כרם יהושע לאנג עד

א') בד"ה כי קאמר דעקימת שפתיו הוי מעשה ע"ש ובמהר"מ ושאני מגדף דישנו בלב ע"ש (ד' ס"ה רע"ב) וא"כ תקשה אף לרבנן מהאומר אלי אתה והא דאיתא בירושלמי דסנהדרין הנ"ל דר' יוחנן גופי' ס"ל דלרבנן רר"ע עקימת שפתיו לא הוי מעשה התם הוא לבתר דהדר ביה ר' יוחנן כדעת הכ"מ הנ"ל ודוק

שם ד' דברים נאמרו בעדים זוממין כו' קשה דאמאי לא חשיב עוד הכא דבעדים זוממין משלמין ואינם לוקין משא"כ בכ"מ היכי דאיכא מלקות וממון לוקין ואין משלמין כדאיתא בכתובות (דף ל"ב) ועי' ברש"י לקמן (ד' ד' סע"א) והעירו המפרשים בזה ונלע"ד די"ל היטב דהכא הוא כר"מ דלקמן (דף ד') דס"ל בעד"ז ובכ"מ דלוקין ומשלמין אלא דז"א דמפרש לקמן שם דה"ט דר"מ ס"ל כר"ע דעד"ז קנסא ויליף ממוציא ש"ר והכא הא קאי לת"ק דר"ע דל"ל דעדים זוממין קנסא אמנם י"ל היטב ע"פ שהקשה הפ"י לקמן שם דאמאי לא מפרש טעמא דר"מ בפשוט דס"ל דלוקה ומשלם דלוקה הוא משום דלא גרע משאר ח"ל לר' יוחנן בכתובות דבכ"מ לוקה ומ"מ משלמין ג"כ העד"ז כיון דבפירוש ריבתה התורה בהם לתשלומין ותי' הפ"י דעולא דלקמן דלא מפרש כן לטעמי' דר"מ הא ל"ל בכתובות שם כר' יוחנן בזה ע"ש וא"כ לפ"ז מתורץ היטב קושי' הנזכר דלר' יוחנן מצ"ל דמפ' טעם דר"מ כמ"ש הפ"י ואין צ"ל דס"ל כר"ע דעד"ז קנסא א"כ ודאי י"ל דהכא אתיא כר"מ דבכ"מ ובעדים זוממין לוקין ומשלמין ועי' לקמן (דף ד' ב') בתד"ה סבר ולעולא דלקמן דמפרש דר"מ סבר כר"ע דעדים זוממין קנסא מ"מ לעולא לשיטתו בלא"ה ל"ק קושי' הנזכר דהא עולא גופי' ס"ל בכתובות (ר"ד ל"ד) דבכ"מ היכי דאיכא ממון ומלקות משלם ואינו לוקה כעדים זוממין וא"כ אינו חלוק עדים זוממין בזה משארי מקומות ודוק

