כרם יהושע לאנג עה

וכזה נפלאתי דרך אגב על הלח"מ (פ"ב מהל' חגיגה הל' ו') שכתב דהרמב"ם פסק שם כר"ל דלא ר' יוחנן בהא דהראיה אין לה שיעור בחגיגה (ר"ד ז') ע"ש וקשה דא"כ אמאי לא חשבי' לה ביבמות בהדי הני דברים דהל' כר"ל והא דפסק הרמב"ם (רפ"ט מהל' ע' גלולים) כר"ל דנו"נ בג' ימים לפניה מותר ה"ט משום דתניא כוותי' דר"ל שם וע"ש בכ"מ ודברי הלח"מ שכתב שם שפסק כר' יוחנן תמוהים ע"ש דהא ביום חגם אפי' לר"ל אסור ועי' בתוס' ביבמות ד"ה הלכתא דגם בהא דע' גלולים ל"ל כדעת הרמב"ם מדלא חשיב שם בהדי הנהו דברים דהל' כר"ל והנה לפי האמור י"ל קושי' הקצה"ח שהקשה דאמאי ס"ל לרבנן בב"מ (דף ע"ב) דשטר שיש בו רבית גובה את הקרן לר"ל דסבר דח"מ שוגגין פטורין והא התם עובר על לאו דלא תשימון ולא תשיך וא"כ הוי מח"מ שוגגין ע"ש ולפמ"ש מתורץ היטב אליבא דרבא דמפרש טעמא דר"ל מהא דמכה מכה דתנאי פליגי בזה וא"כ י"ל דהנהו רבנן דב"מ ס"ל כהנהו תנאי דב"ק דל"ל האי גז"ש דמכה מכה ואליבייהו מודה ר"ל דח"מ שוגגים חייבים וא"ל דאמאי לא מפרש בב"מ שם דה"ט דר"מ דסבר דאינו גובה את הקרן הוא משום דס"ל האי גז"ש דמכה מכה וס"ל דח"מ שוגגים פטורים מתשלומין והא מבואר בב"מ שם דר"ל גופי' ס"ל דה"ט דר"מ דקניס היתירא אטו איסורא דלק"מ דהא ר"מ סבר לקמן דלוקה ומשלם כדלקמן (דף ד') ועי' מ"ש בפריי לפסחים (דף ל"ב) מש"ש ליישב קושי' הגרע"א בתור"ע (ספ"ח דב"ק) על התוס' דב"ק (ד' צ"א רע"ב) ודוק

שם ע"ב אמר רבא הב"ע במלוה על המשכון ובמוסר שטרותיו לב"ד ופרש"י שהוא פרוזבול שהתקין הילל ובתוס' הקשו דהא תנן בשביעית המוסר שטרותיו לב"ד והדר תני פרוזבול אלמא תרי מילי נינהו ופירשי התוס' דב' מילי נינהו ומוסר שטרותיו לב"ד מה"ת אינו משמט ע"כ ונראה דס"ל להתוס' דפרוזבול הוא רק מדרבנן ובודאי בזמן הבית דשמיטה הוא מה"ת אינו מועיל פרוזבול וזה הוא דלא כפרש"י בגיטין (דף ל"ו רע"ב) דלרבא מהני פרוזבול אף בשביעית דאורייתא דהפקר ב"ד הפקר והתוס' הכא לשיטתם בגיטין שם (דף ל"ו סע"א) דגם לרבא לא מהני פרוזבול בזמן הבית אבל מוסר שטרותיו לב"ד דמהני מה"ת מועיל אף בזמן הבית דהוי שביעית מה"ת והתוס' בגיטין שם הביאו הספרי דדריש שם מקרא דכתיב ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ולא של אחיך בידיך מכאן אמרו המלוה על המשכון והמוסר שטרותיו לב"ד אינן משמטין וכתבו התוס' שם דמוסר שטרותיו הוא משום הפקר וקרא קאי רק אמלוה על המשכון וצ"ל דזה הוא שם לפרש"י דהכא דמוסר שטרותיו היינו פרוזבול אבל לפי' התוס' הכא דמוסר שטרותיו מועיל מה"ת א"ש הא דממעט בספרי מקרא הא דהמוסר שטרותיו ובזה נחלקו ג"כ הרמב"ם והראב"ד (בפ"ט מהל' שמיטה הל' ט"ז) דלהרמב"ם אין מועיל פרוזבול בשמיעה של תורה ולהראב"ד מהני אף בזמן דנוהג שמיטה מה"ת

