כרם יהושע לאנג סח

(דף כ"ז ב') ועי' בנו"ב (חיו"ד סי' ל"ד) וא"כ מאי פריך ר"ע לר"א בב"ק (ס"ד מ"א) עלה דאר"א שם דנקי מחצי כופר והלא הוא עצמו אינו משתלם אלא מגופו הביאהו לב"ד וישלם לך והא צריך קרא לר"א גופי' דלא לשלם מחלב של שור הנסקל דשרי בהנאה כיון דלא חל עליו האיסור של שוה"נ אולם לק"מ דהאי ר"א דהכא הוא לאו אותו ר"א דב"ק דההיא דהתם הוא ר"א רבי' דר"ע דהוא ר"א בן הורקנוס עי' פרש"י בחולין שם אמנם אכתי קשה לכאו' עלה דר"א דב"ק דהא ר"א הוא מתלמידי ב"ש ופרכי' בעלמא מב"ש אר"א אהדדי כמ"ש התוס' בביצה (דף ל"ד רע"ב) בשם הירושלמי והא ב"ש סברי ביבמות (דף י"ב ב') דא"א חל על איסור לא בכולל ולא במוסיף וא"כ מאי פריך ר"ע לר"א והא משכ"ל דלשלם מחלב של שור הנסקל דשרי בהנאה כיון דלא חל עליו האיסור של שה"נ ולק"מ דנהי דלא חל על החלב איסור אכילה של שה"נ מ"מ ודאי חל עליה האיסור הנאה של שה"נ כיין דבחלב ליכא איסור הנאה מיתסר בהנאה משום איסור של שור הנסקל כמ"ש כזה בעל טעם המלך (פי"ז ההל' איסור' ביאה) ועי' בנו"ב מ"ת (חלק יו"ד סי' מ"ד) ודוק

שם ע"ב אמר רב זר שאכל את התרומה לוקה הנה הרמב"ם (פ"ו מהל' תרומות הל' י') כתב דזר האוכל תרומה בין שהוא טהור ובין שהוא טמא בין תרומה טהורה ובין תרומה טמאה חייב מיתה דלא כרב דהכא: וכתב הכ"מ שם ליישב דהוא משום דסתם מתני' (דפ"א דחלה) גם (דפ"ב דבכורים) פליגא על רב דהכא ע"ש: וק"ל דא"כ אמאי לא פריך הכא טפי ממתני' דהתם דאלים יותר מברייתא כמו שכתבו התוס' בעירובין (ר"ד ע"ט) ובב"ק (דף פ"ח סע"ב) ובכריתות (ס"ד כ"א) והגמרא גופי' פריך כן בעירובין (דף צ"ג א') ובר"ה (דף כ"ח א') ובגיטין (דף כ"ח א') ובב"מ (דף י"ח א') ובתוס' בכתובות (דף מ"א א') ובגמ' שם (דף פ"א רע"ב) ועוכ"מ אלא על כרחך צריך לומר דההיא מתני' דחלה ובכורים הוא בטמא האוכלה כפרש"י ביבמות (דף ע"ג) ועי' בתוי"ע (פ"א דחלה מ"ט) ועי' ברש"י בב"מ (ס"ד נ"ב) וברש"י בשבת (דף כ"ה א') ונלע"ד ליישב דאיתא בשבת (דף ס"ט ב') דאמר אביי הכל מודים בתרומה שאין חייבין עליה חומש עד שישגוג בלאו שבה ופריך פשיטא כי אר"י היכי דאיתא כרת כו'. ומשני מהו דתימא מיתה במקום כרת קאי ורבא אמר מיתה במקום כרת קאי וא"כ מבואר דאביי ורבא ס"ל דאיכא מיתה בזר האוכל תרומה דלא כרב דהכא דהא חיוב חומש ליכא כ"א בזר האוכלה וכן מבואר בירושלמי (פ"ב דבכורים) דפריך שם מתני' פליגא על רב היינו מתני' דתנן שם וחייבין עליה מיתה וחומש ומשני תפתר בכהנים היינו בכהנים טמאים ופריך וכי יש חומש בכהנים ע"ש וכן מבואר בירושלמי שם דר' יוחנן סבר דזר באכילת תרומה חייב מיתה דלא כרב וקיי"ל כר' יוחנן לגבי רב בכ"מ כדאי' בביצה (דף ד') ומוכ"מ וא"כ מתורץ היטב דעת הרמב"ם שפסק דלא כרב דהכא

