק בזה. ולענ"ד מלשון הברייתא ומצא כו' מכאן אמר ראב"י כו' משמע דרבנן ל"פ עליו ובזה א"ש הא דב"ק (ר"ד ל"ג) דמתני שם להא דריוב"ח דחייב בד' דברים אהא דראב"י דברייתא ואמאי לא אמר לה על ראב"י דמתני' ולפמ"ש י"ל דהוא משום דבברייתא זו מוכח דרבנן ג"כ ל"פ ארבי אליעזר בן יעקב ודוק

ע"ב ר"ע אומר אין צ"ל חריש של שביעית כו'. ר' ישמעאל אומר מה חריש רשות יצא קציר העומר שהוא מצוה ודוחה את השבת וכתב הריטב"א דר"ע דלא דרש הכי סבר דקצירת העומר לא דחי שבת או דסבר דהלמ"מ היא דדחי שבת ע"כ וקשה דהא במנחות (דף ע"ב) איתא דאמר רבב"ח א"ר יוחנן דר"א בר"ש דס"ל דקצירת העומר דוחה שבת סבר כר' ישמעאל דקצירת העומר דוחה שבת משמע דלר"ע אינו דוחה שבת דאל"כ הל"ל טפי דסבר כר"ע רבו כדאמר התם דס"ל כר"ע רבו בהא דכל שאפשר לעשות מע"ש וע"ש בתד"ה בשיטת: אולם נלע"ד דאלו ב' פירושים של הריטב"א תלוי במאי דפליגי הגמ' דידן והירושלמי דבגמ' דידן מבואר שם דרבי דס"ל דנקצר ביום כשר סבר דאינו דוחה את השבת כדאיתא במנחות (דף ע"ב רע"ב) וא"כ י"ל דגם ר"ע סבר הכי אבל בירושלמי (ספ"א דר"ה ובפ"ב דמגילה) סבר רשב"ל שם דלכ"ע קצירת העומר דוחה שבת אף לרבי וא"כ מסתמא גם ר"ע רבו דר"ש ורבי סבר הכי שפסק דקצירת העומר דוחה שבת מהלמ"מ

ודע דמדברי הירושלמי האלו י"ל דעת הרמב"ם שפסק (פ"י מהל' תמידים) דנקצר ביום כשר ודוחה את השבת וזה הוא נגד הסוגיא דמנחות הנ"ל דלמ"ד נקצר ביום כשר אינו דוחה את השבת וכבר הקשו עליו הלח"מ שם והש"ך ביו"ד (ר"ס רס"ב). ולפי המבואר בירושלמי המכר מתורץ היטב דס"ל להרמב"ם כשיטת הירושלמי הנזכר דאף למ"ד דנקצר ביום כשר דוחה את השבת. ועי' במה"פ ובש"ך שם אלא דאכתי קשה דאמאי פסק הרמב"ם כריש לקיש דירושלמי נגד ר' יוחנן דגמ' דידן: וי"ל לענ"ד דהוא משום דמוכח דגם ר' יוחנן ס"ל כר"ל בזה דהא ר' יוחנן סבר בכ"מ דהל' כסתם מתני' והא ס"ל לסתמא דמתני' (רפ"ו דמנחות) דקצירת העומר דוחה שבת ואיכא ג"כ סתם משנה שם (דף ע"א א') דנקצר ביום כשר וא"ל דס"ל לר' יוחנן כסתמא דמתני' (ספ"ב דמגילה) דס"ל שם דנקצר שלא כמצותו פסול דאכתי קשה הא בב' סדרים יש סדר למשנה כמו שכתב הכ"מ (רפ"ט מהל' רוצח) וא"כ סת"מ דמנחות הוי סתמא בתרא אלא ע"כ דגם ר' יוחנן סבר כר"ל דנקצר ביום כשר ודוחה את השבת כהני ב' סת"מ דמנחות ורבה בר בר חנה אליבא דר' יוחנן הנ"ל דל"ל כן הוא משום דאזיל לטעמי' בגיטין (דף פ"א ב') דל"ל אליבא דר' יוחנן דהל' כסתם מתני' וכן מוכח דסבר ר' יוחנן הכי דסבר במנחות דקצירת העומר דוחה שבת וכמ"ש התוס' במנחות (דף ס"ו א') ואפ"ה מוכח דסבר ע"כ ר' יוחנן גופי' דנקצר שלא כמצותו כשר מדאצטריך לר' יוחנן קרא במנחות (דף פ"ד א') למעט כרמל משל אשתקד הרי מוכח דגם ר' יוחנן סבר כהאי דרשב"ל דירושלמי מש''ה פסק הרמב"ם שפיר כרשב"ל דירושלמי ונכון בעז"ה

