כרם יהושע לאנג פ

דמתורץ היטב ע"פ מ"ש הלח"מ (פ"ג מהל' מלוה) והב"י באבן העזר (סי' ע"ז) דדעת הרמב"ם דקיי"ל כר"ש דדרשי' טעמא דקרא מש"ה מפרש הרמב"ם לה"ט וכן מתורץ לפ"ז בהא דלקמן (דף ט' ב') בהא דסומא אינו גולה דיליף ר"י שם מקרא והרמב"ם (ספ"ו מהל' רוצח) ג"כ נתן טעם לזה שהן קרובים לאונס ע"ש דהוא ג"כ מה"ט דר"י לטעמיה דלא דריש טעמא דקרא כדלעיל (דף כ"א א') והרמב"ם לשיטתו דקיי"ל כר"ש דדרשי' טעמא דקרא ובתשו' חתם סיפר (חיו"ד סי' רנ"ד) כתב בפשיטות דקיי"ל כר"י דלא דרשי' טעמא דקרא ולא הזכיר שם בזה לדעת הרמב"ם לפמ"ש בלח"מ והב"י הנ"ל דל"ל כן ועי' בענפי לשבת (דף צ"ג) ופריי לפסחים (ד' נ"ב ודף צ') ובכרמי לסנהדרין (ס"ד ט"ז ור"ד ע') ובחידושי לזבחים (ד' ז' ב') מש"ש בזה

שם אמר רבה פרט למתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם הנה הכא צ"ל דרבה גרסי' וכמ"ש התוס' בסנהדרין (ר"ד ס"ב) בהא דאומר מותר דלעיל דרבה גרסי' וכן מוכח דרבה ולא רבא גרסי' דאל"כ תקשה אמאי לא מפרש פרט למתכוין להרוג את זה והרג את זה דפטור מגלות כמו שכתב הרמב"ם (בפ"ו מהלכות רוצח) והא רבא גופי' סבר בכתובות (ר"ד ל"ה) מי איכא מאן דל"ל הא דבי חזקיה ואיהו סבר דנתכוין לזה והרג את זה פטור כדאמר רבא גופי' בסנהדרין (ד' ע"ט ע"ב) ועי' בכ"מ (רפ"ד מהל' רוצח) אבל אי גרסי' רבה י"ל דס"ל כרבנן דר"ש בסנהדרין (ר"ד ע"ט) דחייב מיתה והרמב"ם לטעמיה דפסק כר"ש שם דפטור (רפ"ד מהל' רוצח) וכמ"ש הרמב"ם בפה"מ שם ועי' במ"מ (פ"ד מהל' חובל הל' ה') דלא כהכ"מ (פ"ד מהל' רוצח) שכתב דהרמב"ם פסק דלא כר"ש. והנה הא דאיתא בסוגיין להביא ירידה שהיא צורך עליה הנה הרמב"ם (פ"ו מהל' רוצח) גורס פרט לירידה שהיא צורך עליה שפטור דלא כפרש"י. ונראה דהוא משום דמוכח בירושלמי הכא דפטור עי' במראה הפנים בירושלמי (הל' א') ד"ה היא עליה וכן (בהל' ד') ד"ה לאחריו ודוק

