כרם יהושע לאנג סה

לא הזכיר הכ"מ שם למ"ש הרמב"ם בפה"מ הכא דהל' כר"ש ועי' בתוי"ט הכא ועוד מוכח לענ"ד דס"ל להרמב"ם דהל' כר"ש דשם (פ' ו') כתב דנתכוין להרוג את זה והרג את זה קרוב למזיד ואין נקלט וקשה דאמאי לא מפרש כן במכות (דף ז' ב') דפריך שם עלה דאמר שם בבלי דעת פרט למתכוין פשיטא בר קטלא הוא ומשני רבה פרט למתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם ואמאי לא מפרש פרט למתכוין להרוג את זה והרג את זה דהוי קרוב למזיד ואינו גולה כמו שכתב הרמב"ם אלא ע"כ צ"ל דרוצה שם לפרש אף לרבנן דר"ש דס"ל דנתכוין להרוג לזה והרג את זה דבר קטלא הוא ול"צ קרא למעט מגלות כיון דבר קטלא הוא והרמב"ם לשיטתו דסבר כר"ש דפטור ממיתה ועי' בלח"מ (פ"א מהל' חובל ומזיק הל' י"ד) אלא הנכון ליישב דעת הרמב"ם דמש"ה פסק כר"ש משום דס"ל הכי לרב אדא ב"א ולר' חגי מדרומא בב"ק (דף מ"ב סע"א) כפי' רש"י שם וכמו שהעיר גם בזה במ"מ (פ"ד מהל' חו"מ הל' ד') ואשתמיטתי' להכ"מ במח"כ דברי המ"מ האלו ועוד נלע"ד די"ל דמשום דמבואר בירושלמי בפרקין (סוף הל' ד') דרבי רבי ור' נתן ס"ל כר"ש מש"ה פסק הרמב"ם כרבי שמעון

שם אמר רבא הא דתנא דב"ח מפקא מדרבי ומדרבנן והתוס' הקשו מהא דאמר רבא בכתובות (ר"ד ל"ה) מי איכא מאן דל"ל הא דבי חזקיה ומאי קושי' הא איכא תנאי הכא דל"ל דבי חזקיה ותירצו דרק לענין דמי הנהרג פליגי הכא אבל ס"ל האי היקישא דבי חזקיה והקשו עוד מהא דלקמן ר"פ הנחנקין דמשמע דאיכא. מ"ד דל"ל הא דבי חזקיה כלל דפריך הניחא למאן דאי"ל הא דבי חזקיה כו' ותירצו דהיינו ההוא תנא דברייתא דר' חגא מדרומא בב"ק ומ"מ בכתובות חשיב לברייתא דבי חזקיה עיקר ע"כ ולדברי התוס' קשה הלשון דאמר רבא בכתובות מי איכא מאן דל"ל דבי חזקיה משמע דס"ל לרבא דליכא מאן דפליג עלה דבי חזקיה ונלע"ד די"ל דרבא לטעמי' בב"ק (דף מ"ב א') דל''ל שם כרב אדא ולא ידע שם מהאי מתניתא דר' חגי מדרומא אייתי לה שם כרב אדא מש"ה פריך רבא שפיר הלשון מי איכא מ"ד דל"ל דבי חזקיה ועי' בפריי לפסחים (דף כ"ט) מש"ש דבר נחמד בזה בעז"ה

