כרם יהושע לאנג ע

הל"ל טפי להקשות שם עלה דתנן וחייב על קללתו דהא על מכתו י"ל דס"ל דחייב אף שלא בעמך כדתניא הכא: ולפמ"ש התוס' בגיטין (דף פ' ע"ב) ד"ה זו י"ל דהכונה התם ביבמות באמת מסיפא מהא דקללתו והוי כמו וכו' אבל התוס' בברכות (דף מ"ה סע"א) ל"ל כן אבל לפמ"ש א"ש דפריך שפיר ג"כ אמכתו שם דהא סתם מתני' דהכא ס"ל דמקשינן הכאה לקללה דגם בהכאה אינו חייב בא"ע מעשה עמך ואין סברא שיחלוק סתמא אסתמא כמ"ש התוס' בחולין (דף פ"ט ב') בתד"ה איסור והנה לכאורה קשה בזה דאמאי פסק הרמב"ם (פ"ג מה' א"ב) רבנן דר"י דנושא אדם אנוסת אביו דלא דרשי סמוכים דכתיב ונתן האיש וסמך ליה לא יקח משום דמפסיק לא יקח את א"א בנתיים כדאיתא ביבמות (דף ד') וא"כ הכא אמאי מקשי' הכאה לקללה הא מפסיק קרא בנתיים וי"ל ע"פ מ"ש התוס' בחגיגה (דף י' ע"ב) ד"ה לעבור ע"ש ועוי"ל ע"פ מ"ש התוס' ביבמות (דף ד') בד"ה דכתיב דהיקישא עדיף מסמוכים מש"ה ס"ל היקישא דהכא דמקשי' הכאה לקללה אף דמפסיק קרא בנתיים

והנה בהא דר' יונתן ור' יאשיה דסוגיין נלע"ד דבר נכון דקשה קושי' עצומה דאיתא בירושלמי ב"ק (פ"ז הנ' י') ובשבועות (פ"ח הל' ג') דסבר ר' יוחנן בטובח ע"י אחר פטור מד' וה' ופליג עם חזקיה שם בזה ותמוה דהא מבואר בגמ' דידן בב"ק (דף ע"א א') ובכתובות (דף ל''ב) דר' יוחנן גופי' מפרש להא דר"מ דהוא בטובח ע"י אחר דחייב ד' וה' והמה"פ כתב שם דפליגי באמת גמ' דידן והירושלמי ונלע"ד בעז"ה ליישב דל"פ דהנה התוס' כתבו שם עלה דס"ל לר' ישמעאל דאו לרבות את השליח דמאן דס"ל דצריך או לחלק היינו ר' יאשיה דהכא ס"ל דדרשי' כן מתחת לרבות את השליח כחזקיה שם ע"ש וא"כ י"ל ע"פ מ"ש בחידושי הרשב"א בקדושין (דף ט' ב') דר' יוחנן שם סבר כר' יאשיה ומש"ה ס"ל שם דאי מובעלה ה"א עד דמקדש והדר בעיל ע"ש מש"ה י"ל דר' יוחנן לנפשיה סבר כר' ישמעאל דדריש מאו לרבות את השליח היינו דר' ישמעאל סבר כמ"ד דל"צ או לחלק ומוקי להא דר"מ שם ג"כ דס"ל הכי כר' ישמעאל וכמ"ד דל"צ או לחלק מש"ה אמר דהא דר"מ בטובח ע"י אחר אבל ר' יוחנן לנפשיה אזיל לשיטתו דסבירא ליה כר' יאשיה דצריך או לחלק ואם כן לא ידעינן מהא דאו לרבות את השליח אבל חזקיה בירושלמי דסבירא ליה דטובח על ידי אחר חייב אזיל לשיטתו דדריש בב"ק ובכתובות שם מהא דתחת לרבות את השליח ונכון בעז"ה ועי' מ"ש לעיל (דף ס"ו) בזה ומ"ש במכות (דף י"ב) בזה:

