כרם יהושע לאנג עג

דהוי עדות שא"י להזימה וקשה הא גם בבן גרושה אתי לידי מיתה לר"ע בסנהדרין (דף פ"א ב') דזר ששימש במקדש הוא בחנק ולר"י ב"נ ור"ע דברייתא שם (דף פ"ד סע"א) הוי בסקילה ועי' בתוס' בכתובות דף כ"ג סע"א) ובקדושין (דף י"ב ב') ד"ה אם ואף דלר"י דס"ל דבן גרושה עבודתו כשרה קודם שנודע כדאיתא (בפ"ח דתרומות) ובפסחים (ס"ד ע"ב) מייתי' לה שם מ"מ לאחר שנודע הוי כזר ועי' בשעה"מ (פ"ו מהלכות ביאת מקדש) אלא צ"ל דס"ל לסתם מתני' דהכא כרבנן דסנהדרין דאינו חייב מיתה בד"א וא"כ ודאי הוי חידוש טפי בזה מאי דתנן הכא בן גרושה טפי מממזר כן נלע"ד בעז"ה

לו ולא לזרעו ולפסול לדידיה ולא לזרעו בעי' כאשר זמם וליכא והקשו התוס' היכי שמעידין שהוא מצרי שני דאינם באים לפסול את זרעו א"כ נפסול: ותי' דמ"מ אשתו נפסלת וכתוב לו ולא לאשתו ע"כ: והמהרש"א הקשה דמנ"ל להתוס' דלא נעשים בכה"ג העדים באמת מצרי ונלע"ד די"ל דמוכח דלא נעשו מצרי כה"ג דביבמות (ס"ד ע"ד) איתא דא"ר יוחנן אי לאו דא"ר יהודה הכתוב תלאן בלידה ונקבות נמי אסורות במצרי ואדומי לא מצא יו"ר בבהמ"ד כיון דקהל גרים קרי קהל מצרי שני במה יטהר דל"ל דאי עבר ונסב דאי לאיסורא כתב קרא אבל לא דאי להתירא והשתא אי נימא כקושי' מהרש"א דנעשים העד"ז מצרי' כה"ג כיון דאינן באים לפסול את זרעו א"כ הוי ודאי התם דאי לאיסורא דמהא דכתיב היתירא במצרי שלישי א"כ היכי דמעידים העדים על א' שהוא מצרי נעשים העד"ז מצרי כיון דאינן באים לפסול את זרעו מש"ה מקשים התוס' הכא שפיר אולם י"ל דהא שם קיימי' לר' יהודה ולדידיה בת גר זכר פסול לכהונה כדאיתא בקדושין (ר"ד ע'ז) וה"ה בבת מצרי דלא עדיף מבת גר וא"כ ל"ל התם ביבמות דהוי דאי לאיסור במה דכתיב היתירא במצרי ג' לענין עד"ז דהא אכתי אף השתא דכתיב היתירא במצרי ג' מ"מ ג"כ הא באים העדים לפסול את זרעו לכהונה וא"כ אכתי ה"ל לו ולא לזרעו אלא בפשיטות י"ל קושי' המהרש"א דלא משתמיט בשום מקום לומר דנעשים העדים מצרי בכה"ג ותנא דמתני' סתם ולא חילק בזה כדאמר כזה ביבמות (דף ע"ב ב') וכן בכריתות (דף ב') ועי' בט"א בחגיגה (דף י"ח) ד"ה לימוד ובמהרש"א לקמן בתוס' ד"ה ומה אמנם יש להקשות על התוס' דלמאן מקשי' התוס' אי לר' יהודה והא לדידיה זרעו נפסלין לכהונה והוי לו ולא לזרעו ואי לר' יוסי דל"ל כר"י בזה דזרעו נפסלים לכהונה א"כ מאי מתרצי התוס' דהא לר' יוסי אשתו ג"כ אינה נפסלת כדאיתא ביבמות (דף ס"ט) ונלע"ד דהתוס' מקשים הכא היטב אליבא דר' יוחנן שם דס"ל לת"ק דר' יוסי דאשתו נפסלת ומ"מ ס"ל דבת מצרי שני כשרה לכהונה ע"ש (דף ע"ז סע"א) בתד"ה ור"ל. וכ"כ הרמב"ם (פי"ח מהל' א"ב) ושם (פרק י"ט הל' י"ג) דאשתו נפסלת כרבנן דר"י ובבת מצרי שני פסק שם דכשרה לכהונה כר' יוחנן ומה דאיתא בגמ' הכא משמי' דר"ל ליתא כן בילקוט כמ"ש הגרי"פ הכא והנה הפמ"ג בא"ח (סי' קל"ה) תי' לקושי' המהרש"א הנ"ל מהא דא"ר יוחנן בגיטין (דף נ"ט ב') דכהן אחר כהן לא יקרא משום פגם הראשון וליכא פגמא בשני דמוחזק לן באבוה דהאי דכהן הוא ואשמעי' כן דשרי לקרות הבן אחר האב משא"כ בלוי אחר לוי אסור ואי כקושי' המהרש"א הכא דנעשי' באמת כה"ג העד''ז מצרי א"כ הא איכא פגם אף בכהן בבן אחר האב שיאמרו דהאב העיד שקר על אחד שהוא מצרי שני דהוא נפסל וזרעו אינו נפסל ע"ש מש"ש בקיצור ולפי האמור א"ש טפי כיון דעיקר קושי' התוס' הוא לר' יוחנן ומהא דגיטין דשם הוא ג"כ ר' יוחנן מוכח דאינם נעשים העד"ז מצרי בכה"ג ודוק

