כרם יהושע לאנג סג

בכריתות (ר"ד ג') דר' יצחק ס"ל שם דילפי' אחותו שהיא בת אביו ובת אמו מק"ו דאחותו בת אב או בת אם ועונשין מן הדין דהוי רק גילוי מילתא בעלמא ורבנן ס"ל שם דאף כה"ג אין עונשין מן הדין ואביי סבר לעצמו כר' יצחק ומ"מ הביא אביי בכריתות ראיה דאל תהי גז"ש קלה בעוניך מהא דבתו מאנוסתו אליבא דרבנן דר' יצחק, וי"ל לענ"ד ג"כ דהיינו טעמא שפסק הרמב"ם כאביי דהכא דהוא משום דר' יצחק ס"ל כוותי' ומשמע ליה דסתמא דגמ' בכריתות (דף ט"ו) ס"ל כר' יצחק ויתורץ בזה לקושית התוס' שם בד"ה ערות יעו"ש וע"ע בפה"מ להרמב"ם בסוף מכות ובחידושי לכריתות מש"ש בעז"ה ועוי"ל לענ"ד דפליגי בזה רשב"י לעיל (ד' ע"ד א') ורבנן שם דרשב"י ס"ל דעונשין מן הדין והיינו כאביי דהכא דהתם ג"כ הוא רק גילוי מילתא בעלמא כמ"ש הנו"ב מ"ת (חלק חו"מ סי' ס') ואביי לעצמו ס"ל כרשב"י והא דכריתות אמר אביי ראיה אליבא דרבנן דרשב"י ודוק

שם במשנה שיסה בו את הכלב שיסה בו את הנחש פטור הנה הרמב"ם (פ"ב מהל' נ"מ) וכן בש"ע (סי' שצ"ה) ביארו בזה דהמשסה פטור בד"א וחייב בדיני שמים ובעל הכלב חייב ח"נ ולדעת הרמב"ם כן הוא גם במועד ולדעת הראב"ד שם מועד משלם נ"ש ורש"י והרע"ב בפה"מ לא ביארו בזה כראוי

דף ע"ז א' בתוס' ד"ה סוף חמה לבא וקשה דנפלה נמי להוי כהפילה למ"ד אשו משום חציו כו' אלא נראה דאתיא ההיא סוגיא כמ"ד דאשו משום ממונו ותמוה דהא ר' יוחנן ורבא ס"ל שם הכי וכדאיתא בחולין (דף ל"א ב') דס"ל דהל' כסתם מתני' שם ואינהו הא ס"ל בב"ק (דף כ"ב) דאשו משום חציו והמפרשים הגיהו מש"ז הכא בתוס' דצ"ל דנפלה מידו להוי כהפילה והיינו דהתוס' מקשים עלה דנפלה מידו אבל נפלה מעצמה לא שייך לומר דלהוי כהפילה דלא הוי כחציו וא"כ י"ל דר' יוחנן ורבא לא גרסי במתני' שם נפלה מידו אלא נפלה והיינו נפלה מעצמה אבל נפלה מידו באמת כשר דהוי כהפילה עכ"ל ונפלאתי מאוד א"כ מנלן להתוס' דגרסינן במתני' שם נפלה מידו כיון דע"כ ר' יוחנן ורבא ס"ל דלא גרסי' מידו במתני': ואי נימא דהוכיחו התוס' כן מדדייקי' בגמ' שם טעמא דנפלה הא הפילה כשרה ולא דייקי' טפי דהא נפלה מידו כשרה ואלא ע"כ גרסי' במתני' שם דנפלה מידו פסולה א"כ תמוה הא רבא גופי' הוא דדייק שם כן וכן ר' יוחנן ג"כ דייקי' שם כן אף דאינהו ס"ל דאשו משום חציו וא"כ ע"כ לא גרסי' במתני' נפלה מידו אלא נפלה סתם וא"כ ה"ל לדייק אליבייהו הא נפלה מידו כשרה והנה לרבא י"ל לכאו' דרבא סבר דאשו משום ממונו והא דאמר בב"ק (ס"ד כ"ב) דקרא ומתניתא מסייע לר"י היינו לכאורה. אבל באמת יש ליישב כמ"ש כעין זה התוס' בב"מ (דף מ"ח סע"א) ובגיטין (דף מ"ח סע"א) ועי' ברש"י בב"ק (דף מ"ג ב') שכתב שם דרבא סבר דאשו משום ממונו אבל מהא דר' יוחנן קשה והנה לפמ"ש י"ל מאי דק"ל בדברי התוס' דב"ק (דף ב' א') בד"ה ולא שכתבו שם דמש"ה לא תני שם לא הרי האש כהרי השור ומבעה משום דלא יכול למצוא חומרא דמה שאין בשניהם ע"ש וקשה האיכא חומרא באש למ"ד משום חציו דחייב באש משום ד' דברים כדאיתא שם (דף כ"ג א' משא"כ בשור ומבעה למ"ד שם (דף ג' ב') דמבעה הוא שן דשור פטור מד' דברים כדאיתא שם (דף ד') ושם (דף כ"ו ודף ל"ג ודף פ"ז) וא"ל דמ"ד אשו משום חציו סבר כמ"ד דמבעה זו אדם ומ"ד דמבעה זו שן סבר כמ"ד דאשו משום ממונו דזה אינו דהא רבא ס"ל דאשו משום חציו מדאמר דקרא ומתניתא מסייע לר' יוחנן ורבא גופי' סבר שם (דף ד' א') דמבעה זו שן אבל לפמ"ש די"ל דרבא סבר דאשו משום ממון יתורץ זה אולם צ"ע דהא רבא סבר ביבמות (דף צ"ו סע"א) דהל' כר' יוחנן בכ"מ בר מחלת וצ"ע ועי' בחי' לב"ק מש"ש בעז"ה ועוד ק"ל דהא סתמא דירושלמי דהוא ר' יוחנן מפרש בריש ב"ק שם דהמבעה זו שן ורגל וע"ש בפ"מ ור' יוחנן גופי' סבר דאשו משום חציו