שם ואין משלמין את הכופר קסבר כופרא כפרה והני לאו בני כפרה נינהו והקשה הריטב"א דאכתי הא היה חייב לשלם ע"פ עדותן ואמאי לא משלמין כופר ופי' דהא נשאר בתיקו בב"ק אי ממשכנין לח"כ וא"כ אין ממשכנין ולא היה צריך לשלם נגד רצונו ע"כ. וקשה דא"כ ה"ל לחשוב גם כן הכא בעדים זוממין דהעידו לחייבו קרבן חטאת ואשם דג"כ אין ממשכנין כדאיתא בערכין (דף כ"א) דפטורים ועי' בתוס' יבמות (ס"ד פ"ז) ובתוס' בכריתות (דף י"ב א') בד"ה או ולפמ"ש התוס' בר"ה (דף ו' א') א"ש דגם בחייבי חטאות ממשכנין לאחר שעובר בבל תאחר וא"כ ודאי העדים זוממין צריכין לשלם זה שרצו לחייבו אולם הריטב"א כתב שם עוד דר"ת פי' הא דאמר הכא דאין משלמין כופר דכופרא כפרה והני לאו בני כפרה נינהו משום דחייבי קרבן דהוי כפרה בעי מעשה כדכתיב לעושה בשגגה וכדאיתא בסנהדרין (ד' ס"ה) יצא עדים זוממין שאין בהו מעשה יעו"ש וא"כ ודאי קשה דלפ"ז ה"ל לחשוב בעדים זוממין הכא עוד היכי שהעידו על אחד לחייבו קרבן דאין משלמין וצ"ע ועי' בענפי לשבת (דף צ"ג) מה שחידשתי שם בעזרת השם בסוגיא דהכא ודוק: שם בתוס' ד"ה ומה הסוקל והשתא לא ביטלת לגמרי דא"ל קרא בשאר מיתות ועי' במהרש"א שביאר דהיינו דקרא משכ"ל בסייף אבל לא בשרפה וחנק וא"ל דלמא באמת כך הוא דלא לשתמיט למיתני חילוק זה בשום דוכתא ולענ"ד י"ל דמוכח דהדין בכל ח"מ בשרפה וכדומה מקיימי' בעדים זוממים כאשר זמם אותו מיתה כדאיתא בסנהדרין (ר"ד נ"א) היא ולא זוממיה היינו דאינם נדונים שם במיתתה בשרפה אלא במיתת הבועל מוכח דבעלמא אף בשרפה נדונים באותו מיתה ומ"מ ל"ק דנימא שאני הכא דגלי קרא כמו שהקשו כן על פרש"י דז"א דהא בקרא אינו מפורש למעט זוממיה דא"ל דאתי למעט מהיא ולא בועלה כדדרשי' שם בפי' וק"ל בזה על הנו"ב מ"ק (חא"ע סי' ע"ב) שהקשה כן על התוס' דהכא מהא דהיא ולא זוממיה דגלי קרא דהא ל"ק דהא י"ל דהיא קאי למעט בועלה כדדרשינן שם בהדיא ועוד נלע"ד די"ל קושי' המהרש"א ע"פ מ''ש הנו"ב שם (סי' ע"ב וע"ג) דהעיקר בפי' התוס' הכא דבשאר מיתות אינם חייבים העדים זוממין מיתה כלל וא"כ לפ"ז לא בעי' בעדות של שאר ח"מ לבד מסייף עדות שאתה יכול להזימה לפי' התוס' דלעיל (ר"ד ב') יעו"ש וא"כ לפ"ז יתורץ קושי' המהרש"א דל"ל דהאמת הוא כן דהא מבואר במתני' דסנהדרין (ר"ד מ') דבכל ח"מ בעי' עדות שא"י להזימה בעובד ע' גלולים בעינן חקירות ודרישות את מי עבד ובמה עבד ואמר שם מה בין חקירות לבדיקות דבחקירות אמר איני יודע עדותן בטלה דה"ל עדות שאא"י להזימה כדמפרש שם (דף מ"א ב') ועי' לקמן (דף ז' א') מה שכתבתי שם עוד ליישב קושי' המהרש"א ודוק

דף ג' א' כל כמיניה כו' הנה מקשים למאי דמבואר בחו"מ (ר"ס ל"ח) דנאמנים לגבי עצמם לשלם לו מה שהפסידוהו וא"כ מאי פריך הכא כל כמיניה שא"י לחזור אדרבא מש"ה צריך לשלם והנה בקצה"ח שם תי' דרבא הא ס"ל כר"ל בכתובות (דף ל"ה א') דח"מ שוגגים פטורים מלשלם מדמפרש שם טעמא דר"ל מהא דמכה מכה מש"ה פריך הכא לרבא לשיטתו דלדידיה א"צ העדים לשלם משום דינא דגרמי כיון דליכא מלקות בעדים זוממין דבפי' רבתה תורה בעדים זוממין לתשלומין וזהו מה דריבתה בפירוש כאשר זמם אבל דינא דגרמי לא משלמי ולא עדיף מחייבי מלקות שוגגין ע"ש ביתר ביאור ותמוה דהא רבא סבר ביבמות (דף ל"ו א') דהל' כר' יוחנן בכ"מ נגד ר"ל חוץ משלשה דברים וע"כ הא דמפרש רבא הא דר"ל בכתובות דס"ל מכה מכה היינו דר"ל ס"ל הכי כהני תנאי דרפ"ח דב"ק דס"ל האי גז"ש דמכה מכה אבל רבא לנפשי' ל"ל כן אלא כאידך תנאי שם דל"ל האי גז"ש ורבא לטעמי' בב"ק (דף פ"ד א') דמפרש שם דעין תחת עין ממון ממ"א ולא מהאי גז''ש דמכה מכה ואשתמיטתי' במח"כ מהקצה"ח דברי הר"ש (רפ"ז דתרומות) שכתב בפי' דרבא ס"ל כר' יוחנן בהא דח"מ שוגגין וע"ע בתוס' בכתובות שם ד''ה רבא דר' יוחנן ס"ל ג"כ כאידך תנאי דל"ל האי גז"ש דמכה מכה: