כרם יהושע לאנג ו

כ ר ם י ה ו ש ע סנהדרין פרק ראשון דף ב' ע"א דיני ממונות בשלשה גזילות וחבלות בשלשה כו' מוציא ש"ר בשלשה והקשו התוס' דאמאי לא חנן כופר ול' של עבד ותי' בשם י"מ משום דשור מיתתו בכ"ג ובזמן שהשור בסקילה בעלים משלמין כופר ול' של עבד וקשה דמאי יענו לדעת ר' אבהו בירושלמי בפרקין (סוף הל' א') דמבע"ל שם בזה אי כופר נידון בשלשה אף דשור הנסקל מיתתו בכ"ג ואמאי לא פשט לה ממתני' דהא להאי תי' של י"מ מוכח דהוי בכ"ג כמיתת השור וע"ש במראה הפנים בריש פרקין והנה ראיתי בערוך לנר במכות (ד' י') שנסתפק אם חייבי גליות הוי בב"ד של ג' או בכ"ג וכתב שלא מצא דין זה לא במשנה ולא בגמ' וברמב"ם ורק הוכיח לה מהא דאי' בתוספתא (פ' ז') דבחייבי גליות פותחין לזכות כמו דיני נפשות דילפי' רוצח רוצח ע"כ ממילא ילפי' ג"כ דשוין חייבי גליות לד"נ דבעי' כ"ג עכ"ל הטל"נ שם ובמח"כ לא ה"ל להביא זאת מתוספתא אלא ה"ל להביא סוגיא ערוכה דלקמן (דף ל"ג ב') וכן במכות (דף ה' ב') דילפי' חייבי גליות מד"נ בהאי ג"ש דרוצח רוצח ומלבד זה מבואר הדבר מפו' ברמב"ם (פי"א מהל' סנהדרין הל' ד') דכתב שם דחייבי גליות בעשרים ושלשה ואשתמיטתי' במח"כ כ"ז

והנה בהא דגזילות וחבלות כתב רש"י ז"ל כופר בפקדון דמששלח בו יד הוי גזלן וכן החוטף מיד חבירו הוי גזלן כגון ויגזול את החנית מיד המצרי עכ"ל נלע"ד דאף דבכופר לבד ג"כ הוי גזלן כדאי' בב"ק (ס"ד ק"ה) ובב"מ (ס"ד ה') מ"מ נקט רש"י טפי שלח בו יד משום דבכופר לבד לא הוי מילתא דפסיקא דהיכי דלא הוי ברשותו דקאי באגם לא מיפסל לעדות דסבר אשתמיטנא ליה אדתשכח לי' כדאי' שם ודע דקשה מ"ש רש"י מהא דויגזוז את החנית דזהו כר' אבהו בב"ק (ד' ע"ט ב') ולמה לא כתב רש"י טפי מהא דבעלי שכם כר' יוחנן שם דהוא רבו דר' אבהו ולכאו' י"ל דתלוי זה בהאי פלוגתא אי ליסטים מזוין גגב הוא דאמרינן שם דמש"ה לא מייתי ר"א מהא דבעלי שכם משום כיון דמטמרי אטמורי לאו גזלני נינהו והיינו לכאו' כמ"ד דליסטים מזוין גנב הוא וא"כ מתו' לפ"ז דברי רש"י דלא מייתי מהא דבעלי שכם משום דהא קיי"ל דליסטים מזוין גנב הוא ולא גזלן כמ"ש הרמב"ם (ר"ה גניבה) והא דפריך הגמ' בב"מ (ר"ד כ"ב) על ר"פ דמשני בליסטים מזוין א''ה היינו גזלן משמע דס"ל לסתמא דגמ' דלסטים מזוין גזלן הוא נלע"ד דשם פריך לאביי לטעמי' דקאי שם אליביה דמבואר בב"ק (ד' נ"ז סע"א) דסבר אביי גופי' דליסטים מזוין גזלן הוא אבל אנן קיי"ל כרב יוסף שם דגנב הוא אבל ז"א דהא ר' יוחנן גופי' דמייתי מבעלי שכם סבר דליסטים מזוין גנב הוא אלא ס"ל דהא דמטמרי דלא נחזי אינשי ונערקו מינייהו ע"ש בתוס' ד"ה ור' יוחנן א"כ ודאי קשה הא דלא מייתי רש"י מהא דבעלי שכם ויעוי' בב"מ) ד' קי"א א') דהביא רש"י שם לתרווייהו הא דויגזול את החנית ומהא דבעלי שכם וא"כ ודאי צריך טעם לדברי רש"י דהכא אולם גם הרמב"ם (רפ"א מה' גזילה) כתב שם רק מהא דויגזול את החנית ולא מהא דבעני שכם וכתב הלח"מ שם דס"ל להרמב"ם דר' אבהו ור' יוחנן ל"פ ור' יוחנן מודה בהא דר' אבהו ע"ש א"כ לפ"ז יתו' ג"כ דברי רש"י דהכא ולענ"ד מוכח מדברי הירושלמי לקמן (פ"ח הל' ג') וכן (פי"א הל' ב') דהביא שם ג"כ להאי קרא דויגזול את החנית ולא הביא מהא דבעלי שכם וסתמא דירושלמי הוא ר' יוחנן וא"כ מוכח דר' יוחנן סבר ג"כ הא דר' אבהו

והנה בהא דמוציא שם רע פי' רש"י נא מצאתי לבתך בתולים ובתוס' לקמן (ד' ח') כתבו בשם רש"י שפי' לענין טענת פתח פתוח להפסידה כתובתה ע''ש. והכא כתב רש"י טענת דמים ונא טענת פ"פ ולנע"ד דפי' רש"י הכא בטענת דמים ולא בטענת פ"פ שיהא מתני' א"ש אף לר"א דסבר בכתובות (ר''ד ט') דנא מהימן בטענת פ"פ להפסיד כתובתה כ"א לאוסרה עניו וכדמבואר בירושלמי שם וכמ"ש התוס' שם (ד' ט' ע"ב) בד"ה נחמן. מש"ה פי' רש"י טענת דמים דגם ר"א ע"כ מודה דנאמן בטענת דמים להפסיד כתובתה דאמר שם (ס"ד ט') לא דטעון טענת דמים בהא דהאוכל אצל חמיו כו'. דהוי טענה ברורה טפי וכמ"ש התוס' בכתובות שם וכן שיהא א''ש מתני' דהכא למ"ד בכתובות דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה דלא מהימן בטענת פ"פ להפסיד כתובתה כמ"ש התוס' שם (ד' י' ע"א) בד"ה חזקה אבל בטענת דמים ע"כ ס"ל דמהימן להפסיד כתובתה דאל"כ תקשי ליה מתני' דהאוכל אצל חמיו כהוכחת ר' יוסף שם מזה ע"ש ובזה נלע"ד בהא דלקמן (ד' ח' סע"א) בהא דרבה [להגהו' רש"ל שם] דאמר דונו ני מיהא ד"מ ופרש"י להפסידה כתובתה ע"י עצמו דקיי"ל חכמים תקנו להם כו' וקיצר רש"י ונא הזכיר לשון הגמ' דהאמינוהו בטענת פ"פ משום דרש"י פי' הכא לענין טענת דמים ונא נפ"פ ולפי האמור בשם התוס' דכתובות נ"ל דמיירי שם בטענת פ"פ