כרם יהושע לאנג עח

דס"ל דעונשין מן הדין אזלי לטעמייהו ע"פ מה שכתבו המפרשים דהא דאמרי' בכ"מ דטרח וכתב לה קרא תלוי זה בהא דפליגי תנאי בב' כתובין אי מלמדין דמ"ד דב"כ מלמדין ה"ט דס"ל דטרח וכתב לה קרא ולמ"ד דב"כ אין מלמדין ל"ל האי סברא מש"ה סבר ר' יהודה דעונשין מן הדין היכי דהוי גילוי מילתא בעלמא ול"ק לדידיה דא"כ למה צריך קרא דערות אחותו דהכא: דסבר דטרח וכתב לה קרא כדאמר כזה ביבמות (ד' כ"ב ב') ור"י אזיל לטעמי' דס"ל בסנהדרין (דף ס"ז ב') ועוכ"מ דב' כתובין מלמדין וכן י"ל לר"ש לפמ"ש בענפי לשבת (דף ע') ובסנהדרין (דף ל"ה ב') דר"ש ס"ל ג"כ דב"כ מלמדין ע"ש ואזיל ג"כ לטעמי' וס"ל דעונשין מן הדין ולפמ"ש הנו"ב בחו"מ מ"ת (סי' ס') והגיה בדברי התוס' בסנהדרין (ר"ד ע"ד) דל"ד האי עונשין מן הדין דהתם להא דמכות היינו בסוגיין דגם ר"ש מודה דאין עונשין מן הדין הכא ע"ש א"כ בלא"ה מתו' קושי' הנ"ל דמנ"ל לר"ש הא דהרגו אין נהרגין

והנה אי בממון ג"כ אמרי' דאין עונשין מן הדין ודוקא כאשר זמם ולא כאשר עשה חולקים בזה הרמב"ם והראב"ד (רפ"כ מהל' עדות) ודעת התוס' בב"ק (ס"ד ד') דבממון עונשין מן הדין ולא אמרי' בהו כאשר זמם ולא כאשר עשה ע"ש ועי' בנ"י פ"ג דב"ב במתני' שם (דף נ"ו) ובמל"מ (פכ"א מה' עדות הל' ד') ולענ"ד לכאו' ראיה דבממון עונשין מן הדין מהא דאי' בסנהדרין (ר"ד ע"ז) דיליף בק"ו בנזקין מרוצח שחייב בהן את המצמצם והא אין עונשין מן הדין אלא ע"כ דבממון עונשין מן הדין ודוק

דף ו' ע"א א"ר יוסי כו' רבי אומר אחד ד"מ ואחד ד"נ כו' ואימתי בזמן שהתרו בהן כו': פי' דבזה פליג ג"כ רבי על ר' יוסי וכן מבואר בסנהדרין (דף ט' א') וע"ש ברש"י בד"ה שראו וע"ע בסוגיין לקמן בסמוך ברש"י בד"ה הרוג יציל ועי' בתוס' שם בד"ה בזמן וכן מבואר בסנהדרין שם דהא דתנן במתני' הכא ומה שנים כו' הוא מדברי ר"ע ועי' בתוי"ט ונ"י שנסתפקו בזה וכן ר"ע ס"ל ג"כ להא דר"ש דמקיש שלשה לשנים דאינן נהרגין עד שיהיו שלשתן זוממין כמבואר בסנהדרין (דף מ"א ב') כמ"ש רש"י שם בד"ה ר"ע ומה"ט פסק הרמב"ם (פ"כ מהל' עדות הל' ג') כר"ש והכ"מ כתב שם טעם אחר דהוא מדשקלי וטרי אמוראי אליביה ולא הזכיר להא דסנהדרין

שם א"ל ר"פ לאביי כו' נרבע יציל הנה הגרע"א בחידושיו הקשה דהא הכא לר' יוסי פריך ואיהו סבר דהוזם לדיני ממונות כשר לדיני נפשות כדאיתא בסנהדרין (דף כ"ז א') ומה"ט סבר שם דאוכל נבילות כשר להעיד א"כ גם נרבע כשר לד"נ ונשאר בצע"ג: ונלע"ד דהכא פריך לאביי לטעמי' דאיהו סבר בסנהדרין דהוזם לדיני ממונות פסול לדיני נפשות והכא הא קיי"ל כר' יוסי כמו שכתבו התוס' בב"ב (ס''ד מ"א) ולשיטת הפוסקים דקיי"ל כרבי י"ל דמפרשים כפי' התוס' הכא ובסנהדרין (דף ט' ב') בד"ה לרצונו דמנרבע שהוא קרוב לרובע פריך ודוק

