כרם יהושע לאנג סט

סי' ס') הגירסא הכא רב פפא ולענ"ד מתורץ לגירסא זה טפי מגי' דידן דגרסי' רב דא"כ סבר רב לחלק בין איסור לאו למיתה ועי' במל"מ (פ"א מהל' יו"ט הל' ז') כר"נ ביבמות (דף י"ט סע"א) וקשה דרבה סבר שם וכן שם (דף פ"ב א') איתא בפירוש דרבה אמר לה (ולא רבא] דמה לי איסור לאו ומה לי איסור מיתה והא רבה בכ"מ עביד כרב כדאיתא בשבת (דף כ"ב סע"א) ועי' ברא"ש (ריש סוכה) דזה הוא לאו דוקא היכי דפליג עם שמואל ולכאורה עיקר הגי' רבה בה"א שם: דהא רבא סבר בב"מ (דף נ"ו סע"א) לחלק בין מיתה ללאו מיהו לפמ"ש הנו"ב מ"ק (חא"ח סי' כ') דצ"ל שם רבא ע"ש לפ"ז א"ש אף לגי' דידן ולגירסא דידן א"ש לכאורה הא דכתובות (דף מ"ח ב') דאמר רב שם מסירתה לכל חוץ מתרומה והקשה הפ"י שם דמ"ש תרומה משארי דברים וא"ל דתרומה הוי איסור מיתה ז"א דהא בעלמא אמרי' מה לי איסור לאו מה לי איסור מיתה: ולגי' דידן הכא ל"ק דודאי י"ל דרב לטעמי' הכא דמחלק בין לאו לכרת כר"נ דיבמות וה"ה בין לאו למיתה וכמ"ש התוס' בקדושין (ר"ד י"ד) ד"ה ותהא מיהו בלא"ה ל"ל כן כמ"ש הפ"י דשאני תרומה דהוא איסור מיתה דהא רב גופי' סבר לעיל (דף פ"ג רע"ב) דזר באכילת תרומה ליכא מיתה ועי' מה שכתבתי לעיל שם בזה ובפריי לפסחים (דף פ')

והנה בהא דאמר הכא פלוגתא דר' יהודה ור"ש במלאכה שאצ"ל נלע"ד לתרץ קושי' חמורה דאי' בירושלמי (פ"ג דיומא סוף הל' ה') דר"ל שם דר' יהודה סבר כר"ש דמלאכה שאצ"ל פטור ותמוה מאד נגד המפורש בסוגיא דגמ' דידן בכ''מ דר' יהודה הוא המ"ד דמלאכה שאצ"ל חייב ועי' בתוס' הכא ובשבת (דף ק"ו א') דגם מאי דאמרי' דר"י סבר דמקב"ח פטור הוא משום, דסבר דמלאכה שאצ"ל חייב והתוס' בשבת (דף צ"ד א') בד"ה את המת כתבו בשם הרשב"א דמוכח כן מהא דתנן שם (דף צ') דר' יהודה אומר המוציא משמשי ע' גלולים חייב והא הוי מלאכה שאצ"ל כהוצאת המת וא"כ הא מפורש משנה ערוכה דס"ל לר' יהודה דמלאכה שאצ"ל חייב ונלע"ד בעז"ה ליישב בזה דהש"ס דידן והירושלמי אזלי לשיטתם משום דבירושלמי דשבת (פ"ט הל' ו') איתא דר"ש מודה באיסורי הנאה דחייב דהוי מלאכה הצריך לגופה שרוצה שלא יכשל בהן וא"כ מהא דמשמשי ע' גלולים לא מוכח לר"י ומ"מ הגמ' דידן ס"ל דיש הוכחה ממתני' דהתם דהוא משום דבירושלמי שם (פ"י הל' ה') פריך על ר"א דאמר דמודה ר"ש באה"נ דאמאי פוטר ר"ש בהוצאת המת דהוי ג"כ אה"נ ומשני תפתר במת ע' גלולים דשרי בהנאה ע"ש אבל הש"ס דידן דמבואר בסוגיין (דף צ"ד ב') בההוא שכבא דהוי בדרוקרא דהוי מת ישראל ס"ל ג"כ שם דפוטר ר"ש וא"כ ע"כ ל"ל הא דירושלמי דמודה ר"ש באיסורי הנאה וא"כ משמשי ע' גלולים הוי מלאכה שאצ"ל כמת ומחייב ר' יהודה בהוצאתם בשבת א"כ מוכח דר"י סבירא ליה דמלאכה שאצ"ל חייב ובחי' לזבחים (דף צ"ב) יתבאר עוד בזה