שם ע"ב ר' יוחנן אמר ק"ו ומה הוא שעשה מעשה כו' הן שלא עשו מעשה הקשה הריטב"א דלמ"ד דעקימת שפתיו הוי מעשה מאי איכא למימר ע"ש וטפי ה"ל להקשות דהא ר' יוחנן גופי' סבר דעקימת שפתיו הוי מעשה בב"מ (ס"ד צ') ונלע"ד די"ל ע"פ מ''ש בכ"מ בהג"ה (ר"ה תמורה) דמש"ה פסק הרמב"ם שם דמימר הוי לאו שאין בו מעשה דלא כר' יוחנן דתמורה משום דמשמע בריש תמורה דר' יוחנן הדר ביה וסבר דעקימת שפתיו לא הוי מעשה ע"ש וא"כ מתו' קושי' הריטב"א די"ל דהא דר' יוחנן דהכא הוא למאי דהדר ביה וס"ל דעק"ש לא הוי מעשה אולם דעת הרמב"ם בהא דמימר נלע"ד עוד די"ל דהוא מהא דמשני בתמורה (דף ב' ע"ב) עלה דרב ה"מ לאו שיש בו מעשה אבל תמורה הוי לאו שאין בו מעשה ללשון ב' שברש"י שם וכן הוא גירסת הרמב"ם שם כמו שכתב הלח"מ (רפ"א מהל' תמורה) והש"א (סי' פ"ב) א"כ מוכח דס"ל דתמורה הוי לאו שאין בו מעשה וכן מוכח מהא דפריך שם (דף ג' א') והרי מימר לאו שאין בו מעשה הוא ולא משני דהוי לאו שיש בו מעשה דעקימת שפתיו הוי מעשה וכקושי' התוס' שם הרי ס"ל להגמ' דלא כר' יוחנן במימר ומתורץ דעת הרמב"ם הנזכר בהא דמימר ולפמ"ש י"ל טפי בהא שם על רב והרי מימר משום דמרב גופי' שם לעיל (ד' ב' ב') מוכח דס"ל דמימר הוי לאו שאין בו מעשה ועי' בחי' לסנהדרין (דף ס"ג) ובחי' לזבחים (דף ד') ובירושלמי (פ"ז דסנהדרין סוף הל' ט') מבואר דר' יוחנן סבר שם דפליגי ר"ע ורבנן בזה אם עקימת שפתיו הוי מעשה ולרבנן דר"ע ס"ל דעקימת שפתיו לא הוי מעשה והא''ר הושעיא שם דהאומר אלי אתה מחלוקת ר"ע ורבנן וכגי' המה"פ שם

ודע דרך אגב נלע"ד בענין זה בשבועות (ר"ד כ''ב) דפריך על ר"ע דאמר היכן מצינו במדבר ומביא קרבן ולא והרי מגדף וק"ל דאמאי לא משני דר"ע פריך לרבנן גופייהו דס"ל דמגדף אינו מביא קרבן כדאיתא בכריתות (ד' ז') ובסנהדרין (דף ס"ג וס"ה) ובירושלמי משני באמת כן (בפ"ג דשבועות סוף הל' א') ונלע''ד דמתורץ היטב דבירושלמי מבואר דר"ל הוא דמשני שם כן אבל הגמ' משני אף כר' יוחנן דס"ל דהאומר אלי גם לרבנן חייב קרבן כמו שכתבו התוס' בסנהדרין (דף סיג