כרם יהושע לאנג ז

דהא רבה גופי' ס"ל בכתובות (ר"ד י"ב) דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה וא"כ ס"ל ע"כ דלא מהימן בטענת פ"פ להפסידה כתובתה וע"כ מיירי לקמן שם בטענת דמים דהוי טענה ברורה טפי ודוק כי לענ"ד נכון הוא בעז"ה

שם סמיכת זקנים וערי' עגלה בשלשה כו' החליצה והמיאונין בג' הנה תמוהים בזה דברי הלח"מ (פ"ה מה' סנהדרין) שנתן טעם למ"ש הרמב"ם בעריפה כר"י דבחמשה ובסמיכת דיינים פסק כר"ש דבשלשה דהוא משום דאי' בירושלמי בפרקין אמר רבי נראין דברי ר"י בעריפה ודברי ר"ש בסמיכה עכ"ל ותמוה דהא בירושלמי מבואר שם דאסמיכת פר קאי דאמר שם דלא דריש וסמכו אלמא דלא קאי אסמיכת דיינים אמנם נלע"ד בעז"ה דכונת הלח"מ הוא כן דממ"נ יתו' דברי הרמב"ם הנזכר דלשיטת הכ"מ שם (בפ"ד הל' ג') וכן הוא שיטת הלח"מ שם (הל' ה') וכ"כ עוד (בפ"ג מהל' מעה"ק הל' י') דהא דפליגי ר"י ור"ש בסמיכה הוא סמיכת זקנים על הפר אבל סמיכת דיינים לכ"ע בשלשה ודאי נכונים דברי הרמב"ם במ"ש דסמיכת דיינים בשלשה כיון דכ"ע ס"ל הכי אלא אף לשיטת בעל הגה"ה שם דהא דפליגי ר"י ור"ש הכא בסמיכה היינו בתרווייהו סמיכת זקנים בפר וסמיכת דיינים מדסתם התנא לשונו לפ"ז ג"כ מתו' דברי הרמב"ם מהא דירושלמי הנזכר דאמר נראין דברי ר"ש בסמיכה דודאי מדסתם לשונו קאי על מתני' דמיירי בתרווייהו היינו בסמיכה על הפר וסמיכת דיינים דאי רק בסמיכת זקנים על הפר קאמר שם ולא בסמיכת דיינים ה"ל לומר ג"כ דנראין דברי ר"י בסמיכת דיינים כעריפה כיון דמיירי מתני' ג"כ בסמיכת דיינים

והנה בהא דחליצה תמוה לכאו' דברי הרע"ב בפה"מ שכתב דמוכח ביבמות דמיאון בפני שנים מספיק: ותמוה דהא מבואר בהדיא ביבמות (פ' מ"ח) דא"ר נאמן דהלכה כמ"ד בשנים וכבר העיר ג"כ התוי"ט שם בזה: ונלע"ד נכון בעז"ה ליישב דמש"ה כתב לשון מוכח ולא מפו' בהדיא משום דלכאו' רבא פליג ע"ז וסבר דמיאון בפני ג' מדאמר שם (ד' ק''ו סע"א) דכותבין גט מיאון אע"פ שאין מכירין דחיישי' לב"ד טועין לגירסת התוס' שם והיינו שאותם שמיאנו בפניהם צריכין שיהיו מכירים אותה דאל"כ חיישי' לב"ד טועין שישמעו המיאון ויסמכו עליהם. והעיר בזה הב"ש בא"ע (סי' קנ"ה) מהא דאי' בב"ב דב"ד בתר ב"ד לא דייקי אבל בתר עדים דייקי וכיון דמיאון בפני ב' ה"ל עדים ולא ב"ד א"כ בודאי יהי' דייקי הב"ד אח"כ ואיך חיישי' בזה לב"ד טועין וכתב הב"ש לתרץ דאפשר דרבא ס"ל דמיאון בפני ג' והקשה בזה דלדידן דקיי"ל דמיאון בפני ג' אמאי כותבין אע"פ שאין מכירין ע"ש מש"ה לא כתב הרע"ב דמפו' דמיאון בפני שנים כיון די"ל דרבא פליג על ר"נ כדעת הב"ש וא"כ לכאו' קיי"ל כרבא דמיאון בפני שלשה לכך כתב לשון מוכח וכוונת הרע"ב בזה נלע"ד דמוכח מהא דיבמות (דף ק"א ע"ב) דפריך רבא נופי' לר"נ א"ה מיאון נמי תיבעי שלשה ובאמת אינו כן אלא דסגי בשנים ע"ש א"כ מוכח דרבא גופי' סבר דמיאון בפני ב' דלא כדעת הב"ש בהא דרבא וקושי' הב"ש נלע"ד די"ל דחיישי' לב"ד טועין דיטעו בזה גופי' דהא דמיאון בפני שנים הם ג"כ ב"ד כשיטת ר"נ בגיטין (ס"ד ל"ב) וע"ש בב"מ מש"ש אבל ודאי בזה דברי הרע"ב נכונים בעז"ה והנה רש"י ז"ל פי' בהא דחליצה בשלשה דה"ט דכל דתיקון כעין דאורייתא תיקון כוונת רש"י בזה עי' במהר"מ שיף ובנו"ב מ"ת (חא"ע סי' קי"ד) ושם (ס"ס קי"ח) וע"ע בחתם סופר (חא"ע סי' ס"ד) ושם (סי' ס"ה וס"ו) וע"ע בח"ס (חא"ח סי' נ"א) מש"ש ודוק