ובזה נלע"ד ליישב מה דקשה בהא דב"ק (דף ל''ה א') דמשני רבא שם [עלה דפריך על ר' יוחנן דס"ל שם דחובל ומבעיר בשבת פטור ממתני' שם דתנן דהוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור ודומיא דשורו דלא קבעי, ליה ואפ"ה פטור שנידון בנפשו] דמתני' שם דפטור הוא אף בשוגג משום הא דבי חזקיה דאין חילוק בין שוגג למזיד לפוטרו ממון וק"ל דאמאי לא משני שה דמתני' שם אתיא כר"ש דמקלקל בהבערה חייב לפמ"ש בתוס' שם (ס''ד ל"ד) דר' אבהו כר"ש ור' יוחנן כר"י ואי משום דא"כ מההיא סתמא דמתני' לר' יוחנן שם דס"ל בכ"מ דהל' כסתם מתני' ז''א דהא בלא"ה איכא כמה סתמי דס"ל כר"ש כדאיתא בשבת (דף ק"ז) ובעדיות (פ"ב מ"ה) דתלוי הא דמקלקל בחבורה והבערה בהא דמלאכה שאצ"ל עי' בשבת (דף ק"ו א') בפי' רש"י שם ובספרי ענ"י שם ולהאי תירוץ של הגמ' דמשני שם לא שורו דומיא דידיה י"ל דנ"ל להגמ' לתרץ למתני' דאתי ככ"ע ולא כר"ש לבד אבל לתי' דרבא ודאי קשה דאמאי לא משני למתני' דאתי כר"ש דהא למאי דמוקי כחזקיה ג"כ לא הוי מתני'. ככ"ע כיון דאיכא תנאי דפליגי אהא דחזקיה כמ"ש התוס' הכא ולפמ"ש מתורץ היטב דרבא לטעמי' בכתובות דס"ל מי איכא מאן דל"ל הא דבי חזקיה מש"ה נ"ל ג"כ טפי לתרץ למתני' דאתי ככ"ע ולפי' התוס' שם דר' אבהו ור' יוחנן פליגי אליבא דר"ש בהא דמקלקל בהבערה בלא"ה א"ש וא"ל דאכתי הא ר' יוחנן גופי' מפרש בכריתות (דף כ') דר"א בר"צ ורבנן פליגי שם בהא דמקלקל בהבערה וא"כ מאי פריך בב"ק שם ממתני' לר' יוחנן נימא דמתני' אתיא כר''א בר"צ דמחייב במקלקל בהבערה ור' יוחנן כרבנן דז"א דא"כ תקשה מהאי סתמא דמתני' לר' יוחנן דסבר בכ"מ דהל' כסתם מתני' ודוק

שם ע"ב אבל הכא בשור כו' רבנן סברי דאין גומרין דינו של שור אלא בפניו נלע"ד דה"ה ר' יהודה סבר ע"כ הכי דאין גומרין דינו אלא בפניו דאל"כ יגמרו דינם ויסקלו לכולם ולאו דוקא נקט דרבנן ס"ל הכי אלא דר"י ג"כ ס"ל הכי וראיתי להגרע"א בתשו' (סי' קצ"ו) שהקשה בזה ותי' דר"י לטעמיה דס"ל בב"ק (דף מ"ד) דנגח ואח"כ הפקיר פטור והכא כשנתערב בשורים אחרים שנגמר דינם דאסורים בהנאה הוי ממילא הפקר ופטור ואין צריך לומר לר"י דסבר דאין גומרין דינו שלא בפניו יעוין שם וקשה דזה א"ש בהאי דר"ל דמפרש בשור אבל אכתי תקשה זה בהאי תירוץ דשמואל דמפרש באדם דאמאי קאמר רק לרבנן דס"ל דאין גומרין דינו אלא בפניו ולא קאמר ג"כ לר"י הכי גם במ"ש יסודו דאה"נ הוי הפקר לא יספיק לשיטת הרשב"א בסוכה (דף ל"ה) דאיסור הנאה מיקרי שלו וברשותו קיימא ועי' בפריי לפסחים (דף כ"ב) מש"ש בזה והנה, בירושלמי הכא מבואר דמוחלפת שם ההיא דר"ל לשמואל ודשמואל לר"ל דר"ל מפרש באדם ושמואל בשור עיין שם

דף פ' ע''א בד"ה בשור וחלב מוקדשין ע"ג מכתו דשרי בשה"נ לפי שאינו דרך הנאתו: מבואר דס"ל להתוס' הכא דבמוקדשין אסור שלא כדה"נ ותמוה דהא בפסחים (ר"ד כ"ו) מבואר דס"ל דבקדשים שרי שלא כדרך הנאתן מדמשני שם שאני היכל דלתוכו עשוי וכבר העיר כן בשעה"מ (פ"ה מהל' יסוה"ת). וראיתי בס' מקמ"ח ביו"ד (סי' קמ"ב) שכתב ליישב דעת הראב"ד דס"ל דבית של ע' גלולים אחוריו שרי מהא דאמרי' בפסחים הנזכר דשאני היכל דלתוכו עשוי וקשה דהא בע' גלולים קיי"ל דאסור אף שלא כדרך הנאתן דהתם לא כתיב אכילה ותי' המקמ"ח דהנאת צל קילא משלא כדרך הנאתן ותי' בזה ג"כ לדברי התוס' דהכא