ועוי''ל לענ"ד דהוא משום דמוכח מהא דאביי ורבא בב"מ (דף נ"ו א') דס"ל דחייב מיתה זר באכילת תרומה דאמר אביי שם דר"א שפיר ק"ל ושמואל לא שפיר קמשני ליה דק"ל לר"א מהא דתרומת מעשר של דמאי דהוי במיתה בי"ש ופרש"י דאפי' בודאי חייב זר האוכלה במיתה בידי שמים ושמואל משני ליה מב"ד: ורבא אמר שמואל שפיר קמשני דשם מיתה בעולם והא התם כיון דמיירי בחיוב חומש ע"כ מיירי בזר האוכלה כפרש"י וא"כ ס"ל דזר בתרומה הוא במיתה דלא כרב דהכא וכן מוכח עוד דס"ל דלא כרב מהא דכתובות (דף נ' ע"ב) דאמר שם דאיכא בינייהו בין אביי ורבא זר שאכל תרומה דהוא במיתה בידי שמים דלאביי ח"מ כחייבי כריתות לר"נ בן הקנה ולרבא דוקא חייבי כריתות ולא חייבי מיתות אם כן מבואר דס"ל דזר בתרומה במיתה דלא כרבי' וכן מוכח מהא דכתובות (דף כ"ה ב') דאבע"ל מהו להעלות מנשיאות כפים ליוחסין תיבעי למ"ד מעלין מתרומה ליוחסין ה"מ תרומה דעון מיתה ופרש"י בתרומה אם זר הוא האוכלה הוא עון מיתה וע"כ ס"ל דלא כרב ומתורץ דעת הרמב"ם הנ"ל בזה

ונלע"ד בזה בהא דאיתא בקדושין (דף מ"ה ב') נתקדשה לדעת אביה והלך אביה למה"י ועמדה ונשאת אמר רב אוכלת בתרומה עד שיבא אביה וימחה ורב אסי ס"ל דאינה אוכלת שמא יבא אביה וימחה ונמצאת אוכלת זרה בתרומה למפרע והוי עובדא וחש לה רב לדרב אסי די"ל דרב ורב אסי אזלי לטעמייהו דהכא דרב לטעמי' דסבר הכא דזר בתרומה אינו חייב מיתה וכיון דהתם לא הוי זרה דאורייתא דארוסה אוכלת מה"ת בתרומה אלא מדרבנן הוי זרה כמ"ש התוס' שם מש"ה לא החמירו רבנן בזה ורב ג"כ לטעמי' אזיל דמחלק בין לאו למיתה כדלקמן (ס"ד פ"ד) בהא דרב לא שבק לבריה כו' ועי' בזה במל"מ (פ"א מה' יו"ט) ורב אסי דמחמיר התם בזה אזיל לטעמי' דס"ל הכא דזר בתרומה במיתה ובזה י"ל דברי הפ"י בכתובות (דף מ"ח) שכתב דה"ט דס"ל לרב שם דמסירתה לכל חוץ מתרומה דהוא משום דבתרומה איכא חיוב מיתה לזר האוכלה מש"ה חייש רב טפי לסמפון התם ותמוהי' דבריו דהא רב גופי' סבר הכא דליכא חיוב מיתה לזר בתרומה: אבל לפמ"ש י"ל דהתם הוא למאי דהדר בי' רב בקדושין וחש לדרב אסי וס"ל אח"כ לרב ג"כ דזר באכי' תרומה הוא במיתה ובזה ג"כ י"ל דעת הרמב"ם הנ"ל דפסק דזר בתרומה במיתה ועי' בפריי לפסחים (דף פ') ולקמן (דף פ"ד ב') מה שכתבתי שם בעז"ה ודוק כי לענ"ד נכון הוא בעז"ה

פרק עשירי

דף פ"ד רב לא שבק לבריה כו' א"ה אחר נמי: אחר שגגת לאו בנו שגגת חנק והתנן מחט של יד כו' ר"ש היא כו' הנה בשאילתות (פ' משפטים