שם ולא כה"ג אלא ע"פ ב"ד של ע"א ברמב"ם (רפ"ה מהל' סנהדרין) חשיב שם עוד האי דזקן ממרא והשקאת סוטה ומדידת החלל דכולהו בעי' ב"ד של ע"א. ועי' בזה מ"ש בתוס' סוטה (דף ז' רע"ב) תי' לזה מאי דלא תנן להו הכא במתני' וע"ע בתוי"ט הכא מ''ש תי' דלא תנן הכא למדידת החלל מיהו קשה דאמאי לא תנן הכא למ"ש הרמב"ם שם דלא היו מעמידין את המלך אלא בב"ד של ע"א והוא מבואר בתוספתא (פי"ג דסנהדרין) וכ"כ עוד (בפ"ב מהלכו' כלי המקדש) דאין מעמידין כה"ג אלא בב"ד של ע"ח ואמאי לא תנן להו הכא וע"ק דאמאי לא תנן הכא עוד הא דלא היו דנין את המלך כ"א בב"ד של ע"א כמ"ש הלח"מ (פ"א מהלכות עדות הל' ג') ואף דמלך לא היו דנין אותו כדלקמן (ד' י"ח א') מ"מ ה"ל למיתני הכא כן במלכי בית דוד דדנין אותו כדלקמן (דף י"ט סע"א) ועי' לקמן (דף י"ח ב') בתד"ה והא

ע"ב ואי קסבר אין עירוב פרשיות כתוב כאן שלשה ל"ל הנה התוס' הביאו הכא דס"ל לר' יוחנן בב"ק דאין ע"פ כתוב כאן ואפ"ה סבר בירושלמי דב' שדנו אין דיניהם דין וכן ס"ל ביבמות דגר צריך שלשה דמשפט כתיב ביה. וכתבו התוס' דע"כ ר' יוחנן ל"ל סברת הגמ' דהכא אלא אף דאין עירוב פרשיות מ"מ ס"ל דצריך שלשה והנה ק"ל למ"ד דא"צ שלשה היינו, ר"א בריה דר"א לקמן (ד' ג' א') וע"ש בחד"ה ומדאורייתא וע"ע בתוס' לקמן (ר"ד ה') וכן (ר"ד ו') וכן ס"ל לשמואל לקמן (ס"ד ה') דאפי' חד ג"כ דינו דין כמ"ש התוס' שם א"כ מאי יענו לההיא מתני' דקדושין (ד' ס"ב א') דהרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר אינה מקודשת ואמאי הא גר הוי בידו כדפריך שם על ר' יוחנן דס"ל דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי וקיי"ל כוותי' דתניא שם כוותי' ומאי דמשני הגמ' שם על ר"י דלא הוי בידו כיון דגר צריך ג' מ"ט משפט כתיב ביה. ומי יימר דמזדקקי ליה דהא לדידהו גם במשפט א"צ ג' מה"ת ולכאו' י"ל דאף דאינהו ס"ל דא"צ במשפט שלשה מ"מ ע"כ מודים דלר"מ ס"ל דצריך שלשה כדמוכח לקמן דף ל"ד ב') דאמר ר"מ אי מה ריבים בשלשה דהיינו משפט וכן ס"ל לר"מ לקמן (דף ו' א') דביצוע בג' וכ"כ התומים (סי' ה') והקצה"ח (ס"ס ג') דע"כ ר"מ סבר הכי א"כ י"ל דמתני' דקדושין סתם מתני' ר"מ היא דמשפט וגר צריך שלשה ולא הוי בידו דמי יימר דמזדקקי ליה הני שלשה אולם זה אינו דהא ע"כ ההיא מתני' דקדושין אתיא דלא כר"מ דהא ר"מ סבר שם (ר"ד ס"ג) בהא