כרם יהושע לאנג ח

דלאחר שאתגייר מקודשת ונלע"ד דס"ל דאף דבהא דמקודשת לא אתיא כר"מ מ"מ בהא דמשפט וגר צריך ג' אתיא מתני' כר"מ וכעין שכתבו התוס' בכתובות (דף כ"ט א') בד"ה ועל הכותית ועוד נלע"ד די"ל דההוא מ"ד דס"ל דחד ג"כ הוי דינו דין מה"ת ס"ל דבחד ג"כ גר לא הוי בידו דמי יימר דמזדקק ליה ההוא חד כדאמר הגמ' גבי שלשה ועי' בשבת (דף מ"ו ב') ועי' בתוס' בקדושין שם בד"ה גר ובחידושי שם בעז"ה

והנה לפי האמור נלע"ד די"ל קושי' חמורה דקשה עמ"ש הרא"ש בשבועות (דמ"ב) שהקשה שם לשיטת הפוסקים דנשבעים שבועת השומרים לקטן משום דעירוב פרשיות כתוב כאן דא"כ מאי פריך הגמ' שם עלה דתנן שם דנשבעים לקטן והאמרת אין נשבעים לקטן ולימא דהא דנשבעים לקטן מיירי בשבועת השומרים ע"ש וקשה דלכאו' מאי הקשה הרא"ש דהא י"ל דרב ושמואל דמהדרי לתרץ שם קושי' הגמ' אינהו ס"ל דאין עירוב פרשיות כ"כ וא"כ ס"ל דגם בשבועת השומרים אין נשבעים לקטן ולשיטת רש"י לקמן (דף ה' ע"ב) מוכח ע"כ דס"ל לשמואל דאין עירוב פרשיות כ"כ עי' ברש"י לקמן (דף ג' א') ד"ה מדאורייתא ולקמן (ר"ד ה') בד"ה דן אבל לפמ"ש יתו' דברי הרא"ש שהקשה על שיטת הפוסקים הנזכר היטב דא"כ מאי פרכי רב ושמואל נהי דאינהו ס"ל דאין ע"פ כ"כ מ"מ סתם מתני' ר"מ וכיון דס"ל לר"י דצריך לשה מה"ת ע"כ סבר דעירוב פרשיות כתוב כאן כסוגיית הגמ' דהכא וא"כ נימא דהא דנשבעים לקטן מיירי בשבועת השומרים וכר"מ דס"ל דע"פ כ"כ אבל לסברת התוס' הכא מתו' קושי' הרא"ש די"ל שפיר דרב ושמואל דלא מתרצי מתני' שם כן הוא משום דס"ל דאין ע"פ כתוב כאן וס"ל דאף ר"מ דס"ל דצריך במשפט שלשה מ"מ ס"ל ג"כ דאין עירוב פרשיות כתוב כאן כסברת ר' יוחנן הנזכר

והנה נלע"ד בענין זה להעיר בהא דאי' בירושלמי (רפ"ז דברכות) דמדמה שם הא דשנים מזמנין להא דשנים שדנו אם דיניהם דין ונראה לענ"ד דהגמ' דידן ל"ל הכי דאל"כ מאי פריך בברכות (דף מ"ה) על מ"ד דשנים מזמנין ממתני' דג' שאכלו חייבין לזמן ג' אין ב' לא. לימא דסתם מתני' ר"מ היא ור"מ הא סבר דשנים אין דיניהם דין דצריך ג' דוקא ועוד דהגמ' מהדר להוכיח שם דר' יוחנן סבר דשנים אם רצו לזמן אין מזמנים: ואמאי לא הוכיח הגמ' מהא דסבר ר' יוחנן דצריך שלשה במשפט כדס"ל ביבמות (דף מ"ו) וכדס"ל בירושלמי דב' שדנו אין דיניהם דין וא"כ ע"כ סבר דשנים אין מזמנים: אלא ע"כ הגמ' דידן ל"ל הכי כשיטת הירושלמי וס"ל דל"ד זה לזה ודוק

