כרם יהושע לאנג סו

ע"ש ועי' בתוס' בע' גלולים (דף י"ב ב') ד"ה אלא ושם (דף מ"ג ב') בתד"ה אמרו לו ושם (דף מ"ח רע"ב) ובפסחים (דף כ"ח א') בתד"ה ותנן ולפ"ז יתורץ לי מה דקשה טובא על מ''ש הש"א (סי' ע"ו) דרבא סבר דאיסור מוקדשין אסור שלא כדרך הנאתן ותמוה דזה הוא נגד מאי דאמר רבא בפסחים (ר"ד כ"ו) הנ"ל דשאני היכל דלתוכו עשוי דהיינו דשרי שלא כדרך הנאתן כפי' רש"י ותוס' שם אבל לפמ"ש בעל מקמ"ח יתורץ היטב דצל קילא משלא כדרך הנאתן אבל שלא כדרך הנאתן מודה רבא דאסור בקדשים ועי' בפריי לפסחים (דף כ"ו) ושם (דף כ"ח)

והנה תמוה לדעת התוס' דהכא ולפמ"ש השאגת ארי' ג"כ הכי דבקדשים אסור אף שלא כדרך הנאתן ומש"ה כתב דיוה"כ חשיב איסור מוסיף על נבילה נתוסף איסור שלא כדרך הנאתן דמש"ה מוכח דר"ש ל"ל אפי' איסור מוסיף מדסבר ר"ש דהאוכל נבילה ביוה"כ פטור ע"ש וקשה דא"כ מאי מייתי ראיה בכריתות (דף כ"ג רע"ב) דבקדשים איסור חל על איסור מהא דס"ל לרבי דאיסור חל על איסור באיסור חמור על קל אבל קל על חמור לא חייל ובקדשים סבר רבי בהא דאיסור מעילה דהוי איסור מיתה חל על איסור חלב דהוי בכרת וס"ל דאף בקל על חמור חייל ע"כ ולדעת התוס' הכא והשאגת ארי' דבקדשים אסור אף שלא כדרך הנאתן א"כ מאי ראיה מהא דמעילה דהא י"ל דהתם שאני דהוי איסור מוסיף שנתוסף באיסור מעילה איסור שלא כדרך הנאתן והא כתבו התוס' ביבמות (דף ל"ג ב') דבאיסור מוסיף גם איסור קל חל על איסור חמור וע"ש בתור"ע (ספ"ה דכריתות) ונלע"ד דדעת התוס' הכא וכן צ"ל דעת השאגת ארי' דס"ל כדעת התוס' בכריתות (דף י"ד ב') דאין חילוק בזה בין כולל למוסיף אלא אף במוסיף לא חל איסור קל על חמור

שם ע''ב בתוס' ד"ה אלא ומיהו התם מבע"ל אי פשיטא ליה אי ספוקי מספ"ל וקשה דלא כתבו הכא טפי דמסקי' שם בהדיא דספוקי מספ"ל לר' יהודה ע"ש