דף פ"ז ב' ד"מ בפלוגתא דשמואל ור' אבהו וד''נ בפלוגתא דרבי ורבנן ופרש"י דנ"מ אם תפס וקידש בו את האשה והנה בט"א בחגיגה (ד' י"א) באבני שוהם הקשה מהכא לפרש"י בב"ק (דף ע') דהיכי דקים ליה בדרבה מיניה אם תפס לא מפקי' מיניה. וא"כ אף לרבנן דרבי אם תפס לא מפקי' מיניה ולכאו' ע"פ מ"ש בפריי לפסחים (דף כ"ט) דרש"י לא כ"כ אלא בהא דרבא אבל ר' יוחנן ל"ל כן וסתמא דירושלמי הוא ר' יוחנן ומוכח מהא דירושלמי (רפ"ג דכתובות) דל"ל כן אלא ס"ל דאף אם תפס היכי דחייב ידי שמים מפקי' מינה כמו שכתב השעה"מ (פ''ה מהל' עבדים) וא"כ י"ל דהכא ס"ל כהא דר' יוחנן ושיטת הירושלמי:

אבל זה אינו דהא הכא ג"כ לרבא קיימי' דאיהו אמר לה להאי פוק תרגמה כו' ונלע"ד די"ל דמיירי הכא קרקע שנתנו לו קרקע וקידש בה אשה דמקדשין בקרקע כמ"ש התוס' בקדושין (דף ה' א') ד"ה שכן והר"ן שם. וקרקע לא מקרי תפיסה דבחזקת מרא קיימא עי' ב"מ (דף ז' א') בהא דמסותא ועוי"ל ע"פ מ"ש המה"פ בירושלמי (פ"ז דב"ק הל' ד') ד"ה מצינו לדעת הרמב"ם דרבא הדר ביה מהא דס"ל דאתנן אסרה תורה ותי' בזה לקושי' התוס' לעיל (דף ע"ב סע"א) וא"כ הדר ביה רבא מזה דהיכי דחייב בידי שמים אף אם תפס מפקי' מיניה וא"כ י"ל דהכא לאחר שחזר בו רבא הוא והנה בקצה"ח (ס"ס ת"י) תי' לקושי' הע"א הנ"ל דס"ל לרש"י כשיטת הרמב"ם (ספ"י מנזקי ממון) דאין דמים לבן חורין מש"ה לרבנן דרבי פעור לגמרי אפי' לצאת יד"ש מהא דכתיב עליו ולא על האדם ואף דעליו לא כתיב אלא בכופר ולא בדמים מ"מ ס"ל דבלא"ה אין דמים לבן חורין ע"ש ביתר ביאור:

ולענ"ד קשה דהא מוכח בב"ק (דף מ"ג ב') דרבא גופי' ס"ל דיש דמים לבן חורין דקמבע"ל לרבא שם באשו שלא בכונה אי משלם דמים ע"ש וע"ש במ"מ (ספ"י מהל' נ"מ) הנ"ל והכא הא ג"כ לרבא קיימי'

והנה בהא דשמואל ור' אבהו פירש"י הכא דרבנן כשמואל וז"מ כר' אבהו קשה לי דהא הכא לר"מ קיימי' כדאמר לעיל תרגמא לי הא מתניתא אליבא דר"מ ור"מ הא סבר דמן התורה צריך שלשה כדאמר לעיל (דף ל"ד ב') מה ריבים בשלשה וכמו שכתב גם כן התומים (סי' ה') והקצוה"ח (סי' ג') וא"כ ע"כ לית ליה הא דשמואל כדאיתא לעיל (דף ב' א') דמאן דאמר דמן התורה צריך שלשה ע"כ לית לי' דשמואל וכן רבא גופי' ל"ל הא דשמואל משום זה דסבירא ליה דמן התורה צריך שלשה ואם כן איך מפרשי הכא דרבנן כשמואל ולשיטת הכ"מ (סוף פ"ב מהל' סנהדרין) שכתב דגם רבי מאיר סבירא ליה דמן התורה בחד והא דאמר מה ריבים בשלשה אסמכתא בעלמא ע"ש וס"ל שפיר כשמואל א"ש וצ"ע

והנה מה שכתב רש"י הכא דאם קידש בו אשה לר' אבהו אינה מקודשת דהוי ליה קידשה בגזל לכאורה יש להעיר דהא קיימא לן דהמקדש בגזל לאחר יאוש מקודשת כמבואר בש"ע אבן העזר (ר"ס כ"ח) והכא כיון שהוציאו הדיינים ממנו בדין ודאי נתייאשו: וכן קשה על מה שכתב רש"י בהשקאת סוטה לקמן (דף פ"ח א') דלר"א הוי גזל ואינה מקודשת והא התם ג"כ מסתמא נתייאשו הבעלים ויש ליישב לכאו' דהא דפסקי' בש"ע הוא משום דקיימא לן כרבה דבבא קמא (דף ס"ו א') דיאוש קונה אבל הכא הא לרבא