כרם יהושע לאנג סז

התראה עכ"ד ואשתמיטתי' להמחבר הלז דברי הירושלמי דשבת (פ"ב הל' ה') ושם (פ"ז הל' ב') דמפו' שם דר"מ ל"ל כר"ש דמלאכה שאצ"ל פטור וע"ע בירושלמי דיומא (פ"ג סוף הל' ה') אלא י"ל ע"פ מ"ש דהכא לר''ש' קיימי' דס"ל דידונו בסקילה ואיהו ס"ל דסגי בהתראה סתם דמקושש לא הוי הוראת שעה ור"ש אזיל לטעמיה דאיהו מארי דהך דינא בכ"מ דמלאכה שאצ"ל פטור ור' יהודה לטעמי' דסבר בכ"מ דמלאכה שאצ"ל חייב ודוק

דף פ"א א' עבר עבירה שנתחייב ב' מיתות נידון בחמורה ר' יוסי אומר נידון בזיקה הראשונה שבאה עליו הרמב"ם בפה"מ פי' דהוא לענין חמותו ואשת אביו ותמוה דהא חמותו ונעשית אשת אב הוי איסור מוסיף כמ"ש התוס' הכא בד"ה נידון ור' יוסי מודה באיסור מוסיף כדאיתא בסוגיין בסמוך וכן ביבמות (דף ל"ב) ואולי סבר הרמב"ם דלמאי דמשני רבא שם (דף ל"ב רע"ב) מעלה כו' לא אמרי' דמודה ר' יוסי באיסור מוסיף וכ"כ המפרשים ביבמות שם הכי לדעת הרמב"ם שם וע"ע שם בתד"ה אלא ובסוגיין לקמן בתד"ה דאמר והנה לפ"ז י"ל היטב קושי' התוס' בחולין (דף ק"א א) ד"ה איסור שהקשו דאמאי לא אמר רבא שם דמאן האי תנא ר' יוסי היא דל"ל איסור כולל אבל אי"ל איסור מוסיף ולפמ"ש בשי' הרמב"ם מתורץ היטב דרבא אזל לטעמי' דלמאי דמשני מעלה אני כו' ל"ל דר' יוסי מודה באיסור מוסיף מש"ה לא אמר שם דר' יוסי היא ולא חש הרמב"ם להא דאיתא בכריתות (דף י"ד) דמודה ר' יוסי באיסור מוסיף דהתם ר' אבהו הוא דאמר שם כן ואיהו אזל לטעמי' דס"ל ביבמות כן דמודה ר' יוסי בא"מ אבל רבא ל"ל כן אלא ס"ל דההיא דכריתות באיסור בת אחת קמיירי כמ"ש התוס' שם: והא דבסמוך משני רבא אדא ברי בתרי קטלי קטלית ליה היינו דנ"ל לתרץ האמת אף לר' אבהו ובזה יתורץ היטב קושי' השעה"מ (פ"ח מהל' מ"א) עלה דאמר בפסחים (דף כ"ג ב') לחד לישנא אליבא דר' אבהו לר"י הגלילי דגיד הנשה אסור בהנאה א"כ קשה מהא דאמר בחולין הנ"ל דמאן האי תנא דהתם דהאוכל גה"נ של נבלה אינו חייב אלא אחת דא"א חע"א אבל בגה"נ של עולה ושה"נ חייב שתים דאיסור חע"א בא"מ דר' יוסי הגלילי היא ופרש"י דגיד הנשה שרי בהנאה ואח"כ נתוסף איסור הנאה והא ס"ל בפסחים דלר"י הגלילי גה"נ אסור בהנאה וכבר הקדימו בזה הרשב"א בחידושיו לחולין שם, ולפמ"ש מתורץ היטב דרבא דחולין סבר כאידך לישנא דפסחים דר"י הגלילי סבר דגה"נ שרי בהנאה: וההיא לישנא דס"ל בפסחים לר' יוסי הגלילי דגיד אסור בהנאה ר' אבהו אזיל לטעמי' דסבר ביבמות דמודה ר' יוסי באיסור מוסיף א"כ ס"ל דחכמים דחולין הנ"ל הם ר' יוסי ולא ר"י הגלילי היא ונכון הוא לענ"ד בעז"ה