והנה לדעת הרמב"ם י"ל מה דהקשו המפרשים הכא דלשני שכתב פרוזבול בקיצור די"ל דנ"ל הכא לתרץ שיהא א"ש אף לרבנן דרבי בגיטין שם דס"ל דשביעית בזה"ז הוא דאורייתא או בזמן הבית דלכ"ע הוא מה"ח. עי' בתוס' בגיטין (דף ל"ו סע"א) מש"ה משני טפי הכא במוסר שטרותיו לב"ד דמהני אף לשמיטה של תורה ומ"מ י"ל ג"כ לדעת הראב"ד דהא דמוסר שטרותיו משמע ב' גווני שמוסר כל שטרותיו ממש לב"ד או שמסר בע"פ שאמר לב"ד מוסרני לכם פלוני ופלוני ולא נתן להם את שטרותיו ממש כדאיתא בגיטין (דף ל"ח) ובחו"מ (סי' ס"ז סעי' ך') ובסמ"ע שם (ס"ק כ"ב) מש"ה משני הכא במוסר שטרותיו היינו בע"פ דא"צ אפי' פרוזבול והנה יש להביא ראיה לענ"ד לדעת הראב"ד ושיטת רש"י דגיטין דמהני לרבא פרוזבול אף בזמן שמיטה של תורה דבתומים (סי' ס"ז) הביא שהוכיח הרמב"ן דר' יוחנן סבר דשביעית בזמן הזה הוא מה"ת כרבנן דרבי מהא דאמר בגיטין שם וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ואי ס"ל דשביעית הוי בזמן הזה דרבנן אמאי לא רצה לדמות להקל ע"ש ולדעת הרמב"ם ותוס' דגיטין הנ"ל דאין פרוזבול מועיל לשמיטה של תורה קשה דע"כ סתמא דמתני' (פ"י דשביעית) ע"כ כרבי ס"ל דשביעית בזמן הזה הוא מדבריהם מדמהני פרוזבול וא"כ תקשה לר' יוחנן דס"ל בכ"מ דהל' כסתם מתני' וכ"ש דהילל דתיקן דפרוזבול מהני סבר ע"כ כרבי ולדעת רש"י והראב"ד א"ש די"ל דר' יוחנן סבר כרבא דגיטין הנ"ל דמהני פרוזבול אף לשמיטה של תורה דהפקר ב"ד הפקר ועוד נלע"ד להביא ראיה לשיטת רש"י והראב"ד הנ"ל מהא דאיתא בירושלמי בפרקין (הל' ב') דפריך שם על רב דאמר המלוה את חבירו ע"מ שלא תשמטנו שביעית אין השביעית משמטתו והא תנן מכאן ועד י' שנים ויש עשר שנים בלא שמיטה ומשני ר"נ ורב ששת ח"א במלוה על המשכון וחד אמר בכותב פרוזבול ע"כ ולשיטת התוס' והרמב"ם קשה מ"ט דמאן דמשני בכותב פרוזבול דהוא מוקי ע"כ למתני' כמ"ד דשביעית בזמן הזה דרבנן ואמאי לא משני טפי במלוה על המשכון דאתי אף כרבנן דרבי דשביעית בזמן הזה דאורייתא וכן בזמן הבית אבל לשיטת רש"י והראב"ד א"ש דמהני פרוזבול אף לשמיטה של תורה וא"ש מתני' אף כרבנן דרבי

והנה הקצה"ח (סי' ס"ז) הקשה בהא דשמואל דהכא דת"ל כשמלוה לעשר שנים הרי התחייב א"ע לפרוע לעשר שנים ולא גרע מתנאי ע"מ שלא ישמטנו שביעית דמהני לשמואל גופי' בסמוך משום שיכול לחייב א"ע בממון ותי' ע"פ מ''ש התוס' בד"ה ושמואל דהכא בשביעית ה"נ מי יימר דעקר דשמא יפרע לו קודם שביעית אבל במלוה לי' שנים ודאי קעקר לא מהני לשמואל ע"ש ביתר ביאור וק"ל דאכתי תקשה לאביי בב"מ (דף נ"א) דל"ל האי סברא שם אליבא דשמואל לחלק בזה בין ודאי עקר ללא בודאי קעקר ועוד ק''ל הא ה"נ הכא לא ודאי קעקר דאולי יכתוב פרוזבול או ימסור שטרותיו לב"ד ונלע"ד ליישב קושי' הקצה"ח דהכא ל"ד