דף ג' ע"א לרבא ל"ל דשמואל הנה הש"ך בחו"מ (סי' ג') כתב ליישב דעת הע"ש שפסק כרבא דהכא ודלא כרב אחא ונלע"ד די"ל דהוא משום דמוכח דגם ר' יצחק בברכות (דף ו' א') סבר כרבא דהכא דמה"ת בעי ג' מדאמר שם מניין לג' שיושבין בדין ששכינה עמהם שנאמר בקרב אלהים ישפוט ופירש"י שם דאין ב"ד קרוים אלהים אלא בג' וא"כ מבואר דסבר ר"י כרבא וא"ל דא"כ תקשה לרב אחא דהכא דסבר דמה"ת בחד סגי ממתני' דאבות (פ"ג מ"ז) דאיתא שם כהא דר' יצחק הנ"ל דמוכח מהתם כרבא דמה"ת בעי שלשה די"ל דאתי' מתני' התם כר"מ דמוכח דס"ל דבעי ג' מה"ת מדאמר לקמן (ד' ל"ד ב') אי מה ריבים בג' וכן לקמן (ד' ו' א') דס"ל דפשרה בשלשה וכ"ש דין עי' בתומים (סי' ה') ובקצה"ח (ס"ס ג') שכתבו ג"כ דר"מ ע"כ הכי ס"ל וכמ"ש קודם ורב אחא סבר כרבנן דר"מ ועי' בכ"מ (פ"ב מהלכו' סנהדרין הל' י') ובקצה"ח (ר"ס ג') וע"ע בתוס' בסוכה (דף י"ג א') בד"ה בשלש

והנה התוס' כתבו בשם בה"ג דקיי"ל כשמואל משום דר"נ סבר כוותי' היינו מהא דלקמן (דף ה' ע"ב) דיתיב ר"נ ואמר להא דשמואל אבל אין הוכחה מהא דלקמן (ר"ד ה') דאר"נ כגון אנא דן ד"מ ביחידי לשיטת התוס' גופי' שם בד"ה ואם דמומחה לרבים שאני ובשאילתות (פ' משפטים סי' נ"ח) הביא מהא דר"נ דגיטין (ס"ד ל"ב) מדאמר שם דביטול בפני שנים דלתרי נמי ב"ד קרי להו מוכח דס"ל לר"נ כשמואל ע"ש ותמוה דע"כ אין ראיה משם דהא רבא מפורש הכא דל"ל כשמואל והתם ע"כ כר"נ ס"ל דביטול בפני ב' דבגיטין מבואר דס"ל לר' יוחנן כר"נ ודלא כר"ל ורבא סבר ביבמות (ד' ל"ו) דהל' כר' יוחנן בכ"מ לגבי ר"ל לבד מג' דברים וכמ"ש ג"כ התוס' בגיטין שם ונלע"ד די"ל דרבא ל"ל כר' יוחנן וכר"נ אלא כר"ל ומ"מ לא חשיב לה בהדי הנהו דברים דהל' כר"ל משום דבירושלמי דגיטין (פ"ד הל' ב') מבואר דגם ר"ל ס"ל כר' יוחנן מפני תקנת ממזרים וא"כ לא איסתיים דעת ר"ל בזה מש"ה לא חשבה רבא לה בהדי הדברים דהל' כר"ל והנה דע דרך אגב שתמוהי' לכאו' דברי השאילתות הנ"ל הכתב דהל' כשמואל משום דהל' כר"נ דביטול בפני שנים דהלכה כר"נ בדיני עכ"ד ותמוה דה"ל להביא סוגי' ערוכה שם (דף ל"ד סע"א) דהלכתא כנחמן היינו כהא דר"נ דביטול בפני ב' עי' פי' רש"י שם וצ"ל דלא הי' בגירסתו זה בגמ' כמו שצ"ל כזה להרי"ף והרא"ש שם שכתבו ג"כ דהל' כר"נ משום דר' יוחנן קאי כווותיה ולא הזכירו טפי למאי דפסק בגמ' בהדיא כר"נ א''ו צ"ל דס"ל להשאילתות והרי"ף והרא"ש כפי' הרשב"א שם דהא דאמרי' שם הלכה כנחמן קאי עלה דאר"נ שם דהגדילו אין יכולים למחות אולם נלע"ד עוד די"ל שפיר דברי השאילתות דכוונתו דס"ל שפיר כדעת התוס' דאין ראיה מהא דקיי"ל כר"נ בביטול בפני שנים להא דשנים שדנו ורק הוכחת השאילתות דר"נ ס"ל כשמואל בשנים שדנו דדיניהם דין הוא מהא דאר"נ דבי תרי נמי ב"ד קרי להו וע"ז כתב דהל' כר"נ בדיני ואין ראיה מהא דפסק הגמ' בהא דביטול בפני שנים מש"ה לא הביא לה השאילתות וננכון הוא לענ"ד בעז''ה שם ע"ב סבר לה כר"י קשה לי דכיון דפריך הגמ' לר' יאשיה דתנא הוא מה יענה לההוא קרא דלנטות עי' ברש"י דאל"כ מאי פריך מר"א על ר' יאשיה דהוא