שם חמותו ונעשית א"א לידון נמי בא"א כו' עי' בתוס' בכריתות (דף י"ד ב') ד"ה מודה ר"י: שכתבו דהא דמודה ר' יוסי באיסור מוסיף הוא דוקא בחמור על קל ולא בקל על חמור וקשה דא"כ מאי פריך הכא דהא איסור אשת איש הוי קל לגבי איסור חמותו דבא על חמותו הוי בשרפה כדלעיל (דף ע"ה) והבא על אשת איש הוי בחנק כדלקמן (דף פ"ד רע"ב) ועי' בתוס' יבמות (דף ל"ג ב') בד"ה א"ר יוסי ויתבאר בזה בחידושי לכריתות שם בעז"ה

שם ט"ב אמר רב בעדות מיוחדת ושמואל אמר שלא בהתראה פרש"י כגון שנים אחד רואה אותו מחלון זה ואחד רואה אותו מחלון זה והרמב"ם (פ"ד מהלכות רוצח הל' ח') כתב דראהו שנים זה אחר זה וק"ל דהא במכות (דף ו' ב') פרכי' עלה דעדות מיוחדת שראהו זה אחר זה דהא לא הוי כ"א פלגא דמעשה ומשני ל"צ אלא לבועל את הערוה משמע דברציחה לא משכ"ל דלא ראו כ"א חצי המעשה וצ"ל דס"ל להרמב"ם דלאו דוקא הוא הא דמשני שם לבועל את הערוה דה"ה ברציחה משכ"ל כה"ג דיראו אף בזה אחר זה את כל הרציחה ונלע"ד דמפרש הרמב"ם הכי אף דהני ב' אופנים כפרש"י ופי' הרמב"ם תניא בברייתא במכות שם מ"מ נ"ל לפרש טפי כפירושו בהא דרב דהכא משום דמוכח כן מהא דרב גופי' במכות (דף ו' ב') דאמר שם דעדות מיוחדת פסולה שנאמר לא יומת ע"פ עד אחד דאי עד אחד ממש מרישא ש"מ אלא ע"כ אחד אחד ולשון זה משמע טפי דראוהו זה אחר זה ועוד דמבואר בברייתא שם דבזה אחר זה הוי רבותא טפי מהא דשנים רואין אותו א' מחלון זה וא' מחלון זה וא"כ אמאי לא אשמעי' רב טפי בפי' עדות מיוחדת כה"ג שראו זה אחר זה דלא נימא דוקא בכה"ג שראו שנים אחד מחלון זה ואחד מחלון זה הוא דפסולה ולא בשראו זה אחר זה אלא ע"כ דממילא ידעי' שם מהא דמסיק אלא מאי א' א' א' דמיירי שם בעדות מיוחדת כה"ג שראו אותו זה אחר זה ורב גופי' ודאי דאמר הכא עדות מיוחדת כונתו כדאמר רב גופי' במכות דראו אותו זה אחר זה והנה ק"ל מהכא עמ"ש הפ"י (בספ"ב דמכות) דההורג נפש שלא בהתראה חייב כרת או מיתה בי"ש דהא הכא מבואר דההורג שלא בהתראה מכניסין אותו לכיפה ולא כרת ומיתה כדאמר שמואל הכא ודוק

דף פג א' ואלו הן שבמיתה האוכל את הטבל כו' הרמב"ם (פי"ט מהל' סנהדרין הל' ב') חשיב שם עוד דברים דהוי במיתה בי"ש והן י"ח במספרם ועי' בתוס' במ"ק (דף כ"ד ב') ד"ה הא אחר ועי' בשעה"מ (ריש הלכות עבודת יוה"כ) שצידד לומר שם דאשה כהנת הוי כזר ששימש וחייבת מיתה וק"ק דאמאי לא חשיב הכא לה בהדי הנהו דברים דחייב מיתה

שם דאמר שמואל משום ר"א מנין לכהן טמא כו' הנה בחולין (דף קי"ג ב') מבואר דה"ט דר"א דאין איסור חל על איסור וקשה דא"כ לדידיה ודאי לא חל איסור של שור הנסקל על חלב כמ"ש הצל"ח בפסחים