דף ח א יצא האב כו' ושליח ב"ד. הנה בזה יש ג' פירושים דרש"י פי' שליח. ב"ד המלקה ארבעים לחיוב מלקות והרמב"ם (פ"ה מהל' רוצח) פי' שליח ב"ד שהכה את הנמנע מלבא לב"ד והראב"ד פי' שהכה יותר מלקות ממה שאמדוהו ב"ד דפטור ותמוה שיטת הראב"ד דהא תנן לקמן (ס"ד כ"ב) דאם הוסיף רצועה אחת ומת תחת ידו חייב ועוד קשה מהא דפריך בב"ק (דף ליב ב') אהא דא"ר יוסי ב"ח דהנכנס לחנותו של נגר פטור דפטור מגלות דלא סגי ליה בגלות דה"ל שוגג קרוב למזיד מהא מתני' דהוסיף לו רצועה אחת ומת ה"ז גולה ואמאי דהא ה"ל שוגג קרוב למזיד דה"ל לאסוקי אדעתי' דמייתי אינשי בחדא רצועה ע"ש: ואמאי לא פריך טפי ממתני' דהכא הקודם דתנן דשליח ב''ד פטור דהוא בהוסיף רצועה אחת דפטור דלא הוי חטא כלל דומיא דאב את בנו והרב את תלמידו דהכא ואמאי והא ה"ל שוגג קרוב למזיד דהא לפי' הראב"ד הכא דומה למתני' דהוסיף לו רצועה אחת דפריך שם מינה ונלע"ד די"ל דרש"י כתב לקמן (ס"ד כ"ב) אמתני' דהוסיף רצועה דל"ד להכהו עשרה ב"א בעשרה מקלות דאמר בפ' הנשרפין דכולן פטורין דההוא אוקימנא לה בגוסס בידי אדם ע"כ פי' דהא דכולן פטורין הוא דוקא כשנעשה כבר גוסס ע"י הכאות הראשונים והא דהוסיף רצועה גולה הוא בשלא נעשה גוסס ע"י הכאות הראשונות וא"כ י"ל דהכא מיירי בשנעשה גוסס ע"י הכאות הראשונות מש"ה פטור ודמי להכהו עשרה בני אדם דפטור וכן מתורץ לפ"ז מאי דלא פריך בב"ק שם ממתני' דהכא דהכא שאני שכבר נעשה גוסס ע"י הכאות הראשונות כשיטת רבא גופי' בסנהדרין (ר"ד ע"א) בהא דהכוהו יב"א דמפרש רבא שם כן אולם בזה א"ש טפי לפירוש הרמב"ם מפי' הראב"ד. דלפי' הראב"ד קשה דאמאי לא תנן הכא טפי האי דינא דהוסיף רצועה אחת כשלא נעשה גוסס ע"י הכאות הראשונות דחייב ואמאי המתין התנא לאשמעי' האי דינא כ"א בסוף מכילתין וכדתנן בסיפא לקמן באב את בנו דבשוליא דנגרי חייב ולפי' הרמב"ם א"ש דלא מיירי הכא בדיני מלקות ששליח ב"ד לוקה אלא במה ששליח ב"ד הכה את המסרב ודוק

שם אמר ר"פ ל"צ אלא לאשפה כו'. הנה התוס' בב"ק (דף ל"ב ב') כתבו דכל הסוגיא דהכא לא אתיא כמאן דמתני ריוב"ח ארישא וקשה דהא רב פפא גופי' דמשני הכא ל"צ אלא לאשפה איהו מ"ד דמתני לה שם להא דר"י ב"ח ארישא. וצ"ל דס"ל להתוס' דר"פ משמי' דרבא מתני לה ארישא וליה לא ס"ל כן. ובזה א"ש דברי התוס' שם (דף ל"ב רע"ב) שהקשו שם דשלא ברשות אמאי פטור כיון שראהו שנכנס והא אמר בפ' הפרה דשלא ברשות ובעה"ב הזיקו חייב. ולכאו' מאי הקשו התוס' הא התם בפ' הפרה ר"פ הוא דאמר לה שם כן וא"כ ודאי י"ל דר"פ לטעמיה דסבר דהא דר"י ב"ח קאי ארישא דנכנס שלא ברשות פטור הוא מגלות וחייב בד' דברים: אבל לפי האמור א"ש דהתוס' לטעמייהו דס"ל דע"כ ר"פ לנפשיה סבר דהא דריוב"ח אסיפא ורק משמיה דרבא אמר שם דהא דר"י ב"ח ארישא וליה לא ס"ל ובזה יתורץ היטב דעת הרמב"ם דפסק כהאי לישנא דריב"ח מתני ארישא כמ"ש הכ"מ (פ"ו מהל' רוצח הל' י"א) ואפ"ה פסק כהאי סוגיא דהכא ול"ל כדעת התוס' דב"ק דה"ט משום דקשה ליה קושי' הנזכר דהא ר"פ גופי' ס"ל דהא דר' יוסי ב"ח ארישא ואיהו גופי' מ"ד דשינויא דהכא: וכן לדעת הרמב"ם מתורץ היטב ג"כ קושי' התוס' דב"ק הנזכר אהא דשלא ברשות פטור מהא דפ' הפרה דודאי י"ל דר"פ התם אזיל לטעמי' דמתני לדר"י ב"ח ארישא דחייב בד' דברים. והנה הרמב"ם ל"ל ג"כ כדעת התוס' דהכא שכתבו דלהמסקנא הכא לא מיירי בסותר את כותלו כמבואר (פ"ו מהל' רוצח הל' ח') וכן מבואר בירושלמי בפרקין (הל' ג') דמפרש שהיה כותלו גוהא היינו שהיה נוטה ליפול וסתר את כותלו וע"ש במה"פ