כרם יהושע לאנג עא

קיימי' דאיהו סבירא ליה בבבא קמא (דף ס"ז רע"ב) דיאוש אינו קונה, ועיין שם בתוספות ד"ה רבא ועי' בביאורי הגאון ר"א בש"ע אבן העזר (ר"ס כ"ח ס"ק ד') אבל זה אינו דהא איתא בקדושין (דף נ"א רע"ב) דרבא גופי' אמר לית דחש להא דר"ש דאמר סתם גזילה יאוש בעלים משמע היכי שנתייאשו בודאי מקודשת בגזל וכן כתב המ"מ (פרק ה' מהלכות אישות הלכה ז') דהיינו טעמא דהמקדש בגזל לאחר יאוש מקודשת אף דקיימא לן דיאוש אינו קונה הוא משום דה"ל יאוש ושינוי רשות עיין שם אלא צ"ל דבעינן דוקא שנודע שנתייאשו הבעלים דהא רבא גופיה אמר בקדושין דלא קיימא לן כר"ש דסתם גזילה יאוש בעלים הוא וכמ"ש הרמב"ם דבעי' דוקא נודע שנתייאשו וכ"כ בש"ע ועי' בב"ש וח"מ שם ור"ס כ"ח) והא לא נודע שנתייאשו דדלמא לא נתייאשו בזה הבעלים דהבעלים ג"כ אולי ידעו דב' שדנו אין דיניהם דין לדעת הז"מ דס"ל כר' אבהו ודוק: סליק מסכת סנהדרין בעזרת השם

זה ההשמטה שייך לפרק שלישי דף כ"ה ע"א סוף ד"ה וצריכא דאי תני תולה בד"ע כו' כנרשם שם

ודרך אגב נלע"ד ליישב בענין זה לקושי' התוס' במנחות (ס''ד פ"ד) עלה דאיתא שם דתני חדא שבגג ושבספינה ושבעציץ מביא וקורא ותניא אידך מביא ואינו קורא עציץ אעציץ ל"ק כאן בנקובה כאן בשאינו נקובה ספינה אספינה ל"ק כאן בספינה של עץ כאן בספינה של חרס אלא לר' יוחנן קשיא ומשני תנאי היא והעירו התוס' שם דאמאי לא משני שם דספינה אספינה ל"ק דהא ר' יהודה והא רבנן דפליגי בפ"ב דחלה לענין מעשר ושביעית כדמשני כזה בגיטין (ס"ד ז') ולפי האמור י"ל היטב דע"כ ר' ירמיה דמשני בגיטין שם הכי דהא ר"י והא רבנן סבר דמאי דא"ר יהודה שם אימתי בזמן שהספינה גוששת לחלוק בא על ת"ק כרמי בר חמא דסוגיין כמ"ש התוס' בגיטין שם אבל הסוגיא דמנחות דקאי שם אליבא דר' יוחנן ור' יוחנן הא סבר בסוגיין דאימתי לפרש וא"כ לדידיה ל"פ ר' יהודה ורבנן בזה אלא דקושי' התוס' דמנחות הוא לפמ"ש עוד בגיטין שם דאית דגרסי' בס"פ חלון כ"מ שאמר ר"י במשנה אימתי ובמה כו' דדוקא במשנה אימתי לפרש הוא ולא בברייתא והתם ברייתא היא דבמתני' לא מסיים דאבל אין הספינה גוששת פטור ע"ש אמנם הרבה מהראשונים ל"ל כן כמבואר ברי"ף (פ"ז דשבועות) שכתב שם להאי כללא דאימתי דר"י לפרש על הברייתא דאמר ר"י אימתי בזמן שהפירות צבורין כו' וכמ"ש ג"כ הרשב"ם בב"ב (דף קל"ב ב') ובפסחים (דף ק"א א') להאי כללא דאימתי דר"י לפרש על הברייתא דמייתי שם וא"כ מתורץ היטב קושי' התוס' דמנחות

וכן נלע"ד בזה הענין בהא דאיתא בחולין (דף קל"ח א') מאן תנא דהיכי דאיכא שיורא גבי מוכר בתר מוכר אזלי' א''ר חסדא ר' יהודה היא דתנן המוכר קלחי אילן כו' א"ר יהודה אימתי בזמן שלא שייר בעל השדה כו' והנה הרמב''ם בפה"מ כתב שם דר' יהודה מבאר דברי ת"ק אבל אינו חולק עליו ע"ש והכ"מ (פ''ג מהל' מעשר עני הל' י"ח) כתב מדא"ר חסדא דר' יהודה היא מוכח דס"ל דחכמים פליגי עליו ע"ש ולפי האמורי י''ל לגירסת התוס' שם (פסחים פ"ח א') שהיה להם הגירסא בסוגיא דהכא דרב חסדא ס"ל כרמב"ם דהכא דאימתי דר"י לחלוק הוא ע"ש מש"ה י"ל היטב דרב חסדא לטעמי' אמר שפיר דר' יהודה היא דמזה משמע דס"ל דאימתי דר"י לחלוק בא אבל הרמב"ם בפה"מ כתב שפיר דהוא לפרש למאי דקיי"ל כריב"ל וכר' יוחנן דאימתי דר"י לפרש בא