שם בתוס' ד"ה עובר ירך אמו והכי קיי"ל דטרפה אינה יולדת כדאיתא התם הלכתא בזכר כל י"ב חודש ובנקבה כל שאינה יולדת וקשה דה"ל להקשות טפי לרבינא גופי' דמשני הכא כן והא איהו גופי' סבר שם בהדיא דטרפה אינה יולדת ומפרש כן דפליגי ר"א ור"י שם בהא דעובר ירך אמו וי"ל דכבר הקדימו התוס' דהכא רבינא אליבא דרבא קאי לתרץ אולם קשה דלפ"ז מאי מקשי התוס' והא רבא גופי' ל"ל הא דאמר שם הלכתא בזכר כל י"ב חודש דהא סבר בתמורה (דף י"א) דטרפה חיה ועי' לעיל (דף ע"ח א') בתד"ה ההורג וכ"כ התוס' בבכורות (דף ג') דעיקר הוא הא דתמורה דס"ל לרבא דטרפה חיה וא"כ י"ל דל"ל ג"כ הא דטרפה אינה יולדת וכן מוכח מהא דנדה (ס"ד כ"ג) דסבר רבא כן דטרפה חיה דאמר שם המפלת ושט נקוב אמו טמאה לידה וכדפי' רש"י שם. והא דהביא התוס' בתמורה (ד' י"א רע"ב) דאמר רבא בפ' החולץ דספק טרפה משהי' לה י"ב חודש כבר כתב הגרי"פ שם דלא נמצא כן וי"ל דס"ל להתוס' דאף דל"ל הא דטרפה אינה חיה מ"מ סבר רבא להאי דאינה יולדת כמו שכתבו התוס' בע' גלולים (ר"ד ה') ובחולין (ר"ד ק"מ) ומ"ש התוס' עוד בא"ד דמהא דר' יוחנן כו' י"ל דאליבא דרבי קאמר כו' והר"ן בחולין (דף נ"ח) כתב דגם רבי יוכל להיות דס"ל דעובר לאו ירך אמו הוא ע"ש ועי' ברש"י בזבחים (דף ל"ה א') דנראה לכאו' מפירושו דס"ל דקיי"ל דעובר לאו ירך אמו הוא כדעת הראב"ד (פ''ז מהל' עבדים הל' ה') מדפי' שם דה"ט דתנן לאכול שליל או שליא בחוץ לא פיגל דלאו גופי' דזבחא הוא ולא פי' כדעת ר"א שם דס"ל בגמ' שם דהוי גופי' דזבחא דעובר ירך אמו הוא אלא ה"ט דדבר שאין דרכו לאכול הוא וצ"ע מדברי רש"י דערכין (דף ז' א') במתני' שם ועי' בביאורי הגר"א בא"ח (סי' תר"ה ס"ק ה') וע"ע בחידושי לזבחים שם מה שכתבתי שם בזה ודוק

שם בגמ' ש"מ מותרה לדבר חמור הוי מותרה לדבר הקל ופרש"י מדקתני ידונו בסקילה כו' קשה דאמאי דייק רש"י מהא דר"ש דס"ל כן במתני' ולא מהא דרבנן דס"ל דידונו בשרפה או מסתמא דמתני' דקתני ידונו בקלה ונלע"ד די"ל דדוקא מר"ש מוכח כן דמהא דרבנן י"ל דנתערב מגדף בנשרפין דמגדף בסקילה כדלעיל (דף נ"ג) מש"ה ס"ל שפיר דנידון בשרפה משום דמגדף א"צ התראה כמו שכתב הרמב"ם (פ"ב מהל' ע' גלולים הל' ט') וע"ש בכ"מ אבל מההיא דנשרפין שנדונין בסקילה לר"ש מוכיח שפיר דמגדף לא הוי מהנשרפים ע"כ ס"ל דמותרה לדבר חמור הוי מותרה לדבר הקל דאל"כ הא לא אתרו בהם ודע דהראב"ד חולק על הרמב"ם וס"ל דמגדף בעי התראה כמ"ש (בפ"כ מהל' עדות הל' ד') ועי' במראה הפנים בירושלמי לעיל (פ"ז הל' ח') בד"ה אית תני שנסתפק בזה בדעת הרמב"ם ע"ש והנה נלע"ד דלכאו' מוכח כדעת הרמב"ם דמגדף א"צ התראה דאל"כ תקשה מהא דר' נחמיה דלעיל (דף ע"ח ב') דל"ל דמגדף הוראת שעה היתה והא במגדף ע"כ לא התרו בו כיון דלא ידעו אם חייב מיתה כלל והתראה צריך שיתרו בו שודאי חייב מיתה וע"כ דמגדף א"צ התראה כדעת הרמב"ם וצ"ע

והנה ראיתי בס' אחד שכתב דת"ק דר' יהודה הכא הוא ר"מ וס"ל דמלאכה שא"צ לגופה פטור מש"ה ס"ל דמקושש לאו הוראת שעה היתה דס"ל כמ"ד בב"ב (דף ק"כ) דמקושש לש"ש נתכוין וכתב המהרש"א שם דכיון דכוונתו לש"ש היה ה"ל מלאכה שאצ"ל ופטור: וכיון דלשם שמים נתכוין ע"כ לא היתה הוראת שעה דאי היתה הוראת שעה והיינו דמצד הדין פטור דלא הוי ביה התראה כדין איך ידע מקושש שיהרגו אותו ויזהרו במצות שבת ומנא ידע דיהיה הוראת שעה אבל ר"י לטעמי' דס"ל דמלאכה שאצ"ל חייב מש"ה סבר דמקושש הוראת שעה היתה אבל התראה סתם לא הוי