והנה התוס' כתבו הכא דשמואל סבר מקלקל בחבורה פטור והא דכריתות למאן דמחייב קאמר וליה ל"ל כן והביאו ראיה מהא דאמר שמואל בשילהי האורג דהמפים מורסא פטור ומותר דתנן מחט של יד ליטול בה את הקוץ וע"כ מה"ט דמקב"ח פטור דהא מטעם מלאכה שאצ"ל ס"ל דחייב ע"כ ובזה נלע"ד ליישב דברי התוס' דשבת (דף ג' א') דהקשו בשם בה"ג שם אהא דאמר שמואל דהצד נחש פטור ומותר והא שמואל ס"ל דמלאכה שאצ"ל חייב כר"י וקשה דאמאי לא הקשו ג"כ אהא דס"ל לשמואל שם במפיס מורסא דפטור ומותר והעירו ג"כ המפרשים שם בזה ועי' בשאילתות פ' אמור ואשתמיט להו דברי התוס' דהכא דודאי ממפיס מורסא ל"ק דה"ט הוא דס"ל לשמואל דפטור ומותר משום דהוי מקלקל בחבורה ולאו משום מלאכה שאצ"ל והנה הרמב"ם (ספ"י מהל' שבת) פסק דצידת נחש פטור ומותר וכן במפיס מורסא ס"ל שם דפטור ומותר אף דס"ל דמלאכה שאצ"ל חייב וע"כ ל"ל כשיטת התוס' דשבת אלא אף לר"י פטור ומותר כמ"ש המ"מ שם דס"ל כן להרמב"ם משום הקושי' של התוס' שם מהא דשמואל ונלע"ד דמוכח לכאורה ראיה עצומה כדעת הרמב"ם דהא ר' יוחנן סבר בירושלמי דשבת (פ"ז הל' ב') דמלאכה שאצ"ל חייב כר"י וכמ"ש המה"פ שם בד"ה מעתה וע"ש בפני משה בד"ה ואפי' תימר ומ"מ סבר ר' יוחנן בירושלמי שם (פי"א הל' ב') דצידת נחש ומפיס מורסא פטור ומותר ומ"מ נלע"ד די"ל לשיטת התוס' דשבת. דר' יוחנן מפרש בירושלמי דמתני' ס"ל כר"ש במלאכה שאצ"ל, דהא מוכת דס"ל למתני' שם דצידת נחש ומפיס מורסא פטור ומותר כדאמר שמואל בשבת (דף ק"ז א') וליה לא ס"ל והתוס' לשיטתם דמתרצי כן אליבא דשמואל ה"נ מפרשי כן אליבא דר' יוחנן והרמב"ם דל"ל כתירוץ התוס' בהא דשמואל ה"נ ל"ל כן ברא דר' יוחנן וא"כ לפירושו מוכת כן שפיר מהא דר' יוחנן דירושלמי דגם למ"ד מלאכה שאצ"ל חייב ס"ל בצידת נחש דפטור ומותר וא"ל דא"כ תקשה מסתם מתני' דסבר כר"ש לר' יוחנן דס"ל בכ"מ דהל' כסתם מתני' דלק"מ דהא איכא ג"כ סתמי דס"ל כר"י כדאי' שם (ר"ד ל') ושם (דף ק"ה ב') ודוק

דף פ"ה ב' ועוד ק"ו ומה מכה שעשה בו שלא בעמך כבעמך כו' הניחא לר' יונתן כו' מבואר בברייתא, הכא דלא מקשי' הכאה לקללה דלא כסתם מתני' דאמר בסמוך דקסבר דמקשי' הכאה לקללה וכן ס"ל לברייתא דמכות (ס"ד ת' ור"ד ט') דלא מקשי' הכאה לקללה. והרמב"ם (פ"ה מהל' ממרים) פי' דמקשי' הכאה לקללה דגם בהכאה ליכא חיובא בשא"ע מעשה עמך והיינו משום דסתם מתני' ס"ל הכא כן וי"ל בזה הא דפריך ביבמות (דף כ"ב ב') אהא דתנן שם וחייב על מכתו והא א"ע מעשה עמך הוא ולכאורה