שם אמר רב כהנא ל"ק הא רבנן והא ר"ש. פרש"י דחנק חמור מסייף לר"ש וההורג במזיד לאביו חייב חנק מש"ה בשוגג פטור דלא נתנה שגגת חנק לכפרה: וראיתי מקשים לדעת ר"ת בחולין (דף י"א ב') דממיתה למיתה לא אזלי' בתר רובא היינו דאף אם לא ניזל בתר רובא חייב מיתה הקלה ולא אזלי' בתר רובא לדונו במיתה החמורה א"כ אמאי פשיטא דלר"ש הכא הורג את אביו בחנק ודלמא לאו אביו הוא כדאמר בחולין שם דא"ל דאזלי' בתר רובא כיון דאף אם הוא אינו אביו חייב ג"כ סייף כרוצח בעלמא והרי ממיתה למיתה לא אזלי' בתר רובא: ונלע"ד דהכא לרב כהנא לשיטתו י"ל היטב משום דא"ל דלמא לאו אביו הוא ולא ניזל בתר רובא דא"כ אינו חייב מיתה כלל דדלמא טרפה הוא הנהרג ובמקום סייף נקב הוי כדהוכיח רב כהנא גופי' מזה בחולין (דף י"א ב') דאזלי' בתר רובא. אולם אכתי תקשה כן בסנהדרין (דף פ"ד רע"ב) דבעי שם לומר דלר"ש דחנק חמור מסייף אימא דמכה אביו אינו חייב עד דקטיל ליה מקטל והתם ודאי תקשה לר"ת דממיתה למיתה לא אזלי' בתר רובא דלמא לאו אביו הוה והוי כרוצח בעלמא דבסייף. וצ"ל דהתם בסנהדרין ס"ל ג"כ כרב כהנא דחולין דאם לא ניזל בתר רובא אז אינו מחויב מיתה כלל דדלמא טרפה הוא הנהרג ובמקום סייף נקב הוי וכדאיתא ג"כ לעיל (דף ז' סע"א) ועי' בחידושי לזבחים (דף ע"א א') מש"ש עוד בזה בעז"ה ודע דהרמב"ם דפסק (ספ''ז מהל' רוצח) דהחובל בשוגג באביו או באמו אינו חייב גלות הוא מסוגיא דהכא כדרבא הכא והכ"מ ציין שם מקומו מהא דספרי ולא כתב מסוגיא דהכא

דף י' א אר"ה רוצח שגלה לערי מקלט כו' הנה ק"ל למ"ש האו"ת (סי' ב') שאין רשות ביד גואל הדם להרוג רק אח"כ שנגמר דינו בב"ד כמו שכתב הרמב"ם (פ"א מהל' רוצח). וקשה דהא הרמב"ם כתב שם (בפ"ה הל' ט' וי') דאף בשוגג רשות ביד גואל הדם להרוג אותו כדא"ר הונא הכא ודברי הרמב"ם (פ"א מהל' רוצח) שהביא התומים משם לא מיירי לענין גואל הדם ומ"ש הכ"מ שם לשון הספרי דורצח גואל הדם הוא דוקא עד עמדו לפני העדה הוא דעת ר''א לקמן (דף י"ב) והוא דלא כהלכתא ורמז המל"מ שם לזה. והנה הקצה"ח שם השיג ג"כ על האו"ת ממה שכתב הרמב"ם (פ"ו מהל' רוצח) דשוגג קרוב למזיד רשות ביד גואל הדם להרגו ושם לא נגמר דינו ולדעת רש"י בסנהדרין (דף מ"ה) הוא אף בשוגג ע"כ וקשה דהא מדברי הרמב"ם (פ"ה מהל' רוצח) הנ"ל מבואר טפי דאף בשוגג רשות ביד גואל הדם להרגו אלא דמצוה ליכא כ"א במזיד במתני' לקמן (דף י"א ב') ופר"ה דהכא ודלא כרב לקמן