שם אמר ר"י אמר שמואל הל' כר' יוסי ור"נ אמר הל' כרבי בתוס' ב"ב (ס"ד מ"א) מבואר דגרסי הכא בהיפוך דשמואל ס"ל דהל' כרבי ור"נ סבר הל' כר' יוסי ונלע"ד דבב' גירסות אלו תלוי הני ב' גירסות בר"ה (דף כ"ב א') דאיתא שם דס"ל לשמואל דהל' כר"ש שם דכל הקרובים כשרים לעדות החודש ואיכא ס"א שם דס"ל לשמואל דאין הל' כר"ש וכן הוא גירסת הרמב"ם (רפ"ב מהל' קה"ח). דהנה קשה בהא דאיתא שם מעשה בטובי' הרופא שהיה בירושלים כו' ופסלו, את בנו וא"כ איך קבלו עדותו והא נתבטל העדות בשביל בנו דהוי נמצא אחד מהם קרוב או פסול והמפרשים העירו בזה ותירצו דהתם בקה"ח דמי לד"מ עי' בר"ה שם (ס"ד כ"ה) וס"ל כר' יוסי דהכא ור' יוסי גופי' הביא שם האי מעשה: וקשה כיון דשמואל פסק שם דאין הל' כר"ש וכדאמר בגמ' שם דר' יוסי ומעשה מש"ה אין הל' כר"ש וא"כ אמאי פסק שמואל גופי' הכא דהל' כרבי לגירסת התוס' דב"ב הנזכר הא ר' יוסי ומעשה דטובי' הרופא מסייע ליה כקושי' הגמ' דר"ה דהא ממעשה זה מוכח כר' יוסי דבד"מ תתקיים העדות בשאר אלא צ"ל דלגירסת התוס' דב"ב צ"ל כמ"ש בס"א שם דשמואל ס"ל שם דהל' כר"ש ולא חש להא דפרכי' שם קודם ר' יוסי ומעשה מש"ה אזיל לטעמיה וס"ל דהל' כרבי ולא חש ג"כ להא דר' יוסי ומעשה ולגירסת הספרים דשמואל ס"ל בר"ה שם דאין הל' כר"ש ס"ל כגי' הגמ' דהכא דס"ל לשמואל דהל' כר' יוסי והיינו דס"ל דר' יוסי ומעשה דטובי' מסייע ליה מש"ה הל' כר' יוסי הכא ובר"ה אין הל' כר"ש והא דר"נ הכא דפסק הל' כרבי נלע"ד דס"ל דלא חש לקושי' הגמ' דר"ה דר' יוסי ומעשה דהוא משום דסתמא דמתני' בשבועות (ר"ד ל"ה) מוכח דס"ל כרבי דהכא לפמ"ש התוס' התם דהא דאשמעי' במתני' שם דקרוב או פסול פטורים היינו דאפי' קרוב ופסול אחד בטל העדות כרבי דהכא וע"ש בתוי"ט ובתוס' חדשים שם ושמואל לטעמי' דל"ל הל' כסתם מתני כמו שכתבו התוס' בע' גלולים (דף ז' א') בד"ה פשיטא ועי' בתוס' יבמות (ס"ד מ"ב) וכן י"ל עוד דס"ל לר"נ כרבינא דלעיל (דף ט' א') דרבנן דר"מ כרבי והל' כרבנן ועי' בכ"מ (פ"ה מהל' עדות) ושמואל י"ל דס"ל כאידך אוקימתא דלעיל שם דלא כרבינא

והנה בזה נלע"ד ג"כ לכאורה דתלוי הני ב' גירסות הכא אי שמואל אמר הל' כר' יוסי או כרבי במה שנחלקו הפוסקים אי הוי הדין כן בדיינים כעדים דלבטיל אם נמצא בהם קרוב או פסול' דבכנה"ג (סי' ז' וסי' ל"ו) הביא שם בשם הרש"ק דבדיינים ג"כ אם נמצא קו"פ בטל כל הוועד והמל"מ (פט"ז מה' עדות) ס"ל דדיינים ל"ד לעדות דלא פוסל קו"פ בהו והנה בקצה"ח (סי' ל''ו) הקשה לדעה זו דבדיינים ג"כ פוסל קי"פ מהא דשלשה דאיכא בהו חד דגמיר וב' דלא גמירי, דכשר והרי מאן דלא גמיר פסול דמיקרי אשירה אבל באמת לק"מ