דף ע"ח א' אמר רבא הכל מודים כו' והעירו בתוס' דל"ל להני טעמי דהא קראי דרשי' כדמפרש ר' יוחנן ונלע"ד די"ל דרבא סבר כרב אשי בפסחים (דף ס"א ב') דסבר שם דלכ"ע כל משמע כל דהוא ויתורץ לפ"ז היטב קושית התוס' דפסחים עלה דרב אשי שם מהכא דהא י"ל ג"כ כזה דרב אשי ס"ל כרבא הכא דלכ"ע כ"ד משמע והנה במנחות (דף י"א ב') מפרש ר' יוחנן שם דר"מ ור' יהודה ור"ש פליגי בזה דר"מ סבר דאת כל הלבונה עד דאיתי' ללבונה דאיקבעא מעיקרא ור"י ור"ש ס"ל דאף כיש ור' יוחנן אזיל לטעמי' דס"ל הכא דפליגי תנאי בזה אי כל משמע כל שהוא ורבא ורב אשי דפסחים דלפמ"ש דס"ל דכ"ע סברי דכל משמע כל שהוא ל"ק להו מהא דר"מ דמנחות די"ל דהתם שאני מדכתיב ואת כל הלבונה אשר על המנחה משמע דוקא לההוא קומץ דמעיקרא איקבעא אף דבעלמא סבר דכל כ"ש משמע

ובזה נלע"ד לפרש האי דאיתא בבכורות (דף ג' א') דפליגי שם ר' יהודה ורבנן לענין שותפות עובד גלולים בבהמה לענין בכור דר"י מחייב וחכמים פוטרין ומפרש שם דה"ט דרבנן דס"ל דבכור מקצת בכור משמע כתב רחמנא כל בכור עד דאיכא כולה בכור ור"י סבר דבכור כולי' משמע כתב רחמנא כל דאפי' מקצת ומפרש שם עוד טעם אחר דאבע"א דבכור רובא משמע מר סבר דכל למלויי אתא ומר סבר דלגרועי אתא ע"ש ונ"ל דמפרשי' שם הני ב' לשונות לר' יוחנן ורבא דהכא דלר' יוחנן דמפרש הכא דפליגי בהשאלת לשון כל היכי דליכא הוכחה דפעמים מצינו דכל כולה משמע ופעמים מצינו דמקצתו משמע וכמו שכתב הר"ן הכא ה"נ מפרש בבכורות שם לה"ט ור' יהודה לטעמיה במנחות דס"ל דכל משמע כל דהוא מש"ה סבר בבכורות ג"כ דכל לגרועי אתא ומחייב במקצת בכור ור"מ דהוא חכמים דר"י בכ"מ עי'